כל עוד יוצאות בועות / מליניאק

את השיעורים שלמדו הפועל ר"ג והפועל ת"א, בירושלים עדיין לא הפנימו. הם מתרגשים מניצחונות באירופה, מזכייה בגביע ווינר, מניצחונות על מכבי בליגה, מזכייה באליפות נגד אילת. את מכבי ת"א הם לא ניצחו עדיין במשחק מכריע.

עדיף לא להספיד אותם, שחקני מכבי חוגגים גביע(צילום: אורן אהרוני)

לא חשוב כמה ניצחונות יהיו לירושלים ביורוקאפ, וכמה הפסדים למכבי ת"א ביורוליג. לא מעניין שירושלים ניצחה את מכבי בקלות לפני שבועיים והיה לה יתרון ביתיות. גם לא משנה שאת ירושלים מאמן איטלקי שלקח שישה תארים באיטליה וחתום לשנתיים, ואת מכבי מאמן לטבי שהיה עוזר בטורקיה ויילך הביתה בסוף העונה.

הדבר היחיד שירושלים צריכה לזכור כשהיא עולה למשחק מכריע נגד מכבי ת"א הוא שכל היתרונות שלה מבוטלים כל זמן שעדיין יוצאות בועות.

מתקשים מול קשוחים

לרוב ה"הפתעות" ישנם סימנים מוקדמים, אבל אנחנו נוטים להתעלם מהם. הפועל ירושלים לא הפסידה שמונה מ-19 משחקי ליגה כי אירופה הייתה בעדיפות, אלא כי אין לה הגנה, וההתקפה תלויה בפליימייקר שהמסירה היא אופציה אחרונה אצלו. מי שהאמין שלא נורא שירושלים מפסידה כי היא תנצח "כשזה יהיה חשוב להם", מזכיר מעשן ש"יכול להפסיק לעשן מתי שירצה" וממשיך לעשן.

לא הפסידו כי "זה לא היה להם חשוב"(צילום: גיל נחושתן)

ירושלים הפסידה כמעט לכל קבוצה ששיחקה נגדה כדורסל אגרסיבי. הם מסוגלים לשחק חזק רק כשהם בפיגור או נגד קבוצות חזקות מהם. כשהם עוברים להוביל, חוזרים לכדורסל בסבבה. בגמר הגביע ירושלים הייתה יכולה לחסוך בקלות עשר נקודות בעבירות פשוטות.

כשהשופטים שרקו ברבע השלישי חמש עבירות למכבי לעומת אפס, מכבי התלוננה ובירושלים היו מרוצים. ממה? אילו השתמשו בעבירות כדי למנוע סלים קלים שמכבי השיגה בליי־אפ, ההפרש היה קופץ ל־15־12. כשקבוצה אחת עושה סלים קלים והשנייה חופרת 22 שניות בכל התקפה, ברור מי תישבר.

במשחק יש נקודות שבר, כמו למשל סיום הרבע השלישי. מכבי עלתה ליתרון 58:59, והכדור האחרון היה בידיים של קרטיס ג'רלס, כמובן. העביר זמן, כרגיל, לקח את הזריקה מוקדם מדי, והשאיר מספיק זמן לדווין סמית' לצלוף שלשת נבוט משמונה מטרים. במקום הפרש נקודה ומשחק פתוח, היה

נוקאאוט וארבע הפרש. כמה סטופים הגנתיים בפתיחת הרבע הרביעי, רות סוף.

שוב התמהמה. ג'רלס(צילום: גיל נחושתן)

עדיף שפיאניג'אני יעיר יותר לשחקנים ופחות לשופטים. מי שמתמקד בשיפוט, לא רואה מה קורה במגרש. די!

שומר על איפוק

גל מקל נתן משחקים גדולים נגד באסקוניה ובגמר הגביע. אני עדיין חושב שמקל מוערך הערכת יתר, אבל מגיע לו כל הכבוד על השבועיים האחרונים. מקל הגיע לקבוצה בה הישראלים היו שחקנים משלימים לשמונה ילידי ארה"ב, עם מאמן זר שחייב לנצח בכל משחק, אבל ההגינות מחייבת להדגיש שמקל אכל חצץ גם ממאמנים ישראלים.

היו משחקים שבהם עלה בחמישייה, שיחק לא רע, ובמשחק הבא לא שיחק דקה. מי שראה את התגובה של ויקטור ראד בגמר הגביע, כשנשלח לספסל בשל אי הבנה של בגאצקיס בנוגע לחוק הרוסי, יכול להעריך את התגובה המאופקת של מקל כשרמי הדר החזיר אותו לספסל אחרי 19 שניות, דקה וחצי להפסקה.

ראוי להערכה. מקל(צילום: אוהד צויגנברג)

מקל ראה מעט פרקט בדאלאס, בניו־אורלינס ובכוכב האדום בלגרד. עם מכבי ת"א לא הגיע אפילו לפיינל־פור. אבל התלאות במגרש היו כאין וכאפס לעומת הזובור שעשו לו מחוץ למגרש.

לפני כמה חודשים שלחו אותו אדוניו לתבוע את עצמם, בטענה המבישה שעמית עבו בן ה־18 תופס את מקומו של מקל בין ה־12 בסגל. לפני שבועיים וחצי, אוי לבושה, צירפו אותו לבדיקות הסמים של סוני ווימס ו-ויקטור ראד. אותם בדקו כי הם היו כנראה חשודים, אותו בדקו כי המנהלים שלו היו כנראה בטוחים שהוא נקי. הם לקחו סיכון מטורף, כי לפני שלוש שנים הושעה שון דניאל לשנה אחרי שהשתמש בריטלין באישור רופא והצהיר על כך לפני הבדיקה.

ב־1999 נמצאו בבדיקה שגרתית שרידי אפדרין בתוסף מזון שחילק גיא עזורי לשחקני מכבי ת"א בכדורגל, וכפיר אדרי הושעה משישה משחקים.

ומה אם יתברר שמקל השתמש בלא ידיעתו בחומר שנחשב לאסור? איך לוקחים סיכון כזה?

מכבי מקווה שמקל לא יגמור כמו ווימס בטעות(צילום: ראובן שוורץ)

ואם אחרי כל אלה גל מקל מסוגל עדיין להתעלות, שאפו!

להיט פוטנציאלי

פיטורי מאמנים זו לא תופעה יוצאת דופן בתרבות הספורט בישראל, אבל מה שקורה העונה שובר כל שיא. שרון מימר, שפוטר מכפר־סבא, חתם כעבור שבועיים בבית"ר ירושלים. גיא לוזון לא הספיק להחזיר ציוד בוולפסון, וכבר מאמן את מכבי חיפה. רן בן שמעון, שפוטר מבית"ר, חתם בדרך הביתה באשדוד.

רק חמישה מאמנים נשארו מתחילת העונה: ברק בכר (באר־שבע), קובי רפואה (מכבי פ"ת), יוסי אבוקסיס (סכנין), חיים סילבס (רעננה) ויובל נעים (אשקלון). וההיגיון אומר שאם חמישה מתוך 14 נותרו במקומם, תשעה הוחלפו. אבל מספר המאמנים שהועסקו העונה היה... 23! לא מדובר ב־23 שונים, כי חלקם עברו ממקום למקום. תנו לעלי מוהר ולאריק איינשטיין חצי שעה, והם היו עושים ממצעד המאמנים המפוטרים יופי של להיט.

גם הוא פוטר, ארבלדזה(צילום: עוז מועלם)

ואלה שמות: ברגומי, בארזי, אנצ'לוטי, דונאדוני, שוטה ארבלדזה, ג'ורדי קרויף, ליטו וידיגאל (מכבי ת"א), רן בן־שמעון, שרון מימר (בית"ר ירושלים), רוני לוי, רנה מולנסטיין, גיא לוזון (מכבי חיפה), מוטי איוניר, בני בן־זקן, תומר קשטן (קריית־שמונה), אלי כהן, דני גולן (הפועל חיפה), רוני אוואט, רן בן־שמעון (אשדוד), אריק בנאדו, יעקב אסייג, ניסן יחזקאל (בני־יהודה), שרון מימר, אלי כהן (הפועל כפר־סבא), אלי גוטמן, גיא לוזון, מנחם קורצקי (הפועל ת"א).

וקרויף, גארינצ'ה ופלה, ואסיים בחודורוב, כן אסיים בחודורוב.