העונה השנייה של "בתולות" נפתחת עם תעלומה חדשה ומסתורית לא פחות מהקודמת, אבל הפעם הקצב מהיר יותר והמתח בהתאם. הסיפור על בנות הים עודנו שם, וגם העיר אילת והשחקנים המצוינים. ביחד הם יוצרים עונה אפילו מוצלחת יותר מהראשונה
מותחת יותר, מהירה יותר והדוקה יותר, העונה השנייה של דרמת המתח "בתולות" שעלתה אתמול (ה', 20:15, HOT3) מסתמנת כמוצלחת אפילו יותר מהראשונה. בעונה הראשונה הייתה זו הגופה של מאיה רג'ואן שנפלטה מהים אחרי שהטביעה בתוכו שורה של גברים חסרי אונים. פתרון התעלומה הזאת היה באוויר כל הזמן ובו זמנית נותר לא פתור, כמו שכל עניין שנושק לעל-טבעי או חורג מגבולות ההיגיון יוותר לנצח לא פתור בעיני אנשים עם תפיסת עולם מסוימת. השדה מן הים לא בדיוק עשויה מהחומר שעובר חלק בחקירות משטרתיות.
תעלומת מאיה רג'ואן סחפה אחריה משפחה שלמה ואז תחנת משטרה שלמה. כמו בולען היא צצה פתאום והגדירה את מערכת היחסים המשפחתית בין שלי (מגי אזרזר) ואבא שלה, עוזי הגדול (ששון גבאי), ובהמשך שלחה גרורות ליחסים של שניהם עם שאר המשפחה. בעונה הזאת היא מפנה את מקומה לתעלומה הרבה יותר דחופה – היעלמותה של נועם, הילדה של שלי וחיים (צחי הלוי) – בעקבות רגע אחד של חוסר עירנות בבית החולים. ילדה שנעלמה הרגע ואי הוודאות לגבי מצבה מלחיצים את המערכת הרבה יותר מגופה של נערה שנעלמה לפני עשור והתגלתה לפתע, ובאופן טבעי החיפושים סוחפים את העלילה לקצב מהיר יותר ומתח גבוה יותר מאשר בעונה הראשונה.
לא מוותרת על עולם הפנטזיה. "בתולות"(צילום: אוהד רומנו)
אבל "בתולות" לא מוותרת על הגושפנקה הייחודית שלה. אחרי שהובהר לנו בתחילת העונה הנוכחית בסצנה נפלאה שלא משאירה מקום לספק, שסירנות נכנסות למשמרת שלהן בגיל מאוד צעיר, גם ההיעלמות של נועם יונקת את כל המעורבים לרבדים פלאיים ומכושפים ששייכים לעולמות הפנטזיה. וככה מיטלטל הצופה בין עולמות ההיגיון והמיסטיקה ולא מצליח להחליט באיזה צד הוא ממוקם. וכמו בעונה הקודמת, העובדה שכל זה מתקיים בעולם מנותק, בעיר כמו אילת שמתקיימת כמעט בממד אחר, מקביל, מין אטלנטיס זנוחה שפליטים של החיים מתקבצים אליה ואף אחד לא יודע איך לצאת ממנה, משחק לידי אווירת המסתורין.
ששון גבאי ומגי אזרזר. סצנות מהפנטות(באדיבות HOT)
יותר מהכל "בתולות" היא סדרה על נשים. קרנית (רותם אבוהב) ושלי (אזרזר) מגלמות שתי תפיסות עולם. כל אחת מהן מייצגת אותה בכל הכוח, ואליהן מצטרפת בעונה הזאת הלנה ירלובה בתפקיד חוקרת ותיקה חיצונית, שמשקפת גישה שונה משל שתיהן, כשברקע תמת הסירנות שמפתות גברים אל מותן פשוט כי הן נהנות מהתחושה מרחפת מעל הסדרה. שלי מסמנת את הקרע הפנימי כשדווקא כשוטרת שאמורה לגייס את כל כוחותיה כדי להיאחז ברציונליות, היא הולכת ונשאבת אל העולם המיסטי, כמעט בלית ברירה, כשכוחות חזקים ממנה מושכים אותה פנימה.
לא כל הסצנות ב"בתולות" אחידות מבחינת תסריט. חלקן משדרות דשדוש ואחרות ממריאות בקלילות. כשצריך, הבימוי המוצלח ותנועת המצלמה משלימים את החסכים האלה. ששון גבאי ומוריס כהן (נרי) הם מגנט שהופך כל סצנה איתם למהפנטת. אזרזר ואבוהב מחזיקות בכבוד דמויות לא קלות שלפעמים חוטאות בחד גוניות. גם רועי ניק, צחי הלוי ושאר הקאסט מצליח להיכנס לקצב והצבע שמבקש התסריט. יחד הם הופכים את "בתולות" לדוגמה מצוינת להתאזרחות הז'אנר ביצירה הטלוויזיונית בארץ.
