בן 27 ביקש מבית הדין: אשרו שאני לא ממזר

צעיר ביקש לקבוע שהוא "כשר", אף שלפני לידתו קיימה אמו יחסים עם גבר אחר. הדיין שניאור פרדס קיבץ שורת הלכות שסייעו לקבוע שלא מדובר בממזר

עו"ד ויאצ'סלב פיכמןפורסם: 21.02.17 , 23:19

בית הדין הרבני האזורי בנתניה קיבל לאחרונה בקשה של בן 27 לקבוע שאינו ממזר, אף שזהות אביו מעולם לא הייתה ודאית, משום שבתקופה שקדמה ללידתו קיימה אמו במקביל יחסים עם בעלה ועם גבר אחר. הדיין הרב שניאור פרדס סקר כמה הלכות שסייעו לו לקבוע שחרף חוסר הוודאות, המבקש "כשר".

על פי ההלכה, ילד שנולד כתוצאה מיחסי מין שקיימה אישה נשואה עם גבר זר נחשב ממזר. הממזר וצאצאיו (עד דור עשירי) אינם יכולים להינשא לכל אחת אלא רק לממזרת או גיורת. ביולי 2016 הגיע לבית הדין הרבני בנתניה צעיר כבן 28 מלווה באמו וביקש לקבוע כי אינו ממזר. השניים סיפרו כי ב-1978 האם נישאה לבעלה בצרפת ונולדו להם שתי בנות. בני הזוג התגרשו אזרחית במאי 1988 אך סידור הגט ביניהם ברבנות נערך רק חצי שנה לאחר מכן, בינואר 1989.

תביעה

שופט: חשש לממזרות, עדיף לא לדעת מי האב

עו"ד לימור חלימי

אישה נשואה טענה שבנה השני נולד כתוצאה מרומן ודרשה מביהמ"ש להכיר במאהב כאביו. השופט שאול שוחט דחה אותה מחשש לנזק שייגרם לקטין

שופט: חשש לממזרות, עדיף לא לדעת מי האב

כבר ב-1986, כשבני הזוג ניהלו הליכי גירושים, הכירה האם אדם אחר וניהלה עמו רומן בן יותר משנה. הקשר ביניהם נפסק כשהייתה בחודש הרביעי להריונה, והבן נולד ביולי 1989, כשבעה חודשים לאחר קבלת הגט. האם ציינה שבתקופה שלאחר הגירושים האזרחיים ועד קבלת הגט ברבנות היא קיימה יחסים במקביל גם עם בעלה וגם עם הגבר הזר, והיא לא יודעת מי מהם האב.

אב בתי הדין הרב שניאור פרדס העלה לשיחה טלפונית את בעלה לשעבר של האם. הגרוש אישר את דבריה והוסיף שתמיד התייחס לילד בקרירות שכן היה בלבו ספק אם הוא שלו.

הרב פרדס הבהיר שהאפשרות "להכשיר" את הצעיר ולקבוע שאינו ממזר נעוצה בחזקה ההלכתית שלפיה "רוב בעילות אחר הבעל". על פי חזקה זו ככלל, אף אם אישה נשואה "זנתה" וקיימה יחסים עם גבר זר, מניחים שאת רוב היחסים קיימה עם בעלה ולכן הילד שנולד נחשב כבנם הכשר.

בפסק הדין המקיף בחן הרב פרדס בין השאר את עמדת הפוסקים כאשר מדובר ב"פרוצה" שנראה ש"רוב בעילותיה" דווקא מאחרים ולא מבעלה. לדבריו, חלק הקלו וקבעו שגם ב"פרוצה ביותר" חלה החזקה ומייחסים את הילד לבעל. הוא הוסיף שגם אם היה מאמץ את השיטה שלפיה כשמדובר ב"פרוצה ביותר" יש חשש ממזרות, במקרה זה קיימה האם יחסים עם הבעל ועם הגבר הזר בתדירות דומה, ולכן לא מדובר במצב שבו "רוב בעילותיה" הם מהאיש הזר.

לדברי הדיין פרדס, מסקנה זו מתחזקת על רקע הגישה ההלכתית שלפיה ה"רוב" שעליו מדברת החזקה לא מתייחס למספר הבעילות אלא להנחה ש"אישה מזנה מתהפכת שלא תתעבר", שלפיה רוב הנשים בעולם נכנסות להיריון כתוצאה מיחסים עם בעליהן ולא מיחסים מחוץ לנישואין (בשל החשש והבושה הנלווה ליחסים האסורים).

יתר על כן, הוסיף הדיין, האישה במקרה זה לא נכנסת להגדרה של "פרוצה ביותר", שכן היא לא "הפקירה עצמה לכול בפרהסיה" אלא קיימה יחסים רק עם אדם אחד (חוץ מבעלה) והכל נעשה בידיעת הבעל.

היתר נוסף מצא הדיין בהלכת "יולדת למקוטעין", שלפיה מאחר שהאם ילדה בחודש שמיני, ייתכן שהיא התעברה בכלל לאחר קבלת הגט מבעלה, ואין כל ספק בעניין כשרותו של הילד. על רקע נימוקים אלה ואחרים פסק הדיין בסופו של דבר שהצעיר אינו ממזר ו"כשר לבוא בקהל".