מחקר: המימון הפרטי לסיעוד בישראל - גבוה פי 3 מבמערב
מחקר חדש קובע כי חלקם של האזרחים הוותיקים באוכלוסיית ישראל צפוי להכפיל את עצמו עד 2035 - ובהתאם, כמות האזרחים הסיעודיים צפויה לגדול ב-43%. "השינוי מחייב היערכות לצורכי הבריאות הגדלים של האוכלוסייה", נקבע במחקר, שטוען כי כיום הטיפול הסיעודי בישראל אינו שוויוני ואינו יעיל
ישראל מזדקנת: תחזיות האוכלוסייה של ישראל לעשורים הקרובים מצביעות על הכפלת אוכלוסיית בני ה-70 ומעלה, ובהתאם – על גידול בצרכים הסיעודיים. כך עולה ממחקר חדש של מרכז טאוב שפורסם הבוקר (ג') ומציג תמונת מצב מדאיגה של הטיפול הסיעודי בישראל. לפי המחקר, המשווה לראשונה בין ישראל למדינות ה-OECD בתחום זה, הטיפול בישראל אינו שוויוני ואינו יעיל, ושיעור המימון הפרטי גבוה כמעט פי שלושה מהממוצע במדינות אלו. עורכי המחקר מציעים כמה פתרונות אפשריים, ובהם הגדרת הטיפול הסיעודי, המיועד לא רק לקשישים, כסל אוניברסאלי שיעוגן בחוק וינוהל בידי רשות ייעודית לכך.
מחברי המחקר, חוקרי מרכז טאוב - פרופ' דב צ'רניחובסקי, פרופ' אביגדור קפלן, אשר מונה בחודש שעבר לתפקיד מנכ"ל משרד הרווחה, איתן רגב ופרופ' יוחנן שטסמן - קובעים כי האוכלוסייה בישראל צפויה להזדקן באופן משמעותי בעשורים הקרובים: חלקם של האזרחים הוותיקים באוכלוסייה, ובעיקר חלקם של בני ה-75 ומעלה, צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2035 מכ-610 אלף כיום לכ-1.24 מיליון, בעוד שאר האוכלוסייה תגדל בכ-31%.
עקב כך, נטען במחקר, מדד אי התפקוד – שמטבע הדברים גבוה יותר בקרב קשישים – צפוי לגדול ב-43%, ובקצב מהיר ב-16% מקצב הגידול של האוכלוסייה. "השינוי מבטא הארכה מבורכת של תוחלת החיים, אך מחייב היערכות לצורכי הבריאות הגדלים של האוכלוסייה", אומרים החוקרים.
"התחלואה והירידה בתפקוד בקרב הקשישים מביאות לצורך הולך וגדל בעזרה מתמדת בבית, ובמקרים חמורים יותר – באשפוז סיעודי במוסד. שינוי היחס בין גילאי 70 ומעלה לגילאי 69–15 צפוי להחריף את סוגיית הטיפול בהורים, והנטל על משקי הבית יילך ויגדל", מזהירים החוקרים.
על פי המחקר, רק מחצית מההוצאה על ביטוח סיעודי מגיעה ממקור ציבורי, והאחריות לתחום מחולקת בין משרדים שונים. עוד עולה כי האתגרים המרכזיים במערכת הטיפול הסיעודי הם חוסר כיסוי מספק לכלל האוכלוסייה, מימון הטיפול, ריבוי רשויות הממונות על ניהול התחום והסדרתו, וחוסר היערכות לקראת העתיד.
המחקר מלמד כי סך ההוצאה הלאומית על טיפול סיעודי בישראל – הכוללת טיפול בקהילה, טיפול מוסדי ותשלומים לביטוח סיעודי – מוערכת בכ-15.3 מיליארד שקלים לשנת 2014. מתוכם, המימון הציבורי מסתכם בכ-8.3 מיליארד שקלים, כלומר: כמחצית בלבד מסך ההוצאה.
המימון הציבורי כיום מגיע בחלקו מהמוסד לביטוח לאומי, אשר מממן שירותי סיעוד ביתיים ומסבסד את הטיפול לכ-160 אלף קשישים בעלות של כ-5.31 מיליארד שקלים, שהם כ-64% מסך המימון הציבורי.
מימון נוסף מגיע ממשרדי הבריאות והרווחה, אשר מממנים דיור מוגן לכ-14 אלף קשישים בעלות של כ-2.1 מיליארד שקלים, שהם כ-26% מהמימון הציבורי. לבסוף, מימון מגיע גם מהמדינה באמצעות קופות החולים – אשר מממנת טיפול סיעודי מורכב (לבעלי בעיות רפואיות מורכבות) לכ-1,600 קשישים בעלות של 891 מיליון שקלים, שהם כ-10% מהמימון הציבורי.
"הפיצול בין הגורמים גורם לאי-יעילות ולפגיעה ברצף הטיפול, ולא פחות מכך – לסבל לקשיש ולבני ביתו. בעיה נוספת היא שהזכאות לטיפול מוסדי אינה אוניברסאלית ותלויה במבחני הכנסה. מבנה מימון זה מותיר קבוצת ביניים של משקי בית שאינם עניים דיים כדי לזכות בסיוע סיעודי מספק, אך גם אינם עשירים דיים כדי להרשות לעצמם דיור מוגן במימון פרטי", נכתב.
הנטל על משקי הבית כבד - וצפוי לגדול עוד יותר
המחקר מראה עוד כי כמות בעלי הביטוח הסיעודי בישראל נתונה במחלוקת: לפי אומדן המפקח על הביטוח, נכון לשנת 2014 לכ-5.31 מיליון איש היה ביטוח סיעודי, קבוצתי או פרטי. אולם, לפי סקר הוצאות המשפחה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השיעור נמוך בהרבה.
הפער הגדול, מסבירים החוקרים, נובע כנראה מתת-דיווח הנובע מחוסר מודעות לביטוחים הניתנים באמצעות קופות החולים ומקומות העבודה. כך או כך, קובעים החוקרים, נראה כי אין כיסוי ביטוחי מלא לכלל האוכלוסייה. "ההסתמכות הנרחבת על מימון של משקי הבית, לצד הגידול החד הצפוי בצרכים, יחריפו את סוגיית הטיפול בבני משפחה ויטילו נטל שיילך ויכביד על משקי הבית", אומרים החוקרים.
ישראל ביחס למדינות ה-OECD: שוויונית פחות ויעילה פחות
החוקרים מראים כי מבחינת רמת ההוצאה על טיפול סיעודי ביחס לתמ"ג (תוצר מקומי גולמי), ישראל קרובה למרבית מדינות סקנדינביה – אולם במדינות אלו מונהג ביטוח סיעודי אוניברסאלי, ואילו בישראל כאמור אין ביטוח כזה.
מנגד, נכתב כי רמת ההוצאה בישראל גבוהה יותר ממדינות כמו אוסטרליה או גרמניה, שמערכת הטיפול הסיעודי בהן דומה יותר למערכת הישראלית. כמו כן נמצא כי ההוצאה בישראל גבוהה יחסית בהתחשב בכך שחלקם של גילאי 65 ומעלה מכלל האוכלוסייה קטן ביחס למדינות שרמת ההוצאה בהן דומה. משמעות הנתונים, קובעים החוקרים, היא שהמערכת בישראל כנראה אינה יעילה בהשוואה בינלאומית.
עוד מאפיין בולט של הטיפול הסיעודי בישראל הוא חלקו הגבוה במיוחד של המימון הפרטי, העומד על כ-45% – כמעט פי שלושה מהשיעור במדינות ה-OECD, שבהן המימון הפרטי עומד על ממוצע של 16% בלבד.
המחקר מראה כי ישראל בולטת גם בשיעור המטופלים בקהילה: כ-19% מגילאי 65 ומעלה, לעומת כ-9% במדינות ה-OECD שיש עבורן נתונים נגישים. נתון זה עלול להעיד על מחויבות גדולה יותר לטיפול בקהילה בישראל, אך הוא עלול גם להצביע על אפשרויות מוגבלות יחסית של נגישות הטיפול המוסדי.
במצב זה, נקבע במחקר, חלק גדול מהנטל נופל על משקי הבית - הן במימון טיפול סיעודי באמצעות עובדים זרים, והן באובדן ימי עבודה. "ההסתמכות הנרחבת על משקי הבית מביאה לחוסר שוויון בין משפחות ברמות הכנסה שונות. משקי בית שאינם יכולים לממן טיפול סיעודי בבית או דיור מוגן נאלצים לשאת במלוא נטל הטיפול בעצמם", מוסבר.
כחלק מההשוואה הבינלאומית בחנו החוקרים פתרונות שונים מרחבי העולם. הנתונים מראים כי כמעט כל המדינות הדומות לישראל במימון שירותי הרווחה בחרו בפתרונות בעלי אופי ציבורי, המשלבים בין תשלום ביטוח חובה למימון ציבורי, ובכך מאפשרים את קיומה של מערכת טיפול סיעודי אוניברסאלית יעילה ושוויונית.
במחקר נטען כי הצעות הממשלה להסדרת הביטוח הסיעודי סותרות זו את זו. על פי החוקרים, בניסיון להסדיר את מימון הביטוח הסיעודי, הציגה הממשלה שתי יוזמות סותרות בנושא. האחת, רפורמה שהציע משרד האוצר ומבקשת להפוך את הביטוח הסיעודי המבוסס על פרמיה קבוצתית (באמצעות ארגוני גמלאים ומקומות עבודה) לביטוח המבוסס על פרמיה אישית.
מנגד, רפורמה שהציע משרד הבריאות להנהגת ביטוח סיעודי אוניברסאלי, באמצעות שימוש בכספי מס הבריאות והעברת ניהול וארגון הטיפול הסיעודי המוסדי לקופות החולים – אגב צמצום האחריות הכספית של המשפחה. אולם לדברי החוקרים, "שתי ההצעות אינן מתייחסות לסוגיות הבסיסיות בתחום הטיפול הסיעודי: הזכאות הסלקטיבית לטיפול מוסדי והפיצול בין גופים שונים בארגון השירות".
החוקרים מזהירים שהצעות משרדי האוצר והבריאות להסדרת הטיפול הסיעודי אינן עונות על הבעיות העיקריות בישראל. גישת משרד האוצר, המבקשת להפריט את הביטוחים הסיעודיים עוד יותר, לא הוכיחה את עצמה בעולם, נטען.
בנוגע לגישת משרד הבריאות החותרת לאוניברסאליות, ולו חלקית, של ביטוח סיעודי, אומר פרופ' צ'רניחובסקי כי היא "תואמת את המגמות הבינלאומיות וראויה מבחינת עקרון המימון הציבורי", אך הוא מציין כי חסרים בה אלמנטים בסיסיים: "ההצעה מתמקדת בפן הרפואי של הטיפול הסיעודי ואינה עונה על צרכים אחרים, כמו תמיכה חברתית. כמעט בכל מדינות ה-OECD האחרות הביטוח הסיעודי הוא ענף נפרד של מערכת הרווחה ולא של מערכת הבריאות. כמו כן, ההצעה הנוכחית של משרד הבריאות אינה עונה באופן מספק על שאלות הפיצול הרחב במערכת הישראלית ומקורות המימון הנדרשים להרחבת הטיפול הסיעודי".
לפנייה לכתב/ת 
