אוהב אותי? לא אוהב אותי? זאת השאלה

מוטי ודפנה (השמות האמיתיים שמורים במערכת) נשואים כבר חמש שנים, אך לאחרונה היא מרגישה שהוא לא מספיק אוהב אותה. בעקבות התחושה הקשה שלה החלו להתעורר ביניהם מתחים רבים, כשהשאלות העיקריות שעולות בקשר הזה היא לאן ממשיכים מכאן? האם אפשר לחיות יחד עם תחושת החוסר, והאם מקור התחושה הוא במציאות קיימת או בדיאלוג פנימי שלנו עם עצמנו?

לחיות בתחושה שלא אוהבים אותך זו הרגשה איומה, ואפשר לתאר אותה כבלתי נסבלת. אך גם הצורך לקבל אישור ותמיכה לאהבה כלפינו עלול להתיש הן אותנו והן ואת הסובבים אותנו, כי מצד אחד את או אתה לא מרגישים נאהבים, ומן הצד השני בן או בת הזוג עייפים מהצורך להוכיח את אהבתם אליכם, והדבר מוביל את מערכת היחסים לכיוון מאוד לא בריא. השאלה שתוביל אותנו לפתרון הבעיה היא האם תחושת החוסר מאפשרת לנו לקבל אהבה מהסביבה, או שאולי היא עושה את ההיפך הגמור?

לא אוהב אותי – או לא אוהבים אותי?

אחד הסימנים לכך שתחושת המחסור באהבה אינה נחלתה הבלעדית של מערכת היחסים הזוגית, הוא שלעיתים קרובות אותם אנשים מרגישים שגם אחרים לא אוהבים אותם. כוונתי היא שברוב המקרים, אלו שחשים מחסור באהבה מבן או בת הזוג, חשים שעוד אנשים "לא אוהבים אותם" או "עושים להם פרצופים", ומפתחים תיאוריות יצירתיות נוספות לגבי רגשותיהם של אחרים כלפיהם. מעבר לכך, קיימת אצל אנשים אלה נטייה להאשים באופן תמידי את הסביבה בתחושתם האישית, מבלי שייבדקו את עצמם ויעשו עבודה אישית שאיננה תלויה בחיבתו של אדם אחר.

למה אנחנו מרגישים לא אהובים?

כששאלתי את דפנה מדוע היא לא מרגישה אהובה בקשר, היא השיבה: "הוא לא משקיע בי ולא אוהב אותי". לכאורה קיבלתי תשובה, אולם לאחר ששאלתי אותה שאלות מנחות נוספות ובחנו יחד קשרים נוספים בחייה, היא הבינה פתאום ששורש הבעיה עמוק יותר. תחושת החוסר מונעת מאיתנו להרגיש אהבה וחיבה מהסביבה, ובמילים פשוטות יותר – היא יוצרת סוג של מחסום מהרגשות שלנו. כשאנחנו מרגישים חסרים, אנחנו חושבים שבן הזוג צריך למלא אותנו ולתת לנו תחושה שאנחנו רצויים, אולם במצב כזה לא נרגיש אהובים אפילו אם הוא יעשה עבורנו מעל ומעבר. כשדפנה הבינה שהתחושה שלה נובעת מהריחוק שלה מעצמה ואפשרה את החיבור מחדש, היא פתאום התחילה להרגיש אהבה מצד בן זוגה. לדבריה, הוא סיפר לה שעכשיו גם הוא מרגיש הרבה יותר טוב בקשר איתה.

האם הוא ינצח את מבחן האהבה?(צילום: Shutterstock)

כשבא אליי אדם שלא חש אהבה מבן/בת הזוג, לרוב אני שואלת אותו אם מאנשים אחרים הוא כן חש אהבה, האם בעבר הוא חש את האהבה שרצה, והאם הוא מרגיש אהבה בינו לבין עצמו? הבדיקה הראשונה היא ממי אני מרגיש אהבה, ואז יש תשובות כמו: "אמא שלי היתה תמיד קשה אליי ולא זכיתי ממנה לחיבוק", או "אבא שלי לא הראה רגשות אף פעם, אמא שלי עבדה קשה ולא היה לה זמן אליי", וכדומה. יש גם את אלו שיסבירו שהם לא זקוקים לאהבה של אחרים. חלקם כל כך נפגעו מהסביבה עד שהם לא נותנים צ'אנס לקרבה ולאהבה, ורבים גם יסבירו למה הם בסדר והאחרים לא. כמעט תמיד הסברים אלה מתגלים כתירוצים (לעתים קרובות שלא במודע), וכשאני בודקת איתם לעומק את הסיבות לתחושות אלה, בדרך כלל אנחנו מגלים שיש להם המון מחסומים שמונעים מהם להרגיש.

אנשים שנפגעו כשנתנו לרגש שלהם מקום, יוצרים הגנות ומחסומים כדי לשמור על עצמם מפני "הדברים הרעים שעלולים לקרות להם שוב". הם כבר מכירים את זה, ולכן הם יוצרים חומות בינם לבין העולם ולא נותנים לעצמם ליפול למלכודת של להרגיש רגשות של אהבה ופתיחות. אז אומנם הם לא מרגישים פגועים מדי, אבל הם גם לא מרגישים אהבה. הם לא מרגישים רגשות "רעים" אבל גם לא "טובים".

למה אנחנו נכשלים שוב ושוב במערכות יחסים?

הבעיה העיקרית היא שאנחנו חוזרים על דפוסי ההתנהגות שלנו, או מתנגדים אליהם. כך, אם בעבר האישה ריצתה את בעלה הראשון, יש סיכוי שהיא תרצה גם את בעלה השני, או לחילופין - שתתנגד אליו. קורים מקרים שבהם האדם "לומד לקח", ואז אומר לעצמו: אני לא אתנהג כמו שהתנהגתי עד עכשיו. אני לא ארַצֶה את בת זוגי יותר, לא אתן לה מה שהיא רוצה, לא אהיה הפרייאר שהייתי. מבחינתי, אין הרבה הבדל בין שני המקרים, מכיון שבשניהם האדם לא חי את עצמו – או שהוא נסחף עם הזרם או שהוא מתנגד לו.

כדי ליצור מערכות יחסים טובות עלינו לחיות את עצמנו במערכות היחסים שאנו יוצרים. כלומר, להרגיש את מה שיש בנו. רק כך תיווצר תחושת חיות מתוכנו, תחושה של שמחה, ערך עצמי, תשוקה, רוגע ושלווה. אם נרגיש את העוצמות הפנימיות שלנו, יש לנו סיכוי טוב יותר למערכות יחסים נעימות. איך נוכל לזכות בתחושת האהבה שמגיעה לנו? את התהליך לזכייה באחד המשאבים המבוקשים ביותר בטבע - אהבה, אנחנו מתחילים כאשר אנחנו מסכימים להכיר בכך שהמטרה היא אני, ומכאן שהסביבה היא אף פעם לא הגורם לבעיה, אלא רק השיקוף של איך אני מתייחס לעצמי.

אם אני לא אוהב את עצמי או מתעלם מעצמי ומרַצֶה כל הזמן את הסביבה כדי לקבל אהבה, הרי שהמטרה לא תושג. עלי להתייחס לעצמי, לבחון מהם הרצונות שלי ומה אני מרגיש בתוכי. יהיו שיגידו שזה אגואיסטי לחשוב על עצמי, וכאן הרשו לי להציע לכם "חידוש מחשבתי": אם נרגיש אהבה בתוכנו, הרי שנרגיש בשיאנו ונוכל לתרום יותר גם לסביבה. רק כשהפעם זה יהיה מתוך אהבה כנה ולא מתוך צורך לרצות, וחשוב לא פחות – זה ייעשה מהלב וללא מאמץ.