#8 מוסלמי, יהודי ונוצרי נכנסים למסעדה

לפני שעברתי לגור בברלין, ביקרתי כאן חמש פעמים. פעמיים קפצתי על ההזדמנות כשאבא שלי עבד כאן, פעמיים עם חברים ופעם אחת עם שותף עסקי כשהתקבלנו לתוכנית "אינקובטור" לסטארטאפים. לא השתנה כאן הרבה, לפחות שום דבר קיצוני במיוחד. רק שמאז שעברתי לגור כאן, בכל מקום שאני נמצא בו - על הספסל ברכבת, בחדר הכושר, בשולחן לידי במסעדה ובכל רחוב בו אני הולך, יש מוסלמים.

ברלין. שינתה את פניה(צילום: shutterstock)

הם הגיעו ברובם מסוריה ומעיראק, אך גם מלבנון ומירדן. סביר להניח שלא היינו נפגשים מעולם בשום הזדמנות אחרת, ופתאום במקום האפשרות שהם ינהרו באוטובוסים, הם יושבים לידי ואיתי, מחכים ביחד ל-U-Bahn בדרך הביתה.

לכל הטורים של "לבד בברלין" לחצו כאן

"עוד מעט אי אפשר יהיה לטייל באירופה", עדכנה אותי משפחתי בביקור הראשון בארץ אחרי שעברתי לגור בברלין. מצטרפים לעשרות סטטוסים זועקים על העתיד הנורא שצפוי למקום הזה, שמשתפים עד היום חלק מהחברים שלי בפייסבוק, בכל פעם שמתגלגלת למסך שלהם ידיעה על פליט סורי שאנס תושבת מקומית, או משהו בסגנון הזה. סטטוסים שמאכילים פחד את כל מי שמוכן לבלוע.

חמשוקה לקירוב לבבות

עייף מלאכול את המנה הזו בתפריט, הלכתי השבוע לחגוג יום הולדת לחבר במסעדה של זוג שותפים שהחליטו שהדרך הכי טובה לגרש את הפחד - היא ליצור מנות אוכל חדשות. עוז בן דוד, ישראלי בן 36, נשוי טרי, שחי כבר שנתיים בברלין, וג'ליל דביט, פלסטיני מוסלמי ערבי-ישראלי, בן 35, שמחלק כל חודש את זמנו בין ברלין לרמלה, יצרו תחת הכותרת "Together Is Better" ("עדיף ביחד"), את "Kanaan".

ג'ליל דביט באוטובוס החברתי של ברלין. אוכל מגשר בין עמים(צילום: חזי מנע)

במסעדה שלהם הם מגישים מנות חומוס (טעים!) חדשות מהמתכון המשפחתי של ג'ליל עם חיבורים מהמטבח הישראלי והגרמני: חמשוקה למשל, שהיא חיבור בין חומוס פלסטיני ושקשוקה ישראלית, מסבחה עדשים ושעועית טיגר, מנה פלסטינית גרמנית וחומוס קרטופל פופר - ישראלי גרמני.

ג'ליל, עוז וחזי. "אם החיבור בינינו עובד, גם עם הפליטים אפשר"(צילום: חזי מנע)

למודי ניסיון ממה שפחד יכול לייצר בין אוכלוסיות שלא מכירות אחת את השנייה, כאשר אלו נפגשות, זיהו השניים לפני קצת יותר משנה את ההזדמנות שיכולה להיוולד כתוצאה ממשבר הפליטים הגדול.

האוכל של "Kanaan". הזדמנות ליצור משהו חדש(צילום: חזי מנע)

"רצינו להראות לגרמנים שאם החיבור בינינו - ישראלי ופלסטיני עובד, גם החיבור עם פליטים שהגיעו לכאן אפשרי. ברור שיש פחד ויש מקרים של מישהו שגנב או אנס, כמו בכל קבוצה גדולה של אנשים, אבל זה לא הכל, יש עוד הרבה יותר ואנחנו רוצים שיכירו זה את זה ואת ההזדמנות האדירה ליצור משהו חדש".

האוטובוס החברתי של ברלין

ואכן, את המחויבוות שלהם לחדשנות והיכרות בין אנשים גיליתי כשהגעתי - אני והחרדה החברתית שלי - לארוחת ערב שערכו במסגרת פסטיבל הסרטים הברלינלה בתוך... אוטובוס! במשך שעה חיפשתי את פינת הרחוב שמופיעה בהזמנה בתקווה שאני מחפש אולם נשפים גדול, עד שעוז קרא לי מדלתו של ה-"Berlinale Social Bus", אוטובוס קטנטן אליו נכנסו דיפלומטים ואנשי מדיה גרמנים, ערבים וישראלים, ליהנות מארוחת ערב על טהרת המנות של "Kanaan" וצפייה בסרט "Gaza Surf Club".

תבלינים מהחלומות

פרויקט נוסף שריגש אותי במיוחד נקרא "Spice Dreams". סדרת תבלינים צבעונית בשלל צבעי הקשת, שתחבר בין צעירים סורים לבין צעירים גרמנים משכבות חלשות שרוצים למכור את התבלינים החדשים שלהם. "אנחנו נצוות אותם לזוגות, הגרמני יביא את הסדר והארגון והסורי יביא את יצר ההישרדות והדרייב הים תיכוני, ויחד עם מנהלים מחברות היי-טק שפועלות בברלין נלמד אותם להכיר ביכולות שלהם, לבנות את הביטחון שלהם בעצמם ולבטוח בשותף שלהם".

אוכלים באוטובוס החברתי. לא הפרויקט היחיד

מוקסם מהאומץ של השניים להוסיף תקווה כיד המלך לכל אחת מהמנות שלהם, שאם נודה על האמת היא מצרך יקר יותר אפילו מפטריות כמהין ומההיענות המהירה של הקהל המקומי וההתגייסות של ארגונים ממשלתיים סביב הפרויקטים שלהם, עדיין עניין אותי להבין, "למה כאן?".

"לפעמים אדם צריך לצאת החוצה ולהתרחק", ענה לי עוז. "להתרחק ולהתחיל להתבונן, ולאט לאט לנקות את שטיפת המוח שעשו לכולנו ולהתמקד במה שבאמת חשוב".

אולי עוז צודק ובאמת ערבי, יהודי ונוצרי יכולים להיות יותר מסתם גיבורים בבדיחה גרועה, אלא ליצור מציאות חדשה סביבם - בדיוק כמו שג'ליל ועוז עושים ביחד. הכל תלוי בסיפור שאתה מספר, ובזה שאתה מוכן להקשיב.

רוצים לדבר עם חזי? כתבו לו מייל לכתובת Chezy.coach@gmail.com