בצל של גווארדיולה
באיירן מינכן מוליכה את הטבלה בבונדסליגה, אבל כבר לא מביסה את יריבותיה ולא פתחה פור גדול כמו בתקופת המאמן הקודם, מה שעורר לא מעט ביקורות כלפי קרלו אנצ'לוטי. האיטלקי נתפס כטיפוס נוח מדי, שמתקשה למחוק את המורשת של קודמו הקפדן. כישלון מול ארסנל בשמינית גמר ליגת האלופות - והוא יוכל להתחיל לארוז
ואכן, על הנייר אנצ'לוטי מתאים למינכן כמו כפפה ליד. הוא הצליח במילאן, צ'לסי וריאל מדריד. שלושה מועדונים עם בעלים דעתניים מאוד, עם הרבה פוליטיקה מסביב ותקשורת לוחצת, שלא רואים בעין יפה את מי שמגיע כדי לשנות סדרי עולם, במילים אחרות: "תביא תארים ואל תבלוט". וזה מה שאנצ'לוטי עשה, זכה בתארים בלי סוף, אבל אף פעם לא נחשב לכוכב המרכזי בהצגה. השחקנים והבעלים לקחו את אור הזרקורים.
באליאנץ ארנה היו כאלה שממש לא אהבו את השתלטנות של פפ, ורק חיכו שהקדנציה שלו תסתיים. הוא עזב את אלופת גרמניה, לא לפני ששינה לה את הזהות לחלוטין. הקטאלוני הנחיל את שיטת המשחק שלו ושינה לשחקנים תפקידים. לאנצ'לוטי, הסתבר שזה לא כ"כ פשוט למחוק את מורשת פפ, ובאיירן שלו פחות מרשימה מהעונה שעברה.
"בושה"
הסגל מהעונה שעברה נשאר ואף נוספו לו שני כוכבי נוצצים: מאטס הולמס הגיע מבורוסיה דורטמונד ורנאטו סנאצ'ס, הפורטוגלי הצעיר שהדהים ביורו האחרון, הצטרף גם הוא. אך השלד של באיירן לא השתנה מהותית. הגרמנים סבלו ממכת פציעות בתחילת העונה, איבדו גובה בליגה וכבר לא יבטיחו מעשית את האליפות במארס כמו שהם רגילים. אך מה שרודף אותם עד עכשיו זה אותו הפסד 3:2 לרוסטוב, שגרם להם לסיים במקום השני בשלב הבתים של ליגת האלופות ולקבל את ארסנל בשלב הבא.
"יכולת שערורייתית", "בושה" (כן, גם הגרמנים הקרים משתמשים בביטויים כאלה), כתבו העיתונים ששיחררו את הרסן. "קרלו, יש לנו ביקורת עליך ואנחנו נגיד אותה", עקצו אחרים.
באיירן אמנם ראשונה בליגה הגרמנית, אבל כבר לא מביסה את יריבותיה כמו בתקופת גווארדיולה. רק שלוש פעמים עשתה זאת בבונדסליגה בהפרש של שלושה שערים ומעלה. בנוסף, פעמים רבות היא נזקקת לאלילת המזל. רק השבוע ניצחה את אינגולשטאט 0:2, משני שערים עמוק בתוך תוספת הזמן. אנצ'לוטי נראה נינוח בסיום ולא לקח את זה יותר מדי קשה, כמו שהוא בדרך כלל. מה שעוד יותר הרגיז את התקשורת.
"למה הוא כל כך רגוע"
בכתבת הפרופיל שנעשתה עליו תחת הכותרת "מדוע הוא כל כך רגוע", ניסו לברר הבווארים איך אנצ'לוטי מצליח להישאר כל כך "אדיש" לדבריהם, כשהמצב לדעתם הוא קסטרופלי
ודורש שינוי מיידי. לכתבה רואיין פאולו מאלדיני, ששיחק תחתיו במילאן, והסביר: "זה קרלו, הוא יכול לצחוק איתך רגע לפני גמר, הוא לא לוקח את הכדורגל קשה מדי".
ואולי כאן נמצא שורש הבעיה. המעבר היה חד מדי, מפפ גווארדיולה הפרפקציוניסט, לאנצ'לוטי החייכן, שאוהב לשחק כדורגל פשוט. כנראה שגם השחקנים התרגלו לסגנון של פפ. תומאס מולר לדוגמא, פשוט לא מוצא את הרשת. החלוץ שפרח תחת הקטאלוני והתרגל לספק 25 שערים לפחות בעונה, כבש פעם אחת בלבד תחת אנצ'לוטי בבונדסליגה. מולר היה מחוזר ע"י מנצ'סטר יונייטד בקיץ, במקביל נפוצו שמועות שהיא תהיה מוכנה לשפוך עליו כ-100 מיליון ליש"ט וכנראה שמאז הראש שלו לא נמצא בכדורגל. גם דאגלס קוסטה לא ממש מרוצה מהצעת החוזה החדשה שקיבל מהקבוצה, ודואג להדליף זאת לתקשורת. גם הודעת הפרישה המפתיעה של פיליפ לאם לא ממש הוסיפה שקט למועדון הסוער גם כך.
קשה להאמין שכל הפרשיות הללו היו צצות בתקופת פפ, שידע למשוך את האש אליו ולגרום לתקשורת להתעסק בו ובכדורגל שלו. אנצ'לוטי הוא יותר "מנהיג שקט", כפי שכתב בספרו, אך נראה שזה פחות עובד העונה. הוא יכול להחזיר את זה רק באמצעות תוצאות טובות, ועדיף כבר עכשיו. הרי לשם כך הביאו אותו, כדי שיזכה בליגת האלופות. קשר הקבוצה ארתורו וידאל כבר הבטיח ש"מול ארסנל תראו את באיירן מינכן האמיתית". אם זה לא יקרה ואלופת גרמניה תודח, אנצ'לוטי יצטרך להתחיל לארוז.
לפנייה לכתב/ת 
