גבוה יותר, מהר יותר! מבוגר יותר? / טור
פדרר והאחיות וויליאמס בטניס, בולט באתלטיקה, בריידי בפוטבול, זלאטן בכדורגל. יותר ויותר ספורטאים "מזדקנים" משתלטים על עולם הספורט ומדהימים את כולם. האם מדובר בתופעה אמיתית ואם כן - כיצד היא מתרחשת. ד"ר חן חרמש מנתח
באמריקה נהוג להשוות בין ספורטאים מקצוענים לקרחונים, שניהם כל הזמן נמסים. כולם - המועדונים, התקשורת והקהל, עוקבים מקרוב אחר התהליך המדוד בזמן של הפיכתם למים.
גם אם יש בדימוי זה הרבה מן האמת, לא ניתן להתעלם מכך שלאחרונה נדמה שיותר ויותר ספורטאים - פלפס ובולט באולימפיאדה, פדרר והאחיות וויליאמס בטניס, בריידי בפוטבול, טוטי וזלאטן בכדורגל ועוד רבים ורבות, שמים ללעג את תהליך ההזדקנות של הגוף וממשיכים להתחרות ולזכות בתארים גם בגילאים מבוגרים יחסית.
הרושם שמתקבל הוא שמשהו משתנה. שהמדע, הטכנולוגיה והמקצוענות מאפשרים לספורטאים לנצח את הגיל ולהאריך את חייהם על המגרש. האם מדובר על מגמה ברורה? האם מדובר בתופעה כללית בספורט? או שאולי הדבר שמור לאותם עילויים אתלטיים שמצליחים לשמר את היתרון חרף פגעי הגיל?
מקצר ומאריך
תחילה יש להבין כיצד באה לידי ביטוי אותה "הזדקנות" אצל ספורטאים מבוגרים ביחס למתחרים שלהם, אבל צעירים ביחס לבני אדם רגילים: 1. הגמישות היא זאת שנעלמת ראשונה. זו הסיבה שמתעמלים/ות הם בדרך כלל האתלטים הצעירים ביותר במשחקים האולימפיים. 2. בשנות העשרים המאוחרות מתחילה התדרדרות בסבולת לב-ריאה. קצב הלב המקסימלי יורד, וכך גם אספקת החמצן לשרירים, מה שמקשה על האתלטים לשמור על קצב גבוה בשלבים מאוחרים של התחרות.
3. בגיל זה מתחילה גם דעיכה במהירות התגובה של השרירים. המשמעות הישירה היא, שלאתלט לוקח מעט יותר זמן בשביל לייצר את הכוח המקסימלי. בכדורגל למשל, הדבר יגרום לכך ששחקן בן שלושים יתרומם לנגיחה מעט לאט יותר ויגיע לגובה מקסימלי נמוך יותר מאשר שחקן בן עשרים וחמש. בספורט תחרותי, שלעיתים מוכרע על מילימטרים או מאיות שניה, הבדל כזה יכול להיות כל מה שמפריד בין ניצחון לבין הפסד. 4. על כל אלה יש להוסיף שחיקה מצטברת ופציעות שמחריפות ככל שהקריירה מתארכת.
עליה מתמדת ברף הדרישות. ניתוח של משחקים מן העבר בענפי הכדור מראה בבירור, שהדרישות הגופניות הנדרשות כיום מהשחקנים עלו משמעותית. בכדורגל למשל, קצב המשחק, המהירות והעוצמה התגברו מאוד, מה שמצריך מהשחקנים שיפור של הטכניקה האישית על מנת להתמודד בהצלחה עם הדרישות. בנוסף כיום בכל משחק רצים מרחק כפול בהשוואה לכדורגל של פלה, קרויף ובקנבאואר בשנות השבעים.
אז מה גורם להארכת חיי הספורטאי בשדה הספורט? 1. התקדמות משמעותית בטיפול הרפואי. לרשותם של האתלטים כיום עומדים מיטב הרופאים והמכשור המתקדם, מה שמביא כמובן לשיפור הרפואה המונעת (הפחתת פציעות אימונים) ובעיקר של זו המשקמת. ניתוחים מתקדמים מאפשרים לאתלטים להתאמן ולשחק בעצימות גבוהה יותר, ולהחלים מפציעות טוב יותר. שחקנים כיום חוזרים מפציעות שעד לא מזמן היו נחשבות למסיימות קריירה.
2. טכניקות אימון מתקדמות ובהתאמה אישית. שימוש בעזרים טכנולוגיים לניטור ושיפור האימונים ובניית סרגלי אימון ועומסים ממוקדים. כך למשל, נעשה שימוש בהדמיות מחשב ובמנהרות רוח לצורך אנליזה ביו-מכנית פרטנית. דבר זה מסייע לספורטאים לסגל לעצמם תנועות יעילות יותר שמקטינות את מקדמי החיכוך, מגדילות את ניצול הכוח ואף מצמצמות פציעות אימונים.
3. שיפורים בעזרים ובציוד. כל חבילת הציוד של הספורטאי- החל בנעליים, מדרסים, מסלולי הריצה, משטחי המשחק, הבריכה, האופניים, חדרי הכושר וכו', מאפשרים לשפר ביצועים ולשמור טוב יותר על בריאות הספורטאי במהלך האימונים והתחרויות. (למשל ידוע כי מייקל פלפס, נובאק דיוקוביץ' ואחרים ישנים באוהל חמצן – מה שתורם רבות להתאוששות מהירה ויעילה יותר של השרירים לאחר מאמץ.)
4. מקצוע לחיים. לא פחות חשוב מאימונים. לא רבים יודעים, אבל הספורט המקצועני בצורתו הנוכחית קיים כמה עשרות שנים בלבד. כניסתם של ספונסרים אישיים וקבוצתיים, נותני חסויות ומארגני תחרויות בתשלום (גולדן ליג באתלטיקה – כדוגמא) כמה עשרות שנים מאוחר יותר, הוא זה אשר אפשר לספורטאי המקצועני להתפרנס מעבודתו ולהקדיש את חייו לכך.
ספורטאי זה אורח חיים. בזכות ההבנה כי הביצועים במגרש או במסלול מושפעים לא רק מהאימונים, אלא מעוד מרכיבים רבים השייכים לסגנון החיים של הספורטאי המקצועני, נהנים כיום אתלטים רבים 'ממעטפת' מתקדמת, הדואגת לתזונתם, להקפדה על שינה ומנוחה, לליווי פסיכולוגי ועוד.
אתלטיקה לעומת פוטבול
המספרים מציירים תמונה מורכבת. ניתן לומר כי ישנם ענפים, ובראשם הספורט האולימפי, בהם אפשר בבירור לראות מגמת עליה בגיל הספורטאים. במקצועות הכדור לעומת זאת, קשה למצוא מגמה ברורה, אבל יחד עם זאת בהחלט נראה שניתן לדבר על שינוי.
בספורט האולימפי ישנה עליה ברורה וקבועה בגיל הספורטאים. במאה ועשרים השנים שחלפו מאז המשחקים האולימפיים הראשונים באתונה, בהם הגיל הממוצע של ספורטאי היה 23, הייתה עליה של 4 שנים, והגיל הממוצע עומד כיום על 27. ניתוח מפולח יותר מראה כי מדובר על שינוי רוחבי ברוב המקצועות האולימפיים: הגיל הממוצע של השחיינים עלה ב 13%, גם גיל המתעמלים הגברים עלה באופן דומה (12%).
באתלטיקה קלה נרשמה עלייה של 5%. עלייה בגיל נמצאה גם בענפים רבים נוספים כדוגמת חתירה (קיאקים, קאנו), כדוריד, סייף, ג'ודו וטניס שולחן. לעומת זאת, בהתעמלות נשים נרשמה ירידה בגיל, שעמד באולימפיאדת ריו על מעט פחות מעשרים שנה. כאמור דרישות הגמישות (והגודל) בענף זה הופך אותו שייך לצעירות בלבד.
הנתונים מלמדים גם, שבהחלט מתרחשת האצה של התהליכים. מה שבעבר לקח תשעים שנה, מתרחש כיום במהירות גדולה הרבה יותר. אם במשחקים האולימפיים הראשונים הגיל הממוצע של הספורטאי היה 23, כעבור תשעים ושתיים שנים, בשנת 1988, הגיל הממוצע עלה בשנתיים ל-25. כיום לעומת זאת, המספר עומד על 27. העלייה של השנתיים האלה התרחשה תוך עשרים ושמונה שנים בלבד, כלומר פי שלושה מהר יותר.
בענפי הכדור לעומת זאת, הנתונים אינם מצביעים על מגמה ברורה של התבגרות השחקנים. יש אמנם סקרים שמראים על מגמת עליה, כמו למשל סקר אמריקאי שמצא עליה של יותר מ-40% במספר השחקנים מעל גיל שלושים בקרב האלופות של ארבעת ענפי הכדור הראשיים (פוטבול, כדורסל, בייסבול והוקי-קרח) בין השנים 82-2002.
מנגד יש נתונים הפוכים, כמו מחקר המראה שבפוטבול האמריקאי בשנים האחרונות יש מגמה הפוכה של ירידה בגיל. מחקר אחר מצא שנבחרות כדורגל מבוגרות יותר מצליחות פחות טוב בגביע העולם. בענפי הכדור אם כן נדמה כי אכן מתרחש שינוי, אולם מכיוון שאנו נמצאים עדיין בתוכו, מוקדם מדי לקבל תמונה ברורה בקשר לעליה בגיל השחקנים, וככל הנראה יש להמתין עוד מספר שנים על מנת שאפשר יהיה לקבוע.
לדחוק את הזמן
לסיכום נראה כי נקודת המפתח עבור הספורטאים המתבגרים היא להצליח ולמתוח את פרק הזמן המכונה 'חלון הזהב'. למעשה מדובר בחלון זמן שבו האתלט נמצא בשיא יכולותיו לבין תחילת תהליך הדעיכה שלו. כאשר אצל הגברים מדובר על גיל 26-28, ואצל הנשים על גיל 24-26,נהתונים אלה נמצאו כנכונים עבור מרבית הענפים בספורט אולימפי ובמקצועות הכדור.
ספורט הוא במידה רבה החיים דחוסים לתוך תחרות גופנית בעלת חוקים ברורים. מעצם זה הוא מהווה מקור השראה ופורץ דרך בתחומים רבים שמחוץ לאצטדיון. לכן אנו יכולים לשאוב מעט עידוד לעצמנו מן המסקנות, כי אמנם לא נולד המניאק שיעצור את הזמן, אבל בהחלט אפשר גם אפשר לדחוק ולעכב אותו.
לפנייה לכתב/ת 
