איפה בן שמעון ואיפה לוזון / "המשקיף"

בדקה ה־89 קם עוזר המאמן של גיא לוזון, אסף נמני, בעקבות ערבובייה ברחבה של אשדוד, הניף את זרועו וצרח לעבר השופט: "יד, יד!" אין ספק, במכבי חיפה חל שינוי משמעותי על הקווים. כמה התלהבות, איזה טירוף!!!

• לטורים נוספים של עמיר פלג
  

בכלל, איזה פסטיבל היה פה מאז שיעקב שחר הצליח לשים יד על המאמן בעל השם העולמי. מלחכי פנכה בתקשורת דיווחו על "אווירה שונה" מאז שהגיע. "גיא הטריף את כולם והפיח בקבוצה רוח חיים", העיד אחד מהם. "סוף־סוף יש במועדון אווירה מצוינת ורואים חיוכים", עידכן שדר מקומי.

נכנע שוב ללחצי הקהל(צילום: ראובן כהן)

ואז בא הניצחון הענק על פ.צ. כפר־סבא, ולכולם היה ברור שסמי עופר כבר לא יהיה אותו סמי עופר. "לוזון הוא מוטיבטור, אחד שחי את המשחק ואת השחקנים שלו", ניתח שחקן־חנפן־עבר שהפך לפרשן. כאילו זה מה שחסר למועדון ששפך מיליונים על רכש ומשקיע הון במחלקת נוער - מישהו שיטריף אותם.

ומי שוב נכנע לרעשי הרקע? נכון, הנשיא. תוסיפו לזה יחסים טובים עם המשפחה, והכל ברור וסגור. אפשר לזנוח את המהפכה האירופית (שאכן בוצעה בחובבנות מדהימה) ולחזור לשכונה.

לפני ארבע שנים, שחר ממש חיזר אחרי רן בן־שמעון. עד כדי כך, שמלבד שכרו הוא היה מוכן גם לשלם הרבה כסף לקבוצתו הקפריסאית, אא"ק לרנקה, תמורת סעיף השחרור. אחרי הבושות בדרבי האחרון, נשיא מכבי חיפה יכול היה להביא את בן־שמעון בהרבה פחות כסף, אבל נכנע כהרגלו לרעשי הרקע ולכמה יועצי אחיתופל שהביאוהו עד הלום.

צחוק הגורל, מי שנהנתה מההפקר היא דווקא היריבה, שהביג־בוס שלה יושב בכלא. הם לא הביאו מוטיבטור, אלא מאמן אינטליגנטי, יסודי, טקטיקן, שכבר לקח פה אליפות כמאמן וכשחקן. נכון, בקבוצות גדולות זה הצליח לבן־שמעון הרבה פחות; אמת, את תדמית הבוחש הוא הרוויח ביושר (בכל זאת, מדובר בתלמידו של אברם גרנט); אבל אותו לא קידמו לשום מקום בזכות קשרים, וכשהוא צורח על הקווים מרחיקים אותו. לא אומרים שהוא "חי את המשחק".

לא מוטיבטור, אלא מאמן אינטליגנטי. בן שמעון(צילום: ראובן כהן)

מכבי חיפה, סביר להניח, תהיה בפלייאוף העליון. עם התקציב, הסגל ובעיקר עם הקהל המדהים שלא נשבר למרות כל מה שמאכילים אותו, צריך כישרון מיוחד כדי לא להיות שם. ואז, למרות שזה לא נותן שום דבר, להקת המעודדות של לוזון שוב תגיד שהוא הטריף את הקבוצה ושסוף־סוף רואים חיוכים במועדון.

ואיזה מסכנים הניסנובים

אין כמו הליך הבוררות בין אדי גוטליב לאנשים החדשים שמנהלים את הפועל ת"א כדי להבין למה הכדורגל פה כל כך רקוב ועצוב. מועדון שחייב 100 מיליון שקל מקבל הצעה למכור את אחד הנכסים שלו בשני מיליון, אבל דוחה אותה על הסף. למה? כי החוב, כביכול, הוא בכלל לא עניינו. ואיפה הגאון הפיננסי שהוביל אותו לבור ללא תחתית? הוא יכול לנפוש תחת איזה עץ קוקוס באיים המלדיביים. אולי אפילו עם עופר אורליצקי מהרשות להפקרת תקציבים.

מה רוצים ממנו? ניסנוב(צילום: אורן אהרוני)

"הם הציעו סכום גבוה מאוד. אמרנו שאנחנו רוצים שאדי יעזור להשאיר אותנו בליגה, ולא נכנסנו בכלל למשא ומתן". כך, לפי הפרסום, העיד בבוררות הבעלים איציק ניסנוב, שגם גילה המון

 הבנה וסימפטיה לנושים: "עשו חובות של אולי 100 מיליון שקל, ומן הסתם יש הרבה מאוד אנשים שחייבים להם". מן הסתם.

הבעלים החדשים של הפועל ת"א באמת לא מבינים מה רוצים מהם. לטענתם, חובות העבר שדורש הבלם אינם עניין שלהם. הם הרי קיבלו מהנאמן, עו"ד שאול קוטלר, קבוצה בליגת העל ונבחרת הנושים משחקת בכלל בליגה אחרת. אז עכשיו שגוטליב ישתוק וישחק. לא סתם ניסנוב אמר בזעם במהלך הבוררות: "אני מחזיר את הקבוצה לקוטלר". דיר בלאק, תחזיקו אותו!

כן, הבעלים החדשים בוולפסון מציגים את עצמם כקורבן ואפשר בהחלט להבין אותם. זאת הרי השיטה כאן. כל אחד יכול לצבור חובות ולהיעלם, הקבוצה סופגת עונש מגוחך שאפשר למחוק בשלושה משחקים, והיחידים שסיפקו את הסחורה ולא קיבלו את כספם יכולים לחפש את החברים שלהם. הכל כמובן חוקי, לפי פסיקת כבוד השופט המחוזי איתן אורנשטיין.

יום הולדת לפרובינציאליות

ואם כבר מדברים על שכונה: שמתם לב מה קרה אמש בהפסקת המשחק בין מכבי ת"א לבני־יהודה באצטדיון נתניה? על לוח התוצאות החשמלי הופיעה לפתע תמונתו של שדר הקווים רענן ברנובסקי, עם ברכת עד 120 ליום הולדתו. מאחוריו עמד, מבסוט לאללה מהמחווה, מנהל האצטדיון אילן יבלוקובסקי.

אז מזל טוב לברנובסקי, תודה ליבלוקובסקי, וחבל שנשארנו יזראלסקי פרימיטיבסקי.