הרצח והמחדל: הסלולרי של תאיר ראדה נעלם

הפרקליטות איבדה את הטלפון הנייד. תאיר ראדה

קשה להאמין שבתיק רצח שמטלטל את המדינה גם לאחר עשור ושלוש הכרעות דין, הפרקליטות והמשטרה ירשו לעצמן לאבד ראיה מרכזית בתיק. קשה להאמין - אך המציאות עולה על כל דימיון: השבוע הודתה הפרקליטות כי המדינה איבדה את מכשיר הטלפון הסלולרי של תאיר ראדה, שנמצא בזירת הרצח, בתוך כיס מכנסיה. המחדל הזה חמור במיוחד לנוכח חוסר האמון הנרחב בציבור כי רומן זדורוב הוא הרוצח.

אין ספק כי העובדה שהסלולרי של תאיר נעלם בצורה רשלנית כל כך רק תוסיף לחוסר האמון הציבורי לגבי התנהלות המשטרה והפרקליטות. בתיק שמעיב כל כך על אמון הציבור ברשויות החוק - היו חייבים במשטרה ובפרקליטות לעשות הכל כדי להימנע ממחדל כזה ולו רק כדי למנוע את הספקולציות שבוודאי יועלו בפורומים הרבים שעוסקים בקדחתנות ברצח - ספקולציות לפיהן המשטרה אינה מחזירה למשפחת ראדה את המכשיר הנייד כדי להסתיר ראיות.

"עוד לאחר הרצח ביקשתי לקבל בחזרה את החפצים האישיים של תאיר", אומרת אילנה ראדה בכעס. "פניתי מספר פעמים ותמיד טענו בפניי שבגלל שהמשפט עדיין מתנהל, ועדיין מוגשים ערעורים, אין אפשרות להשיב לי את הדברים ששייכים לנו. גם לאחר שהמשפט הסתיים, המשיכו בפרקליטות לסרב להשיב לנו את החפצים. הדבר תמוה בעיניי, מאחר שלאורך כל הזמן, מאז ההכרעה הראשונה, התעקשה הפרקליטות על כך שפסק הדין גורף, שבית המשפט נתן את פסיקתו ושהרוצח יושב בכלא. לאחר הכרעת בית המשפט העליון ביקשתי לקבל את הרכוש הפרטי שלנו. במחשב, לדוגמא, כל בני הבית השתמשו. אני זוכרת שעוד בזמן חקירת הרצח החזירו חפצים ונעליים לאנשים אחרים שמהם נלקחו החפצים".

"הדבר תמוה". אילנה ראדה(צילום: אפי שריר)

חשוב להדגיש, אילנה ראדה לא זכתה לראות מאז הרצח את התמונות, ההתכתבויות והמזכרות האחרונות מבתה תאיר, שנשמרו על הסלולרי והמחשב שלה. מלבד הערך הרגשי העצום שיש לחומרים האלה עבור אילנה, היא גם מאמינה שתוכל לאתר בהם רמזים למה שאירע לבתה.

בחודש דצמבר האחרון, בחלוף עשור לרצח תאיר, פנתה אילנה שוב באמצעות עורך דינה מוטי טימסית לבית המשפט המחוזי בנצרת, בבקשה לקבל את הטלפון הנייד של תאיר, ואת המחשב הביתי המשפחתי שנלקח על ידי החוקרים כמה ימים לאחר הרצח ומאז לא הוחזר. עו"ד טימסית כתב בפנייתו כי "המדינה מחזיקה בתפוסים שלא כדין". עו"ד טימסית הוסיף שמבחינת אילנה אי אפשר לוותר על הכונן הקשיח המקורי ויש להחזיר לה את המחשב כולו עם החומרים שנמצאו בו. בנוסף, ביקש טימסית להשיב לאילנה את מכשיר הסלולרי תוך השארת העתק מהנתונים לכל הצדדים.

"חומר חקירה חשוב": הסלולרי האבוד של תאיר

הפרקליטות לא התנגדה להשיב את המחשב, "למעט הכונן הקשיח", וסירבה להשיב את הטלפון הנייד משום שהוא מהווה ראיה, ואף הושמעו טענות על ידי צוות ההגנה: "ביחס לטלפון הנייד", הסבירו בפרקליטות, "הועלתה טענה כי ההטבעה על מכנסיה של המנוחה (כתוצאה מדריכה של הנאשם) אינה משקפת את סימני הנעל אלא את העובדה שהטלפון היה בכיסה". בנוסף צוין בתגובת הפרקליטות כי "הטלפון הנייד נבדק במהלך החקירה הן לצורך קבלת נתונים בנוגע לאיכונו בשעת הרצח והן לצורך קבלת נתונים אודות הודעות כתובות שנמצאו בו, בשים לב לטענה כי עובר לרצח המנוחה קיבלה הודעות מאיימות".

סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אסתר הלמן, קיבלה את עמדת המדינה לפיה יוחזרו למבקשת העתקים של המחשב הביתי וכן של הטלפון הנייד. לאחר החלטתה של השופטת, ביקשה הפרקליטות ארכה להעתקת המחשב.

ב־3 בינואר 2017 הודתה הפרקליטות לראשונה כי הטלפון הנייד של תאיר ראדה נעלם. "לאור החלטת כבוד בית המשפט פנינו ליחידה החוקרת שבמשמורתה אמור להימצא הטלפון הנייד", כתבה עו"ד אביטל שרוני, סגנית בכירה בפרקליטות מחוז צפון. "בשלב הזה, היחידה החוקרת טרם איתרה את הטלפון ונעשים מאמצים רבים לאיתורו. לכן, מבקשת המשיבה ארכה בת חודש ימים ובתום התקופה נודיע עמדתנו לבי המשפט". השבוע הודיעה עו"ד שרוני ש"על אף מאמצים רבים, הטלפון הנייד של המנוחה לא אותר".

תעלומת ההודעה השלישית 

בנוסף לערך הרגשי שיש לחפציה האישיים של תאיר, יש להם כמובן גם ערך ראייתי רב. הטלפון הנייד אמור להכיל את כל הודעות הטקסט והתמונות ששלחה וקיבלה תאיר, את רישום שיחות הטלפון שבוצעו ואולי גם הודעות קוליות שהושארו במשיבון. הדבר מתמיה במיוחד לאור הפרופיל הגבוה של התיק; אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיעלמותה של ראיה שהמדינה ראתה בה חשיבות עליונה רק מתדלקת את חוסר האמון שהציבור מגלה במשטרה בפרשה הסבוכה. ייתכן שבדיקה בטלפון המקורי הייתה יכולה לתת תשובות לשאלות הרבות שעולות מעיון בחומרי החקירה, תשובות שאין דרך אחרת לקבל.

כך לדוגמא כותב רמ"ח תשאול ב־10 בדצמבר 2006, ארבעה ימים לאחר הרצח, זיכרון דברים לפיו שוחח באותו יום עם גורם ממחלקת הביטחון של סלקום, כדי להבין אם אפשר לקבל מהחברה הודעות טקסט ותמונות שנשלחו ממכשיר הטלפון של תאיר או התקבלו בו. "התשובה היא שאין בחברת סלקום את היכולת הטכנית לשלוף את ההודעות הנ"ל וכי את ההודעות אפשר למצוא רק במכשיר הטלפון עצמו של שולח או מקבל ההודעה".

בדו"ח של חברת סלקום לרמ"ח תשאול גליל מה־7 בינואר 2007 בהתייחס לצו בית משפט שביקש לבדוק האם ניתן לאתר בדיעבד את מנוי הטלפון כדי לבצע איכון, נכתב בין היתר כי "אין אפשרות לבצע איתור בדיעבד להודעות SMS".

מחדל חמור במיוחד לנוכח חוסר האמון הנרחב בציבור שהוא הרוצח. רומן זדורוב(צילום: אפי שריר, "ידיעות אחרונות")

המידע שסלקום כן סיפקו הוא שביום הרצח התקבלו במכשירה של תאיר שלוש הודעות טקסט, אלא שגם בעניין זה הדברים סותרים את חומרי החקירה. במסגרת חומר החקירה שהועבר להגנה על ידי הפרקליטות, ניתן פלט הודעות לפיו התקבלו במכשירה של תאיר רק שתי הודעות; אחת מהן מחבר לכיתתה מספר שעות לפני הרצח, השנייה מאחת מחברותיה בשעה חמש ורבע אחר הצהריים, בה נכתב "תאיר מה קורה איתך כולם מודאגים איפה את?". נשאלת השאלה היכן ההודעה השלישית אם אכן הייתה כזאת, שאלה שאפשר יהיה לענות עליה רק באמצעות הטלפון הנייד עצמו.

"אחרי כל־כך הרבה שנים פתאום אני מקבלת תשובה הזויה והייתי קוראת לה אפילו בזויה, שהטלפון אבד", זועמת אילנה. "הציבור צריך לדעת אם העלימו את הטלפון, או שהמציאו שהטלפון אבד. אם הטלפון, שהוא מוצג משפטי כל כך חשוב, שהוחזק במשך עשר שנים באמת אבד — יש כאן פשלה רצינית. על כך אני לא אעבור לסדר היום".

למה כל כך חשוב לך לקבל את המכשירים?

"בשנה האחרונה התחלתי לעשות עבודה ביחד עם צוות מהימן שעוזר לי באופן דיסקרטי להגיע לאמת. ביקשתי את המחשב ואת הטלפון הנייד כדי שאולי אוכל למצוא בהם דברים נסתרים. פניתי לבית המשפט, לא ויתרתי ובאופן עיקש ונוקב דרשתי לקבל את החפצים האישיים בחזרה. לאחרונה קיבלנו רק העתק מהמחשב, דבר שמעלה תהיות רבות. למה שלא נקבל את המקור? זה רכוש שלי, שהמדינה תעתיק. עם כל הטכנולוגיה שקיימת היום אפשר לקחת את ההארד דיסק ולהעתיק אותו. המחשב עצמו אינו מוצג משפטי. מה גם שהוא היה רכוש ביתי ולא היה בזירת הרצח, כך שלא ניתן היה להוציא ממנו אפילו ראיה פורנזית".

"תמיהות קשות עולות" 

עו"ד טימסית המייצג את אילנה ראדה, אומר שלאחר היוודע אופן הטיפול בחפציה האישיים של תאיר, המדינה פשוט חייבת להחזיר את הפריטים המקוריים כפי שנתבקשה. "ברגע שהם מצהירים שהם נותנים לנו העתק מדויק של המחשב בעיניי אין סיבה להשאיר בידיהם את המקור, כי אלה שני דברים זהים לשיטתם. לעניין הטלפון הנייד, טענה הפרקליטות שהיא תחפש את הטלפון ותאפשר לעשות שכפול של המידע. היום אנחנו למדים שני דברים, האחד שהמחשב וההארד־דיסק הוחזקו עד כה על ידי המשטרה ולא על ידי הגנזך, וכי הטלפון הנייד אבד וגם הוא כאמור, לא הוחזק בגנזך. היום, לאחר שנודע על אובדן הטלפון הנייד, על אחת כמה וכמה על המדינה להשיב את ההארד דיסק המקורי ומוצגים אחרים, שחלילה לא יאבדו גם הם".

מה ההשלכות של אובדן הטלפון הנייד?

"בעיניי כשהפרקליטות או היחידה החוקרת מאבדת מוצג משפטי שהיה על גופת המנוחה בזירת הרצח, ולא רק זאת, אלא שנסובו סביבו מחלוקות משפטיות מהותיות - זה חמור ביותר. כך לדוגמה התקיימה מחלוקת בין התביעה להגנה לגבי סימני הדם שהוטבעו על מכנסי המנוחה. התביעה ייחסה אותם לטביעת הנעל של רומן זדורוב, ואילו ההגנה טענה שזהו הטלפון בכיסה של תאיר, שיצר את הסימן. אנחנו יודעים מהכרעות הדין בכל הערכאות כי טביעת הנעל על המכנסיים היוותה את אחת ההשלמות המהותיות להודאתו של זדורוב ברצח. לכן מדובר במחלוקת מרכזית ובאובדן מוצג מהותי שיכול היה לסייע בחקר האמת.

אני לא טוען דבר כלפי המשטרה, המערכת החוקרת או מערכת המשפט, אבל תמיהות קשות עולות ממה שנחשפתי אליו עד כה ונחכה להמשך. ככל הנראה, טרם נאמרה המילה האחרונה בפרשה".

מפרקליטות מחוז צפון נמסר בתגובה: "הודענו לבית המשפט כי על אף חיפושים רבים הטלפון הנייד לא אותר על ידי המשטרה".