זה לא זה / על הכישלון של בגאצקיס
עם החתמתו של הלטבי הבטיחו במכבי ת"א מאמן התקפי ומודרני. בפועל, הוא חלש אפילו יותר מקודמו רמי הדר: ההתקפה תקועה, ההגנה פרוצה, ההיררכיה לא קיימת. אל תתפלאו אם אחרי שבע זכיות ברציפות, הצהובים יאבדו בחמישי את הגביע. "שר הטבעות"
"מועדון הכדורסל מכבי ת"א שמח להודיע כי החתים את המאמן הלטבי איינארס בגאצקיס (בן 49) לחוזה עד תום העונה, עם אופציה לעונה נוספת. בגאצקיס הוא מאמן עם אוריינטציה התקפית מובהקת, שאוהב כדורסל אטרקטיבי ומהיר. מצטיין בהכנה מעמיקה של הקבוצה לכל משחק ובירידה לפרטים. מדובר במאמן עם ידע מרשים, המבין היטב את הכדורסל המודרני ובעל ניסיון בכדורסל האירופי הן כשחקן והן כמאמן. הוא מכיר את היורוליג לעומקה ולרוחבה ויוכל להשתלב במהירות במערכת".
לדף הפייסבוק של ברק חקלאי - "נקודות בצבע"
זו הייתה ההודעה הרשמית שפירסמה מכבי ת"א לאחר החתמתו של איינארס בגאצקיס כמאמן ב־19 בדצמבר 2016. על פניו נשמע מבטיח: מאמן התקפי ומודרני שאוהב כדורסל אטרקטיבי ומהיר תואם בדיוק לסגל השחקנים של הקבוצה שממנו לא הצליח להפיק רמי הדר את המיטב, כך חשבו רבים.
61 ימים עברו מאז אותה הודעה. עשרות אימונים העביר הלטבי בהיכל מנורה מבטחים, 17 פעמים עמד על הקווים במשחקים, ואיך נאמר זאת בעדינות – לא נראה שינוי משמעותי לטובה, אלא בדיוק להפך. מאז שמונה בגאצקיס מכבי ת"א הלכה אחורה כמה וכמה צעדים.
המספרים לא משקרים
כיצד באמת ניתן לבדוק השפעה של מאמן על קבוצה? יש פרמטרים ברורים: מבחינה התקפית – מספר נקודות למשחק, אחוזים מהשדה, כמות אסיסטים, מספר פוזשנים (התקפות) וכמובן שמדד היעילות. הגנתית – ספיגת נקודות, כמות עבירות שהקבוצה ביצעה (אגרסיביות), חטיפות, כמות האיבודים שכפתה ומדד האיכות בסיום של היריבה.
המספרים לא משקרים: התקפית מכבי ת"א נראית הרבה יותר רע כעת מאשר בתקופת רמי הדר. היא קולעת 1.8 נקודות פחות (75.7 לעומת 77.5), האחוזים ל־2 ירדו (51 מול 54), היא מוסרת פחות אסיסטים (17 מול 18), והכל מתבטא בסופו של דבר במדד היעילות (79.5 לעומת 83).
באותה הודעה נכתב שבגאצקיס אוהב כדורסל אטרקטיבי ומהיר. נתון שמראה בצורה חד־משמעית אם הקביעה הזו נכונה הוא מספר הפוזשנים שיש לקבוצה בממוצע למשחק. אז בדקנו את הנתון הזה במשחקי היורוליג של הקבוצה, וגם כאן מכבי ת"א נמצאת בירידה משמעותית. לפני הלטבי, למכבי היו 73.5 פוזשנים בממוצע, ואילו איתו היא צנחה ל־70.3, זאת אומרת שלוש התקפות פחות במשחק, שלוש הזדמנויות לקלוע נקודות.
במבט ראשון זה נראה אולי מעט שולי, אבל אם מסתכלים למשל על שני הפסדיה לריאל מדריד בחוץ (80:75) ולכוכב האדום בלגרד בבית (71:67), אלה בדיוק אותן הנקודות שהיו חסרות לה כדי לנצח ולהיות היום בסיטואציה שונה לחלוטין באירופה עם אפשרות סבירה להעפלה לפלייאוף.
אז הבנו שהתקפית מכבי משחקת פחות טוב מאשר בפתיחת העונה, ומה קורה הגנתית? נכון שמהג'אמפ בול הראשון של עונת 2016/17 היה אפשר לראות שמכבי ת"א לא ממש נבנתה כדי לשמור, ואכן היא ספגה לא מעט נקודות. אבל מה שקורה לה בתקופה האחרונה גובל ברשלנות פושעת.
בחמש מתוך שמונת משחקיו של בגאצקיס ביורוליג ספגה הקבוצה 90 נקודות ומעלה. בשניים מאותם משחקים היא חטפה כמות נקודות תלת־ספרתית – 101 נגד באסקוניה בבכורה של הלטבי ו־102 מול אחת הקבוצות החלשות העונה במפעל, גלאטסראיי, באותה השפלה מפורסמת ב־39 הפרש.
כמות הנקודות הגבוהה שסופגים הצהובים מגיעה מכמה סיבות. אנדרו גאודלוק וחבריו מבצעים רק 18.3 עבירות בעידן בגאצקיס, מספר שמדרג אותם במקום הלפני אחרון ביורוליג. הקבוצה הכי אגרסיבית היא ז'לגיריס קובנה של שרונאס יאסיקביצ'יוס (24 עבירות), אחת ההפתעות הנעימות של המפעל, שמצליח להוציא מהסגל הבינוני שלו (וזאת עוד מחמאה) הרבה יותר מהמצופה.
מכבי של בגאצקיס כופה על יריבותיה רק 8.3 כדורים למשחק, נתון אומלל שכמובן גם כאן מדרג את הקבוצה במקום האחרון ביורוליג. שימ לב לפער העצום משתי הקבוצות שמדורגות לפניה, באמברג (11.2) וקאזאן (11.3). גם בחטיפות מכבי אחרונה עם 4.2 למשחק. לפני תקופת בגאצקיס, הקבוצה חטפה 6.9 כדורים, מה שהיה מדרג אותה בתוך השישייה הראשונה ביורוליג. וכמובן, הנתון שמסכם את הכל הוא מדד האיכות של היריבות במשחקים נגדך. שימו לב למספרים הבאים: 117, 105, 139 111 ו־100 – אלה המדדים שהשיגו באסקוניה (פעמיים), דרושפאקה, גלאטסראיי ובאמברג (בהתאמה) מול מכבי ת"א במשחקיהן.
ניסיונות, ניסיונות, ניסיונות
אז למה באמת איינארס בגאצקיס לא הצליח להשפיע על הקבוצה? נכון, תירוצים יש מפה ועד ריגה – הוא לא בנה את הסגל, יש בעיות חברתיות בחדר ההלבשה, לא מעט שחקנים פצועים, וגם סאגת בדיקת הסמים של סוני ווימס לא הוסיפה. אבל עם כל הכבוד, בכל זאת מדובר בקבוצה שנבנתה בתקציב של מעל 100 מיליון שקל עם שחקנים שזכו בעבר ביורוליג, הגיעו לפיינל־פורים ובעלי רזומה, שהרבה מאוד קבוצות בטופ האירופי היו שמחים לחטוף.
מאז שהגיע למועדון, בגאצקיס נמצא בסוג של הכנה לעונה. כלומר, הוא כל הזמן מבצע ניסיונות. באף משחק יורוליג בתקופתו מכבי לא פתחה עם אותה חמישייה. פעם אחת גל מקל פותח; משחק אחר כך אנדרו גאודלוק, שהוא בכלל קלע ולא מנהל משחק, עולה כרכז (מול דרושפאקה); מאיק צירבס, שהיה אאוט לגמרי כל העונה, פותח מול ריאל מדריד בחוץ וכעבור כמה ימים כבר עוזב לבאיירן מינכן; וכמובן החזרה המהירה מדי של קווינסי מילר לחמישייה נגד דרושפאקה וריאל, והפציעה החוזרת שלו בברך בעקבות כך.
חוסר ההיררכיה הזה משפיע על כל שחקן, לא משנה אם לפני שלוש שנים הוא הניף את גביע היורוליג, שיחק ב־NBA או חזר לאחרונה מפציעה. שחקנים צריכים ביטחון. שתי הדוגמאות הטובות ביותר לכך הן דווין סמית' ודי.ג'יי סילי. הפורוורד שלובש כבר שש עונות את המדים הצהובים, שיחק טוב תחת רמי הדר והעמיד ממוצע של 12.7 נקודות ב־29.9 דקות. אלא שאז הגיע בגאצקיס, וסמית' נראה כמו הצל של עצמו. מספר הדקות קוצץ ב־7, הוא פעם עולה בחמישייה ורגע אחרי זה מושבת למשך רבע שלם, והמספרים בהתאם. בשמונת המשחקים האחרונים באירופה, סמית' צנח ל־5.6 נקודות בלבד.
גם סילי היה לא רע בכלל אצל הדר עם 8.6 נקודות ב־23.6 דקות, עם חלק משמעותי ברצף חמשת הניצחונות בכל המסגרות של הצהובים בנובמבר. אבל גם הוא בירידה תלולה – 5.5 נקודות ב־14.7 דקות. ומי דווקא נהנה כשאין שיטה ברורה לקבוצה? אלה שטובים באחד על אחד ופחות תלויים בקבוצה. בלשון עדינה – אלה שמשחקים עבור המספרים. במקרה של מכבי – גאודלוק וראד. גאודלוק הקפיץ את מספריו עם בגאצקיס מ־14.7 ל־17.7 בפחות דקות משחק (26.6 לעומת 27.3), ראד הכפיל את כמות הנקודות שלו מ־5.3 ל־10.1.
אחרי האכזבה הגדולה ביורוליג, לבגאצקיס מצפה מחר גמר גביע המדינה מול הפועל ירושלים בפיס ארנה, והוא ינסה להמתיק במעט את הגלולה המרה מהעונה הזאת. הסיכויים הם לא לטובתו של הלטבי, שכזכור רק לפני עשרה ימים הפסיד ליריבתו 74:63 בליגה באותו אולם. כשהוא עם סנטר אחד בלבד בסגל (קולטון אייברסון), היררכיה לא ברורה וזרים שחלקם לא ממש בכושר – לא נופתע אם החגיגות בין חמישי לשישי בלילה יהיו דווקא בכיכר ספרא ולא ב־206.
לפנייה לכתב/ת 
