גישה טיפולית חדשה: שימוש בבובות לחולי דמנציה
צוות מטפלים שיצא לסיור בהולנד חזר עם גישה טיפולית המחברת בין חולי דמנציה אשר אינם מתקשרים וצעצועי ילדים. "החולים נראים רגועים יותר, פחות חרדים, מתקשרים, אוכלים ומשתפי פעולה מאז שצעצועי הילדות נכנסו לשגרת יומם", מספרת סיגל ציגלר פיזיוטרפיסטית "למרות תקופת היישום הקצרה אנו כבר רואים מקרי הצלחה משמחים"
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לחזור לילדות בשביל לשמור על איכות חיים כחולי דמנציה. גישה טיפולית חדשה לעידוד פעילות המוח אצל חולי דמנציה עושה שימוש בצעצועי ילדים. "האלצהיימר פוגע ראשית כל בזיכרון לטווח הקצר", מסבירה סיגל ציגלר, פיזיוטרפיסטית, מנהלת שירותי הפיזיותרפיה וסגנית מנהלת "עמל בשרון" רעננה אשר מיישמים את הגישה החדשה. "פעמים רבות זיכרונות רחוקים נשארים חקוקים בליבו (או מוחו) של החולה לאורך זמן רב יותר. אנחנו רואים כי הטיפול בבובות מזכיר לחולים את הטיפול בילדיו של החולה כאשר היו קטנים, גורם לתגובה וליצרת קשר ובנוסף מסב תחושת הנאה".
שולה (שם בדוי) הינה דיירת סיעודית הסובלת מדמנציה וירידה קוגניטיבית ותפקודית. "שולה יושבת על כיסא גלגלים וזקוקה לעזרה מלאה במרבית התפקודים הבסיסיים כמו אכילה, רחצה ולבוש", מספרת איאת יאסין מרפאה בעיסוק בעמל בשרון רעננה. "היא דוברת רוסית בלבד ולרוב אינה מתקשרת עם הסביבה, יושבת ומביטה במתרחש סביבה ואינה מגיבה או נוטלת חלק בפעילויות השונות. התיאבון שלה ירוד והיא היתה זקוקה לעידוד רב באכילה. עד שהגיעה אליה הבובה. שולה קיבלה את הבובה לפני כחודשיים ומאז חל שינוי משמעותי, ושולה אינה אותה שולה אשר אנו מכירים".
"כאשר נכנסים היום לחדר הפעילות אנו רואים את שולה אוחזת בבובה ומחבקת אותה, עיניה מחייכות, היא מסתכלת באהבה לבובה וברור מעל לכל ספק שבעיניה זוהי לא סתם בובה אלא דמות שקרובה. בנוסף שולה שעד לפני חודשיים לא הוציאה הגה בפיה החלה לדבר אל הבובה, היא מלטפת אותה, עיניה בורקות כאשר היא חובשת לה כובע, שואלת אותה שאלות וממתינה לתשובות וממשיכה בעליזות. התיאבון השתפר פלאים והיא וכיום היא אוכלת את כל האוכל המוגש לה".
עוד במדור 60 פלוס:
הסוד לזוגיות מוצלחת: כך חיים באושר 60 שנה ויותר
רעד בגיל מבוגר: 10 דרכים למתן אותו
התפריט הגמיש: התזונה שתחזק אתכם בגיל 60 ומעלה
צעצועי ילדים במטרה לעורר דאגה
"למעשה מדובר באחת השיטות שהופכות שכיחות במטרה להעניק לחולים תחושת נוחות ועידוד וזאת על ידי שימוש בבובות וצעצועי ילדים", משתפת ציגלר "הבובות בהן עושים שימוש הן בובות רכות שמגבירות את הרצון למגע, ליטוף ודאגה מצד המטופל".צוות מטפלים של עמל בשרון נכח בהצלחת הגישה הטיפולית עם חולים הסובלים מירידה קוגנטיבית כאשר סייר במספר מרכזי טיפול בהולנד והחליט ליישם את הגישה גם בישראל. "בתצפיות שנערכו על חולי דמנציה, אצל נשים חולות אלצהיימר במיוחד, אשר ניתנו להן בובות למשחק נראה כי החולים נעשו רגועים יותר וסבלו פחות מחרדה. סממנים אופיינים לשלבים המוקדמים של המחלה", מספרת ציגלר ומסבירה "את ההסבר להצלחה יכולות להסביר עדויות של סקירות מוח שנעשו לחולי אלצהיימר המזכירות סקירות של ילדים צעירים מבחינת אופן תפקוד המוח. הבובות, כמו גם משחקים חושיים אחרים, מעודדים את החולים לגעת ולחוש, להיות בפעילות במקום לשכב במיטתם ולא לעשות כלום, רק בגלל שאינם יכולים עוד לעשות דברים הדורשים יכולות קוגניטיביות כפי שיכלו לעשות בעבר".
דמנציה: מחלה חשוכת מרפא
כ-10%מבני 65 ומעלה חולים בדמנציה. השכיחות עולה עם הגיל מכ-5% בגילאי 65-74 ועד כ-30% בגיל 85 ומעלה. לעיתים נדירות המחלה מתגלה כבר בגילאים צעירים יותר (מתחת לגיל 60).
כיום בישראל מספר החולים בדמנציה נאמד בכ-150,000 ועל פי הערכות בשנים הקרובות עם הזדקנות האוכלוסיה בישראל מספר הסובלים מדמנציה צפוי לעלות במידה רבה.
דמנציה (שיטיון) על פי הגדרות מומחי הבריאות היא מחלה בה נפגעים התפקודים הקוגניטיביים (יכולות החשיבה) והמנטליים (התפקודים הרגשיים וההתנהגותיים). מחלת הדמנציה פוגעת באופן הדרגתי בזיכרון, ביכולת החשיבה, בהתמצאות בזמן ובמרחב, וביכולת לזהות אנשים וחפצים. עקב כך חלה ירידה הדרגתית גם ביכולת לבצע פעילויות יומיומיות ולתקשר עם הסביבה. כחלק ממהלך המחלה סובל החולה מתופעות של בלבול, רוגז, חשדנות ואף התקפי אלימות. עם הזמן, בנוסף לפגיעה הקוגניטיבית, מתרחשת גם פגיעה ביכולות הפיזיות.
כיום עדיין מדובר במחלה חשוכת מרפא. רב הטיפול מתמקד בשלביה הראשונים של המחלה, כאשר ניתן באמצעות התערבות תרופתית לעכב במעט את קצב התפתחותה. "בשלבים מאוחרים יותר של דמנציה המחלה מפסיקה להגיב לטיפול התרופתי", אומרת ציגלר, "ההידרדרות נעשית מהירה יותר, הפגיעה חמורה יותר, ולרופאים ולמטפלים לא נשאר דבר לעשות מלבד דאגה לנוחותו המרבית של החולה".
הרבה יותר מ'סתם' בובה
"עד שתמצא גלולת הפלא למחלה חשוכת המרפא הזאת אנו רואים כי לשימוש בצעצועי ילדות יתרונות רבים יצירת קשר עם חולים שהפסיקו להגיב לסביבה", אומרת יאסין. "הבובה נותנת מענה לבדידות, תחושה של חמימות למטופל, מרגיעה ומעצימה את תחושת האחריות. בנוסף בעזרת הבובה התקשורת בין הדיירים לצוות ובין הדיירים לבני עצמם ומשפחותיהם משתפרת".
"תהליך מסירת הבובות לחולים הינו הדרגתי ומלווה על ידי עובדת סוציאלית, מרפאה בעיסוק ומדריכת תעסוקה" היא מחדדת, "בתחילה נעשה חיבור בין הדיירת לבובה תוך צפייה לגבי תגובת הדיירת ואופן התייחסותה לבובה, כאשר נוצר חיבור, הצוות תודרך בנושא תוך הקפדה כי הבובה תהיה עם הדיירת בכל שעות היממה".
"אנו כבר רואים כי ההשפעה של הטיפול בבובה על המטופל היא עצומה" אומרת ציגלר בסיפוק. "לעיתים החולה הופך להיות רגוע יותר, שלוו, משתף פעולה בתפקודים שונים בחיי היום יום. לעיתים דיירים שסירבו לאכול מסכימים לאכול יחד עם הבובה. צוות המחלקה והמשפחות מתודרכים בנושא כאשר ישנה חשיבות רבה לכך שהבובה תהיה עם הדייר במהלך כל שעות היום והלילה".
"אנו עדים לרגשות של חמלה, אהבה ודאגה אותם רגשות אשר הינם חלק בלתי נפרד מהיותנו בני אנוש אך לעומת אנשים בריאים אשר קל להם לבטא רגשות אלו החולים הסובלים מדמנציה מתקשים לבטא אותם והשימוש בבובה מקל עליהם להוציא את רגשותיהם ולהפנותם לבובה שלעיתים מסמלת עבורם הרבה יותר מהיותה בובה".
ד"ר איתי גל מספר על עיר שלמה שנבנת בימים אלה למען חולי דמנציה בסן דייגו שבארצות הברית כחלק מגישה טיפולית המבקשת לשפר את התפקוד המוחי של החולים.
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"