ריקוד המכונה / "הכל מקצועי"

קיארטנסון הוא מכונת שערים, אבל גם מכונה זקוקה להפעלה. וכמו שבשוודיה למדו ללחוץ על הכפתורים הנכונים, כך התחילו לאחרונה, מאז שג'ורדי קרויף ירד לקווים והחל לאמן בעצמו, לעשות גם במכבי. כל מי שצופה במשחקים שם לכך לב בקלות: הכנסת הכדורים מהאגפים השתפרה, שיתוף הפעולה עם אלי דסה נראה מתואם להפליא. ההרגשה היא שמכבי מצאה את נוסחת ההפעלה.

גם מכונה זקוקה להפעלה. קיארטנסון(צילום: עוז מועלם)

מלך השערים של הליגה הרשית כבר 14 פעמים, ושמונה מהשערים הגיעו בשבעת המשחקים שחלפו מאז פיטורי שוטה ארבלדזה. הבעיטה בנגיעה אחת, התנועה ללא כדור והבריחה משחקני ההגנה באמצעות צעד קטן לאחור הן הוכחות לאיכותו של קיארטנסון כחלוץ מטרה אמיתי, אבל מה שעוד יותר מרשים הוא יחס ניצול המצבים שלו.

שימו לב לטבלה שמראה כמה ניסיונות הבקעה נדרשים לשחקני הליגה כדי למצוא את הרשת (לא כולל פנדלים). קיארטנסון, עם יחס של שער לכל 4.5 בעיטות או נגיחות, מוביל את הליגה בקטגוריה החשובה ביותר לחלוץ. עד כמה המספר הזה מרשים? ערן זהבי של העונה שעברה כבש שער אחד על כל 5.5 בעיטות, יותר טוב מכל שחקן אחר בליגה, אבל נמוך משמעותית מהנתון של האיסלנדי.

אין כאן כוונה, כמובן, להשוות בין השניים – מדובר בשחקנים עם איכויות שונות, וזהבי הרבה יותר מגוון – אלא להראות עד כמה קיארטנסון קטלני מול השער. וכל זה לא היה קורה ללא ריווח המשחק של הקבוצה שלו ושיפור משחק האגפים.

מה ששוטה לא הבין וג'ורדי כן

בשנים האחרונות הפך הכדורגל למאבק בין ניסיון ההגנה לצופף את המגרש לבין רצון ההתקפה לרווח אותו. ברגע שיש סכנה משחקנים שנמצאים קרוב לקווי החוץ, ההגנה נמתחת לרוחב ונוצר יותר שטח פנוי ברחבה, שטח שחלוץ עם תנועה חכמה, כמו קיארטנסון, יכול לנצל.

יש נטייה לחשוב שבתקופת ארבלדזה מכבי לא ניסתה לעבוד מהאגפים, אבל הדבר לא מדויק. היא ניסתה, אבל לא הייתה אפקטיבית. למכבי אין שחקן אגף ימין קלאסי, כזה שנשאר ליד הקו, ולכן גם ארבלדזה רצה שבצד הזה הקבוצה תעבוד דרך דסה. אבל המגן מצא עצמו לרוב מול שני יריבים ומעט חופש פעולה, דבר שפעמים רבות הוביל לאיבודי כדור או להגבהות חסרות תכלית. האמת היא שמספר הכדורים שדסה הכניס לרחבה בממוצע למשחק לא השתנה בין התקופות, אבל האיכות שלהם כן.

ניסיונות לא אפקטיביים. ארבלדזה(צילום: עוז מועלם)

מה הביא לשיפור? ברור שהמגן עצמו בכושר הרבה יותר טוב, אבל דבר נוסף הוא התמיכה בדסה וההבדל בשחקנים שנמצאים במרכז המגרש: לא חאריס מדוניאנין או נוסא איגיבור, שקרויף

 לא הציב בהרכב אפילו פעם אחת ובהמשך מכר אותם, אלא אחרים, יצירתיים יותר, כמו דור מיכה או יוסי בניון.

תרשים המגרש המצורף מציג את העמדה הממוצעת של שחקני מכבי במשחק האחרון מול קריית-שמונה (0:3) ומאפשר לראות איך הקבוצה מרווחת היום את המשחק. מצד אחד טל בן-חיים נמצא קרוב לקו שמאל, ללא תמיכה רצינית, במטרה לבודד אותו למצבי אחד־על־אחד שבהם הוא מתמחה. מהצד השני הריווח נעשה באמצעות דסה, שנמצא גבוה יחסית למגן, קרוב לשחקנים יצירתיים אחרים.

שימו לב למיקום של מיכה: קרוב יחסית לדסה ויכול להחליף איתו מסירות שישחררו את האחרון להכנסת כדור נוחה לרחבה (כמו בשער השני מול קריית־שמונה). מדוניאנין, זה שבדרך כלל היה משחק כקשר המרכזי הימני יותר, נשאר תמיד בעמדה אחורית מתוך רצון לנהל את המשחק. הוא לא שחקן שיכול לעשות דאבל-פס מהיר עם המגן.

יכול להחליף עם דסה מסירות. מיכה(צילום: גיל נחושתן)

הנתונים מראים שאין הבדל גדול בכמות הניסיונות לתקוף מימין לפני ואחרי פיטורי ארבלדזה, אבל כן יש הבדל עצום בהפיכת הניסיונות האלה למצבי הבקעה של קיארטנסון, וזאת הרבה בזכות אותם שינויים במקומות אחרים במגרש. שימו לב מהיכן הגיעו המסירות שסידרו לו מצבי הבקעה ברחבה. אצל ארבלדזה צד ימין סיפק רק 14 אחוזים מהמסירות האלה, ואצל קרויף־וידיגאל המספר עלה ל־56 אחוזים. הבדל בלתי נתפס. מכבי, ופה ההבדל הגדול לעומת תקופת ארבלדזה, עובדת בשביל דסה, שעובד בשביל קיארטנסון.

דסה, לקיארטנסון, לרשת

ברור שגם להבנה שהתפתחה בין דסה לקיארטנסון יש משמעות, והחלוץ דיבר על זה לאחר השלושער בשבת. דסה בישל לו כבר ארבעה שערים, יותר מכל צמד אחר בליגה (יחד עם ארבעת הבישולים של רועי שוקרני למוחמד שכר ברעננה), והמדהים הוא שכל הארבעה הגיעו במרחק של שבועיים וחצי.

לפחות במשחק הראשון של ליטו וידיגאל הוא המשיך בדיוק באותה הדרך של קרויף. אותו מערך, אפילו אותו הרכב מהמשחק הקודם. אפשר להמר שכך גם יהיה במשחקים הקרובים. אבל כמו שקבוצות למדו להתגונן מול מכבי בתחילת העונה, כך יכול לקרות גם הפעם. שיטת המשחק הנוכחית אמנם מוסיפה יצירתיות וכלים התקפיים, אבל מרכז המגרש רך יותר. את העליות הדחופות של דסה להתקפה, ואת העובדה ששחקני מרכז המגרש (מיכה, מיקאל) אינם מומחים הגנתיים, אפשר לנצל.

ממשיך דרכו של קרויף. וידיגאל(צילום: עוז מועלם)

גם לקריית-שמונה היו הזדמנויות כאלה, ומי שבלם אותן הוא גל אלברמן. הקשר האחורי סובל העונה מעליות ומירידות, וכרגע, בדרך בה מכבי משחקת, החשיבות שלו או של מי שיחליף אותו (מרסלו?) גדולה. הוא, כמו שחקנים אחרים שהוזכרו, מחזיק בחלק מהאחריות שמאפשרת לדסה לפרוח, שהעלתה את קיארטנסון לראש טבלת הכובשים ושאולי גם תוביל להשלמת מהפך בדרך להחזרת האליפות.

רוצים לקרוא עוד ניתוחי כדורגל? היכנס לדף הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר .