משבר הזהות של אורי אלון / סוגר חשבון
הפועל ירושלים הכריזה על אלטרנטיבה אבל היא בסך הכל מנסה לחקות את מכבי ת"א, אפילו בדברים הרעים. רז שכניק מסכם את גמר הגביע מנקודת מבט צהובה. וגם: ההחמצה של גיא לוזון, תחמני הנבדל ואגנס קלטי אחת
לפני 15 שנים קם בישראל ערוץ מסחרי חדש, ערוץ 10 שמו. ראשי הערוץ הנלהבים הבטיחו טלוויזיה אחרת, איכותית יותר, הצהירו על אלטרנטיבה. בפועל הם העבירו אליהם את ארז טל, את מיקי חיימוביץ' ואת יעקב אילון. גם את דני רופ לקחו מערוץ 2, למקרה של יום סגריר. אחר-כך נשענו על תוכניות ריאליטי גדולות ואפילו את "האח הגדול" ניסו לחקות (וכשלו). לפעמים, בהבלחות פה ושם, ניצח הערוץ הצעיר את השליט מ-22. אבל בסופו של דבר גבר המקור על ההעתק, שנאלץ למצוא לעצמו - בהצלחה - זהות משלו בשנים האחרונות.
גם הפועל ירושלים הצהירה כי היא האלטרנטיבה החדשה, הנקייה והמרעננת למרשעת הצהובה והאימפריאליסטית מתל אביב, הקבוצה שאני אוהד. איש ההיי-טק אורי אלון לקח לידיו את הבעלות, היכל חדש הוקם בבירה, "תואם יד אליהו", ושני סמלים ישראלים הועברו מיד מת"א, ליאור אליהו ויותם הלפרין, שגדל בחממה של שמעון מזרחי.
הפועל ירושלים, ההיא מ"יש לנו אהבה והיא תנצח" של עדי גורדון, החלה את תהליך me too שלה, ניסיון לשכפל את מכבי בכל היבט אפשרי. ראשיה, למשל, נסעו למסע חיזורים באירופה כדי לקבל מקום ביורוליג ללא קשר למה שקורה בליגת העל, למרות ששנים התבכיינו בירושלים על היכולת של מכבי להיצמד למפעל (הפרטי אגב) בלי קשר לנעשה במזרח התיכון.
הם החלו לארח את גמרי הגביע באולם בירושלים, למרות ששנים התבכיינו על חוסר הצדק בקיום המפעל במשכן של היריבים. גם בסעיפים הרעים יותר, חיקתה הפועל ירושלים את מכבי ת"א והחלה להעניק פחות ופחות דקות לשחקניה הישראלים, עד שתחתית השפל הגיעה בעונה הנוכחית, שבה הקבוצה מתבססת בעיקר על זרים, בוודאי ביורוקאפ. אפילו הקהל הירושלמי כבר הבין שהוא לא יכול לצעוק "אין ישראלים במכבי".
אם כל זה לא הספיק, העתיק אורי אלון עצמו את "ההתנהגות המכביסטית הנרגנת" שסופגת לעג בירושלים, ובגמר הגביע אתמול (ה') זינק כאחרון האוהדים אחרי אחת השריקות של השופטים. רק בשני דברים לא הצליחה הפועל ירושלים לחקות את מכבי ת"א: היא עדיין מתקשה למכור את כל המנויים שלה, ומחלקת לעתים כרטיסים כדי "למלא" את הארנה, ולא ממש כבשה את 206.
בלי קשר לתוצאה בגמר - עם כל הכבוד לגביע המדינה, הוא תואר פחות חשוב - אחרי מספר שנים של אורי אלון על ההגה אפשר לקבוע שירושלים היא לא אלטרנטיבה, לא מקור להשראה ובטח לא סטארט-אפ חדשני, גם אם תזכה השנה באליפות - בשיטה הנוכחית כמעט כל קבוצה יכולה לזכות. למרות שנה איומה במיוחד של מכבי ת"א ואחרי כל הרעש, אפילו בליגה ירושלים נשארה הרחק מאחור. אז מה יקרה כשסוף-סוף דברים במכבי ת"א יחזרו לדפוק כמו שצריך?
"הפעם התואר חמק מאיתנו", מיהר אלון להרגיע את האוהדים ולגנוב דעת, כאילו קבוצתו לא הפסידה בביתה ב-14 הפרש אלא נפלה קורבן לטעות שופט, בדיוק כמו שהאליפות"חמקה" למכבי ראשון לציון. הגיע הזמן שהאמת תפסיק לחמוק לירושלים ושבדיוק כמו ערוץ 10, יבנו שם זהות מקורית. מכביזם אי אפשר לחקות.
אגב, אלון התפאר לפני גמר הגביע שעד הגעתו ירושלים לא עלתה לגמר במשך שנים ובכך נפל פעמיים: זלזל במי שהחזיק את הקבוצה לפניו (וזכה בכמה גביעים) ושכח שקבוצות גדולות באמת לא מתגאות בעלייה לגמר, אלא בזכייה עצמה.
איפה טעה גיא לוזון
אין מה לבוא בטענות לגיא לוזון, איש מקצוע ראוי, על הסכמתו להתמנות למאמן מכבי חיפה. יש סיכוי סביר שהוא אפילו יצליח לחבר מחדש את הרסיסים של האימפריה. אבל לוזון החמיץ פה הזדמנות גדולה שכבר הייתה טמונה בכיסו, להפוך להיות אייקון של מועדון גדול אחר, הפועל ת"א. לו היה ממשיך בוולפסון ומציל את הניסנובים מירידה למרות הפירוק - כמו שזה נראה, יישארו עם קורצקי - לוזון היה הופך ליקיר המועדון לדורותיו, מעמד שמעטים מאוד יכולים להציג ברזומה.
ההחלטה שלו לוותר הייתה טעות ברמה האנושית, ברמת המיתוג לעתיד. אלי אוחנה, למשל, החליט לחזור לבית"ר ירושלים כשזו ירדה לליגה השנייה. נדמה לי שאם תשאלו את רוב אוהדי בית"ר, הם יגידו שהוא הסמל הגדול בכל הזמנים, שני רק למנורה, למרות שפורץ הדרך היה אורי מלמיליאן הענק.
צהוב לתחמני הנבדל
כבר שנים קיים טרנד מאוס שאיש לא מתייחס אליו: כמעט אחרי כל שער שנכבש אנחנו רואים את הבלמים והמגנים מרימים ידיים למעלה, כדי לסמן לשופטים על נבדל ואולי איכשהו לגרום להם להרהר בפסילת הגול. הגיע הזמן שהאקט המרגיז יזכה לכרטיס צהוב, בדיוק כמו שגוררת התחזות ברחבה. אין סליחה על חוסר ספורטיביות.
צל"ש השבוע
ניצולת שואה, ספורטאית למופת, ממקימי ענף ההתעמלות בישראל. אגנס קלטי בת ה-96 תקבל את פרס ישראל. ציון 10 במדד קומנצ'י.
לפנייה לכתב/ת 
