מה עושים עם 200 אלף עוברים שנמצאים במעבדות ללא דורש?
כמות העוברים המוקפאים בישראל כבר הגיעה למאות אלפים, חלקם בני עשרות שנים ובעליהם ככל הנראה לא ישתמשו בהם לעולם. המומחים מזהירים שאם לא יימצא פתרון - המערכת העמוסה תקרוס. אבל המטען הרגשי סביב הסוגיה הופך כל פתרון אפשרי לבעייתי. עכשיו עולה ההצעה לאפשר תרומת עוברים לחשוכי ילדים. ביקור נדיר בחדרי האחסון הצפופים של העוברים המוקפאים
הסיבה: חלק גדול מאוד מהעוברים המוקפאים הללו שייכים לאלו שאינם מעוניינים, או לא מסוגלים פיזית, להביא עוד ילדים לעולם. מצד שני, החוק גם אוסר באופן חד־משמעי על תרומת עוברים מוקפאים לאנשים אחרים.
רבים מבעלי העוברים המוקפאים לא יכולים, או לא מעוניינים, להשתמש בהם, אבל בתי החולים לא יכולים להשמיד אותם או לחקור אותם ללא הוראה מפורשת מההורים, שפעמים רבות מתחמקים ומחליטים שלא להחליט במשך שנים ארוכות.
בחלק מהמקרים לא ניתן כלל לאתר את בעלי העוברים בגלל הזמן הרב שחלף. בתקופה האחרונה מנסים ליצור שינוי בחקיקה כך שמי שאינם יכולים להביא ילדים לעולם יוכלו לקבל תרומות עוברים שהוקפאו. לחלופין, יש מי שמבקש לשנות את החוק כך שאפשר יהיה להפשיר עוברים שהוריהם לא ידועים, או להשתמש בהם לצורכי מחקר.
קראו עוד:
מחקר בדק: האם הפריית מבחנה מזיקה לעובר?
טיפולי פוריות: איך זה מתבצע, מי זכאי ואיך מתחילים
מה הסיכוי להריון מביצית מוקפאת? מדריך למתלבטת
הורים אבודים
"אחרי שש שנים של טיפולי פוריות, שבמהלכן לא הצלחתי להיכנס להיריון, הרגשתי שאני אכזבה", מספרת רונה (שם בדוי), בת 50 ממרכז הארץ. "כשילדתי את בתי הבכורה לאחר שנים של תסכול עמוק ויצאתי מחדר הלידה, לא שכבתי על האלונקה אלא ריחפתי מעליה".
רונה מגדלת עם בעלה את שלושת ילדיהם. שבעה עוברים נותרו לה באיחסון, מטיפולי ההפריה, ולאחר שהחליטה כי לא תביא ילדים נוספים לעולם היא מבקשת: "תנו לי לתרום את העוברים לנשים אחרות שאינן יכולות להביא ילדים לעולם. אם יש אישה שרוצה לממש את האימהות שלה, אני רוצה לגרום לזה לקרות. אני לא מעבירה ילד אלא חומר גנטי. הנשמה של הילד כבר לא קשורה אלינו".
בביקור במחלקת הפוריות ויחידת ה־IVF של בית החולים אסותא בראשון־לציון אפשר להבין את אמיתות המצוקה והצורך הדחוף בפתרון. באופן חריג יחסית קיבלנו אישור להיכנס לחלל בו מאוכסנים אלפי העוברים המוקפאים, כדי לראות את הצפיפות בעיניים. בחדר הקטנטן דחוסים מכלי חנקן גדולים שמותירים מעט מאוד מקום פנוי. האמבריולוגית שמלווה אותנו פותחת את המכסה של אחד המכלים, ולעין נגלות מאות מבחנות זו לצד זו ובהן עוברים מוקפאים שמאוכסנים בדוחק רב. הוותיקים שבהם בני עשרים שנה, כולם בעלי פוטנציאל מימוש.
ידיהם של חברי הצוות הרפואי כבולות. "בגלל שיטת הרישום המיושנת שהייתה נהוגה בעבר אנחנו אפילו לא יכולים ליצור קשר עם הבעלים של חלק מהעוברים המוקפאים, ואין לנו שום דרך להגיע אליהם", הם מודים, ומוסיפים: ריבוי העוברים מקשה על העבודה ומגדיל את הסיכון לרשלנות ולטעויות.
"היחידות הגדולות קורסות", אומר ד"ר אריק כהנא, מנהל המחלקה. "ביקשנו בעבר ממשרד הבריאות להפשיר חלק מהעוברים, במיוחד את אלה שאנחנו כבר לא יכולים לאתר את הבעלים שלהם, או כאלה שאנחנו יודעים בוודאות שעברו את גיל 50. התשובה הייתה 'בשום פנים ואופן לא'".
אם שום דבר לא ישתנה, מה יקרה בשנים הקרובות?
"נהיה בצרה גדולה מאוד. אם דבר לא ישתנה, נחשוב אפילו על 'חוות עוברים מוקפאים', כלומר חללים שיתנו מענה רחב הרבה יותר, וזה כמובן יעלה לכולנו".
החוק בישראל, מסביר עו"ד עדי ניב־יגודה, מומחה למשפט רפואי ומרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל־אביב, פשוט הפך את ישראל לכספת אדירה של עוברים מוקפאים. "זה קורה בשל מגוון סיבות — משפטיות, אתיות, הלכתיות ורגולטוריות", הוא מסביר.
ב־2002 הופשרו בטעות בבית החולים השרון כמה מאות עוברים מוקפאים, בעקבות תקלה במכלי האחסון. בית משפט השלום בכפר־סבא חייב את המוסד לשלם פיצוי בגובה 90 אלף שקלים לבני זוג שעובריהם למעשה הושמדו. "במקביל", מוסיף עו"ד ניב־יגודה, "המוסד הרפואי חשוף גם לסנקציות מנהליות, עד כדי שלילת רישיון ההפעלה על ידי משרד הבריאות".
"יכול לסייע למאות נשים"
בישראל יש כיום שלוש אפשרויות למחזיקים בעוברים מוקפאים: להשתמש בהם בעתיד, להשמידם מיוזמתם, או לתרום אותם למחקר. עפרה בלבן־קשטלנסקי, יו"ר עמותת "חן לפריון וחיים", שמלווה את הנשים ובני הזוג במהלך טיפולי הפוריות, מציעה לתת אפשרות רביעית: "לתרום אותם לנשים אחרות או לבני זוג שאינם יכולים להביא ילדים לעולם. גם אם אחת מאלף תתרום, זה יכול לסייע למאות נשים רווקות שאינן יכולות להרות וחולמות להפוך לאמהות".
תהליך תרומת הביציות עלול להיות יקר עבור נשים יחידניות המבקשות להביא ילד לעולם. לטענתה של בלבן־קשטלנסקי, תרומת העוברים המוקפאים יכולה להוות פתרון. "המצוקה כפולה, גם של הנשים וגם של בתי החולים", היא אומרת. "בישראל אין אפשרות לתרום את העוברים המוקפאים, שממילא אף אחד לא יודע מה לעשות איתם".
אבל אם אישה מרגישה שהעוברים האלה הם "תעודת הביטוח" שלה לעתיד?
"כיום בתי החולים מעדכנים את בעלי העוברים המוקפאים בתום חמש שנים ממועד ההקפאה הראשוני ושואלים אותם מה בכוונתם לעשות איתם. אם זה מה שהיא מרגישה, זה בסדר גמור. יחד עם זאת, היא צריכה להחליט מה היא עושה עם העוברים המוקפאים. שתביא לעולם כמה ילדים שהיא רוצה, אך בסוף היא צריכה להגיד לבית החולים מה היא מחליטה. בעיניי, אישה שעוברת טיפולי פוריות מבינה היטב את הסבל והקושי. אנחנו לא תמימים ויודעים שהרוב לא יסכימו לתרום. עם זאת, אני כן נתקלת בנשים שמוכנות לעשות את זה".
בקרוב יגיש ח"כ חיליק בר (המחנה הציוני) הצעת חוק שנכתבה עם בלבן־קשטלנסקי, במטרה להתיר תרומת עוברים מוקפאים בישראל. "החוק שאני מקדם יענה על צורך של נשים רבות כל כך בחברה הישראלית", אומר ח"כ בר. "הוא יגדיל את מגוון האפשרויות העומדות בפני אישה יחידה שרוצה להיות אימא".
נושא תרומת העוברים המוקפאים יהיה חלק מהכנס הבינלאומי לפונדקאות ופריון, ביוזמת העמותות MHB - Men Having Babies "חן לפריון וחיים", ועמותת "אבות גאים", אשר יתקיים בתאריכים 3־2 במארס במרכז הכנסים "ישראל יפה" בתל־אביב. זו השנה השלישית שהכנס נערך בישראל.
אחד ממארגני הכנס הוא רן פול־דיין, מנכ"ל ארגון MHB האמריקאי, שמסביר כי לא רק נשים יחידניות ייהנו משינוי החקיקה, אלא גם זוגות של גברים המעוניינים להביא ילדים לעולם. "הקשר בין פונדקאות לתרומת עוברים מוקפאים ברור", אומר פול־דיין, שמגדל ביחד עם בן זוגו תאומים בני 16. "רבים מהאנשים שזקוקים לתרומת עוברים גם לא יכולים לשאת אותם. אישה יחידנית שאין לה ביציות בהרבה מקרים גם לא תוכל לשאת את ההיריון".
למה שנשים ובני זוגם יסכימו לוותר על העוברים שלהם לטובת מישהו אחר?
"ראשית, מדובר על אמפתיה כלפי אנשים שמאוד רוצים להביא ילדים לעולם אך אינם יכולים. נוסף על כך, אנחנו יודעים שיש חוסר נוחות בהשמדת עוברים. אני אדם חילוני לחלוטין, ועדיין קשה לי לחשוב על השמדת העוברים המוקפאים מהתהליך שלי ושל בן זוגי".
"יש לי ילדים מדהימים", אומרת רונה, שמתכוונת לתרום את עובריה המוקפאים ברגע שהחוק יתיר זאת. "למה שלא תסתובב בעולם עוד נפש שמקושרת אלינו? אני יודעת כמה מרירות הייתה בי משום שלא הצלחתי להביא ילדים לעולם, ואני לא הולכת לממש את העוברים הללו בשום צורה. אם מישהו אחר זקוק להם, אתן אותם באהבה. למה שזה יהיה רק שלי? דיברתי על זה בעבר עם בתי הבכורה. היא אמרה שאם ההתלבטות היא בין לתת אושר לעוד זוג לבין הסיכוי שהיא תפגוש בעתיד מישהי שהיא בעצם אחותה, אז היא הייתה שמחה אם אעשה את זה ונתנה לי את ברכת הדרך".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "נושא השמדת ביציות מופרות הינו נושא מורכב בהיבטים שונים, לרבות אתיים, משפטיים, מוסריים ודתיים. על כן במשרד מתקיימת עבודת מטה בעניין".
כך משתנה גופה של אישה בהריון:
לפנייה לכתב/ת 
