בן 82 חורש את גרמניה על אופני שטח
בגיל 72 חזר ד"ר יוסי כהן לאהבתו הישנה רכיבה אתגרית על אופניים. בטור אישי הוא מספר איך היום עשר שנים אחרי הוא חוזר מרכיבה של כ-250 ק"מ בגרמניה ואומר לבני גילו "אין גיל זקן, יש מה שתמיד היה – אתה". את החיבור לאופניים הוא מסביר "זה הדבר הקטן שעושה לי טוב ואין לי ספק שהוא גם עוזר לי לשמור על הבריאות"
לאחרונה חזרתי שוב מגרמניה. יחד עם שותפי לרכיבה כבר 40 שנה רמי ויטנברג בחרנו הפעם לרכב לאורך נהר Lahn בטיול שנמשך שישה ימים. בסך הכל רכבנו כ-250 ק"מ שבכל ערב ישנו בעיר אחרת במסלול הרכיבה. חזרתי לארץ עם מצב רוח נהדר, מצברים מלאים ורעיונות לטיול הרכיבה הבא.
היום, כאשר אני בן-82 לא מעט אנשים שואלים אותי לגבי גילי והאם הוא לא משפיע או מונע ממני לרכב במסלולים ארוכים לאורך זמן. אני אומר להם כי רכיבה היא אהבתי והגיל הוא לא מכשול מבחינתי. אני מאמין כי כל עוד אדם בריא ובכושר גופני סביר אין שום סיבה שלא יבצע את הדברים שהוא אוהב – במקרה שלי, רכיבה אתגרית.
עוד במדור 60 פלוס:
מתקשים לזכור? 10 תוספי התזונה שהוכחו כמשפרי זיכרון
אופנועים וצניחה חופשית: החיים באקסטרים בגיל 70
5 סימנים שמבוגר זקוק לעזרה ומה לעשות
מגרמניה לישראל ובחזרה
מי אני? שמי ד"ר יוסי כהן, כאמור בן 82, יליד מנהיים שבגרמניה. כשהייתי כמעט בן שלוש פנה בוקר אחד מכר גרמני ואמר לאבי "אין לך לאן ללכת. בית הכנסת שלך לא קיים עוד, הוא נשרף ונחרב הלילה". זה היה בנובמבר 1938, במה שלימים יכונה "ליל הבדולח". אבי ז"ל לא נזקק לעוד סימנים או אירועים, ושבועיים אחרי היינו על סיפון ה'קמפרקונה' אבי, אמי, אחי ואני בדרך לאורגוואי, שם הוריי השתקעו למשך שלוש שנים ומשם לארגנטינה.
שנתיים לאחר הקמתה של מדינת ישראל, עלינו שוב על האנייה. הפעם היעד – חיפה. האנייה הייתה אניית משא עמוסה במשלוח בשר, ואבי כיהן כמשגיח הכשרות בעת המסע. בן 15 הייתי כאשר ראינו את קו הרקיע ורכס הכרמל ניצב מולנו, ואת הדמעות שזלגו מעיני באותו היום לא אשכח לשארית חיי.
אחרי שהות אצל הקרובים ובמוסד של עליית הנוער, עברנו לקריית ים. המשפט השגור באותם זמנים פעל גם אצלנו: "קודם כל פרנסה". עבדתי כחרט ומסגר, כדי לעזור בפרנסת המשפחה. על תיכון לא היה מה לדבר. אחרי הצבא השלמתי את בחינות הבגרות ועם התעודה הנחשקת בכיסי יצאתי למיינץ, שם רכשתי במשך שש שנים את התואר "דוקטור לרפואת שייניים", ובשהותי שם נדבקתי בחיידק הטיולים.
אחרי ארבע שנות קריירה יציבה החל דגדוג שכלל התמחות נוספת באירופה, ושם בחרתי באורתודנטיה ובמסגרתה תחום מוגדר עוד יותר: טיפול בילדים בשפה וחך שסועיים. השתלבתי בבי"ח רמב"ם ביחידה שהלמה את כישורי, ולאחר מכן שירות ציבורי של מעל 20 שנה, פרשתי לגמלאות.
כשפרשתי הייתי ערוך לכבוש את העולם רכוב על אופניי שטח, וכך מצאתי את עצמי בגיל 72 ממשיך את חלום ילדותי.
גם כיום עשר שנים אחרי אני מקפיד לנסוע בכל שנה לגרמניה לטיול של רכיבה אתגרית למילוי מצברים. ולשאלה ששואלים אותי בלי הרף: אני אמשיך לרכב ללא קשר לגילי עד כמה שזה יתאפשר לי.
סוגר מעגל על אופניים
שגרת האימונים שלי כוללת רכיבה פעמיים בשבוע, לפחות. אבל לא מרחקים גדולים כמו בטיוליי מעבר לים, אלא בין 5-10 ק"מ.
אני מודה כי ברגע שאני יושב על האופניים אני מרגיש אדם אחר. אני מודע לכך שאנשים בני גילי לא עושים טיולים מהסוג הזה, אבל אני ממליץ בחום למבוגרים בריאים שעשו פעילות גופנית בגיל צעיר להמשיך לעשות את זה, ללא התחשבות בגיל.
בגיל מבוגר צריך לדעת להנות מהדברים הקטנים ובשבילי רכיבה זה הדבר הקטן שעושה לי טוב, ואין לי ספק שהוא גם עוזר לבריאותי וחוסני הגופני.
למה אני חוזר לגרמניה? אני סבור שהטיולים שלי בגרמניה נסובים סביב יכולת קבלת ההחלטה המהירה של הוריי, שנטשו את המולדת ולימים אני, חוזר לנופים של אז, ערוך לכבוש את העולם, רכוב על אופני שטח, בדיוק כמו לפני עשרים שנה.
בקיץ הקרוב אני ושותפי מתכננים טיול נוסף, של כ–300 ק"מ. כפי שאני מקפיד לומר לחבריי ומכריי, וכן בארגון יוצאי מרכז אירופה (ארגון היקים) בה אני חבר: "אין גיל זקן, יש מה שתמיד היה – אתה".
ד"ר כהן לא לבד. בארב מקלאוו, בת ה-82 מארצות הברית שברה לאחרונה חמישה שיאי עולם כאשר סיימה ריצת 100 מייל, שהם קצת יותר מ-160 קילומטר, ב-48 שעות. צפו באישה מעוררת ההשראה:
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
