כדור ביניים
רגע לפני פגרת האולסטאר, זה הזמן לסיכום קצר של העונה עד עכשיו ב-NBA. מי ה-MVP, מי יכולה להפתיע את גולדן סטייט וקליבלנד, ומי שתי הקבוצות שהיו יכולות לעשות קייטרינג בחתונה טבעונית?
החגיגה חוזרת. הטבעות, מהלכים מטורפים, תוצאות שמתנפחות עוד ועוד מדי שנה, הגנות בגדר המלצה. סוף שבוע האולסטאר ייפתח מחר בניו-אורלינס, ומבטיח כרגיל אך ורק חיוכים, בלי יריבויות וטינה שנשמרת לרגעים הנכונים.
האקשן יתחיל בשישי עם משחק הסלבז ומשחק הכוכבים העולים, יימשך בשבת עם תחרויות הכישורים, השלשות וההטבעות, ויגיע לשיאו ביום ראשון עם הקרב המסורתי בין המזרח למערב. כן, אין למשחק הזה הרבה חשיבות. אבל גם פאן זה חשוב, וזו הזדמנות לערוך סיכום ביניים לקראת הישורת האחרונה של העונה. אגב, מי שכבר נכנס לאווירת אולסטאר הוא לברון ג'יימס, שחתום על אסיסט השנה לדרק וויליאמס: עין עקומה, בין הרגליים של אנדרו וויגינס, בניצחון של קליבלנד 108:116 במינסוטה.
אז מי ה-MVP של העונה עד עכשיו?
קטן: הסיפור של הליגה העונה הוא מופעי יחיד. קשה מאוד לבחור בין ראסל ווסטברוק לג'יימס הארדן שממלאים את התפקיד בצורה מושלמת, אבל אני הולך עם הארדן ששינה תפקיד, ומעמדת הרכז רושם את המספרים הטובים בקריירה – 29.1 נקודות (7.2 יותר מממוצע הקריירה), 8.2 ריבאונדים (לעומת 4.9), ובעיקר ראשון בליגה עם 11.3 אסיסטים (לעומת 5.5).
דוידוביץ': עם המאזן השני בטיבו בליגה, זו נראית כמו עוד עונה סטנדרטית של סן-אנטוניו. אבל היא לא. דאנקן לא כאן, פאו גאסול לא בכושר המוכר, ואולדרידג', פארקר, ג'ינובילי ודני גרין ירדו ברמתם. אז איך הכל נשאר זהה? קוואי לנארד. הוא עלה כמעט בכל הפרמטרים ההתקפיים (25.9 נקודות, 3.4 אסיסטים, 2 שלשות למשחק) והפך למפלצת של דומיננטיות. אז אין לו את היח"צ של ווסטברוק והארדן, אז מה.
יש קבוצה שיכולה לקחת אליפות מקליבלנד ומגולדן סטייט?
דוידוביץ': עם כל הכבוד לקוואי, סן-אנטוניו לא מעניקה תחושת איום על התואר. ההפתעה עשויה להגיע מהמזרח. ממקום ישן ואפוף נוסטלגיה – בוסטון. יש לה את שחקן הקלאץ' הכי טוב בליגה בדמות אייזיאה תומאס, את המאמן הכי יצירתי במזרח בדמות בראד סטיבנס וסגל חכם ואיכותי. אם הדיווחים על הגעת ג'ימי באטלר יתבררו כנכונים, ללברון ולחבר'ה יש בעיה, ואז כבר הכל עניין של מומנטום.
קטן: זה לא עניין של התחכמות כמו עניין של ריאליות. לא, אין קבוצה כזו. כמו דוידוביץ', אני לא רואה את סן-אנטוניו מחזיקה מעמד בפלייאוף, הקליפרס כבר לא משכנעים איש, ויוסטון תתפרק כאשר מאמן חכם יתמקד בהוצאת הארדן מהמשוואה. וכל אלו קבוצות טובות יותר מאשר היריבות של קליבלנד במזרח. בוסטון וטורונטו היו יכולות לעשות קייטרינג בחתונה טבעונית, כי הן פרווה לחלוטין.
מי השחקן שהכי כיף לצפות בו העונה?
קטן: אם פעם כל שחקן מעל 2.10 מ' היה מסומן מיידית כמי שלא יהיה מסוגל לתפוס את הכדור שתזרוק אליו, היום יש תופעות טבע שמסמלות את עתיד הכדורסל. מובן שיאניס אנדטוקומבו עשה זינוק השנה, אבל זה עדיין תענוג מיוחד לראות את קריסטפס פורזינגיס, 2.21 מ' של כישרון, מכדרר וקולע כמו רכז.
דוידוביץ': לכו לסרטי האנימציה בילדות. לכדור הנפץ עם הפתיל שבוער וכולם במתח אצל מי הוא יתפוצץ וכמה נזק הוא ישאיר. ובכן, ב-NBA יש דמות מצוירת בשר ודם. קוראים לה ראסל ווסטברוק. האיש שברגע שהוא עובר את קו מחצית המגרש, הפתיל מתחיל לבעור. ואין לך שום מושג על מי הוא יתפוצץ.
מה הייתה הופעת השיא של העונה?
דוידוביץ': כמעט אין לילה שבו מישהו לא קולע מעל 40 נקודות. ודווקא משום כך – ההופעה של דריימונד גרין מול ממפיס בשבוע שעבר היא הגדולה מכולן. אם לא היה שוכח שצריך לזרוק ומסיים עם ארבע נקודות בלבד, הוא היה מצטרף למועדון נדיר של ארבעה שחקנים שרשמו קוואדרופל-דאבל – ארבע קטגוריות בספרות כפולות. הוא עשה את זה עם 12 ריבאונדים, 10 אסיסטים ו-10 חטיפות, ואפילו חמש חסימות.
קטן: אני אשאר עם גולדן סטייט, אבל חייב ללכת עם 60 הנקודות של קליי תומפסון מול אינדיאנה. זו הייתה הפסגה של הסגנון-אוהב-הסקוררים שהשתלט על ה-NBA. לעשות את זה ב-29 דקות, בלי לשחק ברבע האחרון, לזרוק כמו ילד ולקלוע כמו מלך.
מי הכי חסר באולסטאר הנוכחי?
קטן: תעיפו מבט בסגל המזרח. מה אתם לא רואים שם? איך קוראים לזה, סנטר? למה לא לקחת את חסן ווייטסייד ממיאמי? גם בלוקים בהם הנחסם עף ליציע זה היילייט.
דוידוביץ': קובי בראיינט. אל תשאלו למה, זה יותר מדי כואב.