הילדים הנשכחים: המוות שהיה נמנע עם תשומת לב ותקציב
תשתיות רעועות, מחסור בכבישים וגני שעשועים, וחוסר מודעות ותשומת לב, הם רק חלק מהסיבות לכך שהסיכוי של ילד בדואי למות בתאונה גבוה פי 7 מזה של ילד יהודי שגר בדרום. מוחמד, שאיבד את בתו: "המשטרה יודעת ומזלזלת"
החיים בכפרים הלא מוכרים בנגב הם לא פשוטים. התושבים שגרים שם סובלים מתשתיות רעועות ומחוסר בכבישים, במקומות ציבוריים ובגני שעשועים. בהיעדר מקום אחר נאלצים ילדי הכפרים לשחק בכבישים ובמקומות שמהווים סכנה לחייהם. בשנים האחרונות לא מעט ילדים נדרסו ונפגעו משריפות, חלקם נשארו בחיים.
התשתיות הרעועות והמחסור בכבישים גרמו כבר לא פעם לדריסת ילדים בכפרים הלא מוכרים. מוחמד אבו ג'וידה איבד לפני שמונה חודשים את בתו מרים בת ה-8, שנדרסה על ידי אוטובוס כשחזרה מבית הספר.
"בכפרים הבדואיים הלא מוכרים אין לנו לצערי כבישים, חשמל, בתי ספר וגני שעשועים. בגלל שהמדינה מפקירה אותנו חיינו נשארים בסכנה", אמר אבו ג'וידה. "עד היום כואב לי בגלל מות בתי. בכל דקה אני חושש לקבל שיחת טלפון שהילד שלי או ילד אחר מהכפר נפגע בתאונת דרכים".
הוא הוסיף: "לצערי ילדי השכונה הולכים כל יום ברגל שני קילומטרים כדי להגיע לנקודת האיסוף של האוטובוס. הם עוברים דרך עפר ארוכה מאוד ועולים לאוטובוס שמסיע יותר ממה שמותר, בלי להתחשב בכלל בסכנה".
אשתו יסרא אמרה בבכי: "קשה לי לתאר את המצב שעובר עלינו. אני כל הזמן חוששת לילדיי שנשארו לי. אני לא רוצה שהאסון שעברנו יחזור על עצמו שוב, למרות שלצערי בגלל זלזול הגורמים האחראים - האסון הבא לא רחוק והכתובת על הקיר".
"הפכנו להיות השומרים של השכונה 24 שעות, כי כולנו יודעים שאם יקרה מקרה חירום, אין מי שיטפל בזמן", אמר אבו ג'וידה ומתח ביקורת על המשטרה: "היא כל הזמן טוענת שהיא שומרת חוק, אבל היא לא מגיעה לשכונות שלנו כדי לטפל בנהגי האוטובוסים שמסיעים הרבה תלמידים לא כחוק. המשטרה יודעת הכול ומזלזלת, הם שותפים בכל מה שמתרחש".
עלי אבו עראר, תושב ערערה שבנגב, היה רק בן 5 כשנפל לפני מספר חודשים מגובה רב ונהרג. "הכפר שלנו מוזנח כמו שאר הכפרים ואין לילדים איפה להעביר את הזמן", אמר קרוב משפחתו. "הם נחנקו ורוצים לנשום אוויר, אבל לצערי הרב אין להם איפה לשחק חוץ מבמקומות שיכולים לגרום להם לפגיעות".
כמה נערים סיפרו כי הם נאלצים לרכוב על אופניהם באמצע כביש ראשי כי "אין לנו איפה ללכת ולשחק. זה המצב. אנחנו יודעים שזה מסוכן, אבל גם לא יכולים להישאר בתוך הבתים כמו בכלא".
נער בן 17 מכפר בדואי לא מוכר סיפר שנפגע בילדותו בתאונת דרכים בתוך השכונה: "עד היום יש לי סימנים מהתאונה. חשבתי שבגלל האסונות שמתרחשים אצלנו הממשלה תדאג לנו לחיים טובים – אבל אין מענה.
"נמאס לנו מהכול. אין לנו חיים. אני לא יודע עד מתי נישאר במצב הקשה הזה. כמה שנתרום למדינה זה לא יעזור, הכול מתפוגג באוויר ובסוף זורקים אותנו כמו כלבים", אמר הנער.
הכי פגיעים בחברה הישראלית
ילדי המגזר הבדואי הם הפגיעים ביותר בקרב הילדים בחברה הישראלית. לפי נתוני ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, בשנים 2016-2008 דווח בכלי התקשורת על 217 ילדים בדואים שנהרגו בתאונות שונות. סיבות המוות מגוונות: טביעה בגיגיות ודליי מים, שריפות ושאיפת עשן, נפילה מגובה בתוך הבית, הילכדות ברכב, דריסה ועוד. מתחילת השנה ועד ל-11 בפברואר נהרגו שישה ילדים בדואים בתאונות וחמישה נוספים נפצעו.
לפי הנתונים, יחסית לחלקם באוכלוסייה ילדי הבדואים בנגב הם האוכלוסייה הפגיעה ביותר בכל הנוגע לתאונות. הסיכון של ילד בדואי שחי בדרום למות בתאונה הוא פי שבעה מהסיכוי של ילד יהודי באותו האזור.
ד"ר ג'בר אבו עבד, תושב רהט ומנהל חדר מיון קדמי בעיר, הגיב בעצב לנתונים: "לצערי זה ממשיך להיות אתגר. בעיר רהט יש הדרכות וניסיון להגביר את המודעות לנושא אבל ילדים ממשיכים להיפגע. גם אצל הורים שילדיהם נפגעו בעבר, הם ממשיכים".
הבית הוא המקום שבו ניתן לראות פער משמעותי בין הסיכוי של ילדים ערבים מהדרום להיפגע לסיכוי של ילדים ערבים מאזורים אחרים. הסיכוי שילד ערבי מהדרום ימות בביתו כתוצאה מתאונה גבוה כמעט פי ארבעה מזה של ילד ערבי בשאר רחבי הארץ.
"אחד המקרים הכואבים שטיפלתי בהם היה מותם של שלושה אחים ברהט שמתו לאחר שהשאירו גחלים בתוך הבית", סיפר ד"ר אבו עבד. "הביאו לי אותם על המיטות, ואתה צריך להתמודד בתור רופא אחד עם שלושה ילדים שאתה יודע שהם לא בחיים".
את הסיבה למוות בזמן נסיעה לאחור הוא מתרץ במחסור בגני שעשועים ובחוסר תשומת לב: "חלק משתמשים בחצר כחניה, אבל היא גם אזור המשחקים של הילדים. כתוצאה מכך רוב התמותה היא מנסיעה לאחור. למרות שאנחנו עושים קמפיינים והדרכות להורים וכנסים בנושא - אותן תאונות חוזרות שוב ושוב".
ובכל זאת ישנם נתונים מעט מעודדים: בשנים האחרונות חלה ירידה במספר הילדים שנהרגו בדריסה לאחור. בכל אחת מהשנים 2015 ו-2016 היו ארבעה מקרים שבהם נהרגו ילדים שנדרסו על ידי רכב שנסע לאחור. זאת לעומת עשרה מקרים בכל אחת מהשנים ב- 2013 ו-2014.
"80% מהילדים בסורוקה הם בדואים"
לפני כשלוש שנים אישר משרד החקלאות תוכנית פיילוט של הדרכת הורים בעקבות פניית ארגון "בטרם". לאחרונה הוחלט להרחיב את המיזם והשנה התוכנית כבר מבוצעת בכל תשע הרשויות הבדואיות בנגב.
"לא תמיד ההורים משכילים ושמים לב לדברים הקטנים. רוב התאונות זה דברים שניתן למנוע אם שמים לב והתפקיד שלנו הוא להעלות את המודעות בקרב ההורים", אמרה שיפא אלסענא, מנהלת הרווחה בלקיה. "נשים רבות מתחתנות צעירות ונושא ההסברה והמודעות הוא חשוב מאוד כי זה הולך ביחד, כשיש מודעות להורים התאונות פוחתות".
אלסענא הוסיפה: "80% מהילדים שמגיעים לסורוקה הם בדואים. זה נתון נורא, אבל זה ניתן לשינוי. צריך להגיע לכל בית ולכל שכונה. לא נותנים לנשים לצאת מחוץ לבית כדי לשמוע הרצאה, ולא כולן מגיעות לטיפת חלב ולכן יש צורך במדריכות שטח, אבל כדי לעשות את זה צריך תקציבים".
תעריד מסעודין, תושבת תל שבע, מדריכה כבר שנתיים מטעם "בטרם" בני נוער שמחויבים להתנדב בקהילה במסגרת תעודת בגרות קהילתית. "מדובר בבני נוער שאכפת להם והם חשופים לנושא", היא סיפרה. "הם מעבירים את המידע להורים שלהם, למשפחה, והם רוצים לגרום לשינוי. אם לא היינו, כמות הנפגעים הייתה גדולה יותר".
תגובות
מעיריית רהט נמסר בתגובה: "העירייה פועלת באמצעות הדרכות בבתי הספר והרצאות עם הורים בפורומים שונים, הן במתנ"ס העירוני והן בעירייה. אנו מקיימים מפגשים קהילתיים, שבהם אנחנו מסבירים על הסכנות הקיימות ודרכים להישמר מהן וכיצד חוצים מעברי חצייה. מחלקת הנוער מדריכה נהגים כיצד לנסוע לאחור ולנקוט אמצעי זהירות ועוד, ודרך קופות החולים יחד עם עובדי העירייה מדריכים תושבים. חשוב שגם משרדי הממשלה ישקיעו בנושא. העירייה פועלת כל הזמן לשיפור התשתיות בעיר, ולאחרונה הצבנו תמרורים בכל הכיכרות והצמתים".
אילן גמליאל, ראש מועצת אל-קסום, מסר בתגובה: "מועצת אל-קסום פועלת כל העת כדי לאפשר לתושביה לחיות בסביבה בטוחה. המועצה פועלת, בין היתר, עם ארגון 'בטרם', כדי להפעיל הדרכות בטיחות להורים וכן גם לצוותים החינוכיים, בכל הנוגע לבטיחות ובדגש על בטיחות עם הילדים. בנוסף, העובדים הסוציאליים במועצה עוברים הדרכה ביחס לביצוע ביקורות בבתים, שמעניקה להם כלים להדריך בעצמם את המשפחות על מנת שיהיו ערות לסכנות בבית ובחצר, ויוכלו להעניק לילדיהן את הסביבה הבטוחה ביותר לגדול בה. הפעילות מתוקצבת כחלק מתוכנית החומש למגזר הבדואי. המידע שמועבר בקבוצות אלו יועבר הלאה לגורמים נוספים שאינם חלק מהקבוצות עצמן. כמו כן, המועצה מפעילה קבוצות נערים, שבהן מוסברות הסכנות הצפויות וכיצד ניתן להישמר מפניהן. המגמה שלנו במועצת אל-קסום היא להרחיב את הפעילויות לקבוצות נוספות ולאוכלוסיות רבות ככל הניתן".
ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל פועלת לאכיפת החוק והגעה לחקר האמת בכל מקום שבו היא נדרשת לכך, בשוויוניות, ללא משוא פנים וללא כל קשר לדת, מין או לאום ביחס לקורבן או לעבריין. לא כל תאונה ביתית, מצערת ככל שתהיה, מצביעה אוטומטית על רשלנותם של הורים. כל מקרה נבדק על ידי המשטרה ביחס למכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים.
"כל מקרה של פגיעה קשה או של מוות של ילד בנסיבות לא טבעיות נחקר במשטרה ברגישות המתבקשת, ומשטרת ישראל רואה שליחות בהבאה לדין של האחראים לכך במקרה של רשלנות פושעת שהביאה למוות". עוד מסרה המשטרה: "פעילות הסברה של הגופים הממשלתיים הרלוונטיים, ובהם הרווחה והחינוך, נדרשת על מנת לטפל בבעיה עוד בטרם אסון, שכן משטרת ישראל משמשת לעתים קרובות רק כתחנה אחרונה".
לפנייה לכתב/ת 
