אישי מהשטח: 4 המלצות למשפחה למניעת התעללות במבוגרים
עובדת סוציאלית מתקשה להירגע מהפרסומים האחרונים ואומרת "מדובר בהתעללות. אחד מכל חמישה זקנים בישראל סובל ממנה. הגופים המפקחים חייבים לקחת אחריות. אבל למרות מה שחושבים רוב המקרים מתרחשים בבית". היא מסבירה למה זה קורה ואיך אפשר למנוע את המקרה הבא
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
זועקת את השטח. אתמול בלילה, בדרכי חזרה הביתה מתורנות השבת בדיור המוגן, התחילו לזרום מאנשי צוות, חברים ומשפחה, מסרונים וקישורים לכתבה המזעזעת בטלוויזיה. בכתבה מצולמים מצבי התעללות קשים בדיירים סיעודיים. 13 דקות של גהינום, שמגלמות בתוכן מציאות בלתי נתפסת של אימה, ניצול, כאב, והעדר רחמים. ישבתי וצפיתי שוב ושוב בכתבה, למרות הקושי שבצפייה, כלא מאמינה. מאותו הרגע, אינני יכולה להתנתק מהמראות הקשים, ומהמחשבה של העוולה הגדולה שמתרחשת במקום שמפורסם באתרים השונים ככזה שמצטיין בטיפול האישי המסור שלו. מה שקיבל אפילו גושפנקא מהבקרות של משרד הבריאות באותו מוסד.
אף אחד מאיתנו לא היה רוצה שאביו או אימו יגורו בתנאים כאלה, ו"יזכו" לטיפול כזה. אנו, כאנשי מקצוע שייעודם המקצועי הוא רווחת חייהם של הזקנים, חייבים לגנות מכל וכל מצבים כאלה, ולדרוש טיפול שורש מיידי – להפסקת המעשים הללו לאלתר, ולמיצוי הדין עם כל מי שהיה שותף להם באופן ישיר, או בעקיפין. אין ואסור שיהיה כל הצדק או הסבר מתקבל על הדעת, לתופעה שכזו. אין הנחות בדאגה לחסרי ישע.
שאלות רבות עלו ועולות. האם מדובר ארוע חריג, או שמדובר בתופעה, מדוע דווקא הקשישים מצויים במצב הזה? האם הרשויות לוקחות אחריות למנוע ולטפל במצבים הללו? וברמה הכי אישית ופרטית, מהו הטיפול הנכון עבור זקן, הורה, סבא, אח, הזקוקים לעזרה והשגחה משמעותיים בטיפול האישי.
עוד במדור 60 פלוס:
למה בגיל המבוגר חושי הריח והטעם נחלשים ולמה זה מסוכן
10 סימנים לדמנציה ולמי צריך לפנות לעזרה
ריקוד מרפא: ההשפעה המדהימה של ריקוד על מחלת הפרקינסון
מחקר: רוב המקרים מתרחשים בבית
למרבה הצער הנתונים מצביעים על כך שאחד מכל חמישה זקנים בישראל, חווה התעללות בשנה החולפת. אצל רובם זה קורה דווקא בבית. המחקר המקיף שנערך בישראל לבחינת תופעה זו על היבטיה השונים מצא כי 18.4% מהנשאלים דיווחו כי חוו התעללות או הזנחה במהלך השנה החולפת. 18.1% ציינו הזנחה בצרכים בסיסיים כמו אוכל, חימום ותרופות. המחקר הזה נעשה דווקא בבתים ולא במוסדות, וכלל למעלה מ-1000 משתתפים.בבחינה של מאפייני הקורבן במחקר הזה, אנו למדים שאלה שסובלים ממוגבלות פיזית או נפשית, בפרט כזו המתלווה לירידה קוגניטיבית, ותלויים מאד באדם אחר לסיפוק צרכיהם הבסיסיים, הם אלה שנמצאים בסכנה הרבה ביותר.
תארו לכם את עצמכם, כאשר אדם שזקוק לעזרה בהאכלה, הלבשה, רחצה, ואף שימוש בשירותים, תלוי בכם באופן מוחלט. בנוסף לכך, בשל היותו חולה באלצהיימר, הוא חוזר ושואל ומבקש את אותם דברים שוב שוב, ואף חושד בכך שאתם גונבים לו את חפציו ורוצים ברעתו. כמה שעות הייתם מצליחים להחזיק מעמד? הטיפול באדם כזה הוא משימה קשה מאד מאד. ולא, אין בכך בכדי להצדיק אף אחד מן המעשים שתועדו לאחרונה.
הפוגע: מטפל מותש
ומה מאפיין את הפוגע? התוקף? המאפיין העיקרי הוא שמדובר בבן משפחה. בני או בנות זוג, צאצאים בוגרים כגון בנים, בנות, חתנים וכלות שמתקשים להתמודד עם נטל הטיפול הדורשני כל כך. מגורים באותו משק בית של המטופל והמטפל מהווים אינידקטור נוסף להיות המטפל תוקף. בקטגוריה הזו של הטיפול האישי, נמצאים גם עובדים זרים המטפלים 24 שעות ביממה בזקן. לא, אין בכוונתי להטיל דופי בכולם. חלקם הגדול מסור מאד.תאוריות רבות נכתבו להסביר מדוע קיימת התופעה. אחדות מתמקדות ביחס התלות שנוצר, ביחס החליפין בין התוקף לקורבן, אחרות בפתולוגיה של התוקף (מכור לאלכוהול או לסמים), ביחסי אלימות קדומים לאורך שנים רבות בתוך המשפחה ועוד. התאוריות מאירות היבטים כאלה ואחרים בקשר הטיפולי הזה, אך בכולן יש גורם ברור ראשוני – טיפול באדם זקן: עיסוק שעלול להיות קשה ומתיש עד מאד.
מרבית המקרים לא מדווחים
עובדה נוספת שמעצימה מאד את חומרת התופעה היא שככל הנראה רק מעטים מהנפגעים מטופלים. מעטים מאד ידווחו על כך, ויבקשו עזרה. למה? כמה סיבות יש לכך. בחברה הישראלית המשפחה נתפסת כערך מקודש. חשיפת התנהגות כזו של בן משפחה, תהווה פגיעה בקודש הקודשים. "הסבל עדיף" על פני לשלוח בן משפחה לבית הכלא.
כמו כן, ישנם חסמים רבים מבחינת יכולתו של הקורבן לדווח על מצבו, אם בשל מצבו הקוגניטיבי, אם בשל היותו מרותק לבית. הוא גם תלוי תלות מוחלטת בתוקף. החשש שלא יהיה מי שיטפל בו, מהווה חסם משמעותי גם כן. תת הדיווח מיוחס גם להעדר מודעות מספקת של אנשי מקצוע שכן באים במגע עם המטופל. עירנות שלהם לסימנים של הכאה, תת-תזונה, התנהגות חסרת אמון וכד' יכולה לשפר את הנגישות לטיפול של הקורבנות.
4 המלצות לטיפול ומניעה
1: אבחון. ראשית, חשוב לעשות הכל כדי שכל מי שחווה התעללות או הזנחה יהיה מאובחן ככזה. צריך לצבוע את השקיפות בשחור. אנשי מקצוע, בפרט בתחום הרפואה, עימם זקנים רבים באים במגע, צריכים לפתח מודעות וחיישנים לזיהוי קורבנות.2: הגנה. לאחר זיהוי הקורבנות, ישנם כלים שונים לטיפול במצב. הכלים החוקיים מופעלים לרוב דרך עובד סוציאלי לחוק הגנה על חסרי ישע. באמצעות התערבות שלו, ניתן להפעיל צוים המרחיקים את הפוגע מהקורבן, מוציאים אותו למגורים במקום מוגן יותר, מינוי של אפוטרופוס שיגן את צרכיו הגופניים והכלכליים ועוד.
3: שמירה ברת השגה לכולם. אבל המשימה החשובה יותר, היא למנוע היווצרות מצבים אלו. לפתח מראש מערכת שירותים שנותנת מענה לצרכים הטיפוליים השונים של הזקנים. בזכות ולא בחסד של בני משפחה. להנגיש להם את הזכויות שלהם, ולהפוך את המימוש לכלי בר השגה.
4: להוציא מהבית למסגרת מתאימה. וכן, בניגוד מוחלט לדברים בהם פתחתי, לעיתים דווקא מעבר הזקן למגורים חוץ-ביתיים, במחלקה טובה ונעימה, יכולה להפיג את הסטרס הנוראי שמוטל לפתחו של בן משפחה. במקומות מסודרים, הצוות מתחלף כל 8 שעות, מפוקח על ידי צוות מנהל, מקבל הכשרה וחניכה לעצם ביצוע משימות הטיפול, נתמך בגיבוי רפואי ופרה-רפואי שוטף. את כל אלה לא יוכל למצוא מי שמטפל בבית.
הכותבת הינה עובדת סוציאלית, מנהלת בית שלום, עמותת רעות
קטע מהתחקיר של "ידיעות אחרונות" על בתי אבות סיעודיים בישראל:
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
