שתף קטע נבחר

 

אובססיבי, הרמוני ומה שביניהם. איזה אוהד אתה?

אוהד שרוף נחשב אולי לקיצוני, אבל הוא ממש לא חריג בנוף הכדורגל הישראלי. על פי מחקרים נראה שאפשר להציב כל חובב ספורט על הקו הנמתח בין הטיפוס האובססיבי להרמוני. ואיפה אתם עומדים על הסקאלה?

בית"ר ירושלים הפכה בשבועות האחרונים לקבוצה החמה של ליגת העל. רצף ההצלחות האחרון, שכולל גם ניצחונות יוקרתיים על שתי היריבות השנואות ביותר: הפועל תל אביב ובני סכנין, גרם לתחושות אופוריה בקרב האוהדים, שנחסכה מהם מזה זמן רב. היטיב לסכם את הדברים אחד מאוהדי הקבוצה: "גם אם תדרוס אותך משאית, אחרי שניצחת את סכנין או הפועל – עדיין תהיה מאושר".

 

אוהד זה, שבהחלט אפשר לקרוא לו 'שרוף', הוא אולי קיצוני, אבל אינו מהווה תופעה חריגה בשדה האוהדים. על פי סקרים, מיליארדי בני אדם ברחבי העולם מגדירים את עצמם בתור אוהדי ספורט, כאשר לכדורגל לבדו יש כשלושה מיליארד וחצי אוהדים, שהם כמעט מחצית מאוכלוסיית כדור הארץ. כמובן שיש הבדלים בין אוהדים, ולא כולם שווים ביחסם אל הקבוצה – יש את האולטראס, ישנם מתונים יותר, ויש גם כאלה שבכלל עוקבים ממרחק.

 

יש מתונים יותר ויש מתונים פחות. אוהדי בית"ר ירושלים (צילום: AFP) (צילום: AFP)
יש מתונים יותר ויש מתונים פחות. אוהדי בית"ר ירושלים(צילום: AFP)

 

הממצאים ממחקרים על אהדת כדורגל מציירים תמונה המוכרת לנו גם באופן אינטואיטיבי: האהדה לקבוצת ספורט יכולה להיות בעלת השפעה חיובית על האדם, אולם ישנם גם המקרים ההפוכים, בהם לאהדה יש יותר השפעה שלילית על חייו של האוהד מאשר חיובית. מצב זה, בו אותו גורם יחיד של אהדת קבוצה יכול לגרום להשפעות מנוגדות על איכות ואופן החיים של האוהדים, מכונה - הפרדוקס של אהדת ספורט.

 

במחקרים אלה החוקרים זיהו ואפיינו שני טיפוסים של אוהדים: האוהד האובססיבי והאוהד ההרמוני. בעבר נהגו לשייך את האוהדים לאחד משני טיפוסים אלה, ואילו כיום הגישה היא לראות בהם טיפוסי קצה שביניהם נמתח קו רצף, עליו ניתן למקם את כל אוהדי הכדורגל.

 

בטרם נפרט יותר על כל אחד מטיפוסי הקצה האלה, חשוב קודם להגדיר מהו בכלל אוהד. ההגדרה המחקרית מורכבת משני כוחות פנימיים שצריכים להיות מופעלים בתוכנו יחדיו ליצירת האוהד: תשוקה והזדהות.


האובססיבי וההרמוני הם שני טיפוסי קצה (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
האובססיבי וההרמוני הם שני טיפוסי קצה(צילום: ראובן שוורץ)

 

הכח הראשון אינו זקוק להסברים; אם אין לך תשוקה אתה לא אוהד. נקודה. הכח השני – ההזדהות, דורש הסבר קצר: בשביל שאדם ייחשב אוהד, כזה שהשקיע מעצמו בצפייה ובמעקב קבוע אחר אנשים אחרים שעוסקים בפעילות ספורטיבית, מוכרח שתתקיים בו רמה של הזדהות אישית עם המתרחש על המגרש. כאשר תנאי הכרחי זה מתמלא, האוהד לא מרגיש רק שהקבוצה מהווה חלק משמעותי מחייו, אלא שהקבוצה היא מעין שלוחה מוארכת של העצמי שלו. אז גם הביצועים וההישגים (או הכישלונות) של הקבוצה, נתפסים על ידי האוהד כרלבנטיים באופן אישי לחייו.

 

אוהדים אינם רק צופים במשחק, הם חווים אותו דרך ההגדרה של עצמם בתור ''הפועל", "בית"ר" או "מכבי". צופה שאינו אוהד יכול לצפות במשחק מתוך משיכה אסתטית או עניין אנתרופולוגי ואפילו עם תשוקה רבה לכדורגל, אך אם הוא עצמו אינו שם על המגרש דרך קבוצתו, הוא אינו אוהד.

 

בקיצור, אם אתה לא מזוהה אתה לא אוהד. אם אתה אוהד - הנך מוזמן כעת ללמוד את המאפיינים של שני טיפוסי האוהדים ולמקם את עצמך על הרצף שביניהם.

 

אם אין לך תשוקה, אתה לא אוהד (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
אם אין לך תשוקה, אתה לא אוהד(צילום: אורן אהרוני)

המשתוקק האובססיבי

אוהדים המשתייכים לקבוצה זו מגלים רמת גבוהה מאוד של הזדהות עם קבוצתם ועם ביצועיה. הם חשים צורך עז לאהוד באופן אקטיבי את הקבוצה, ושהיעדרותם או נוכחותם במשחקיה משפיעים על התוצאה. כל ויתור, אפילו הקטן ביותר, על השתתפות בפעילות הקשורה לאהדתם, גורם להם סבל.

 

מאפיינים:

האוהד מרגיש כי ללא הקבוצה חייו יהיו דלים ומשעממים.

 

הצלחתה של הקבוצה נתפשת כהצלחה אישית שמגדילה את ההערכה העצמית של האוהד לעצמו. וכך כמובן גם הפסדים וכישלונות (ירידת ליגה).

 

על פי רוב, יעדיף האוהד את הפעילות הקשורה לקבוצה באופן ישיר (משחקים) ובאופן עקיף (פגישה בבר עם חברים) על פני אירועים חברתיים ומשפחתיים שאינם קשורים אליה.

 

ההצלחה והכישלון של הקבוצה מגדילים או מקטינים את ההערכה העצמית של האוהד (צילום: גיל נחושתן) (צילום: גיל נחושתן)
ההצלחה והכישלון של הקבוצה מגדילים או מקטינים את ההערכה העצמית של האוהד(צילום: גיל נחושתן)

 

ביום המשחק הוא מוצא כי קשה לו להתרכז במטלות שלפניו, דעתו נודדת לדברים הקשורים לקבוצה כגון: מצבת הפצועים, ההרכב למשחק, פרשנויות ודעות בקשר ליחסי הכוחות בין הקבוצות.

 

מצב רוחו לאחר ההתמודדות נמצא בהתאמה עם תוצאותיה: ניצחון מפואר יציף אותו בשמחה ובאופוריה, בעוד שהפסד יכול להדהד ולכאוב בתוכו מספר ימים ולעיתים הוא אף עלול להתדרדר לכדי ייאוש.

 

האוהד רואה בקבוצה היריבה ובאוהדיה יריב של ממש העומד בדרכם לתהילה ולתחושות הטובות שהיא מביאה אתה.

 

האוהד האובססיבי יפתח רגשות של שנאה ובוז לקבוצה היריבה. הוא לא יהסס לכן להקניט ולחגוג מולם באופן הפגנתי, לקלל ואף להתעמת איתם בכל הזדמנות.

 

האוהד האובססיבי יפתח רגשות שנאה ליריבה. אוהדי מכבי בדרבי (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
האוהד האובססיבי יפתח רגשות שנאה ליריבה. אוהדי מכבי בדרבי(צילום: עוז מועלם)

 

אוהדים אלה נוטים לאמץ לעצמם אמונות תפלות וטקסים שנועדו לסייע להצלחת הקבוצה. לדוגמא, אוהד שזיהה קשר בין ניצחונות בדרבי לעובדה שהוא לבש את אותו תחתון אפור, יקפיד ללבוש תחתון זה (נקי או מלוכלך) לכל דרבי.

 

נמצא שאוהדים אלה מתקשים לשמור על חיי נישואים או להחזיק בזוגיות מוצלחת. רבים מהם אינם מוכנים להיות בקשר עם מישהי שאינה תומכת באהדתם לקבוצה. נשותיהן מצדן, עשויות לחוש קנאה מול הקבוצה שמצליחה טוב מהם להוציא שפע רגשות מן הגבר. כך לדוגמא, הבחור מהסעיף הקודם נפרד מחברתו לאחר שזו זרקה את התחתונים האפורים והמתפוררים שלו לזבל.

 

המשתוקק ההרמוני

גם האוהדים המשתייכים לקבוצה זו אוהבים את קבוצתם. הם מזדהים אתה,עם מטרותיה ועם סגנון המשחק שלה. יחד עם זאת, לא כל הזהות שלהם נסובה סביב הקבוצה בלבד. יש בחייהם דברים נוספים מלבד צפייה בספורט, שמסקרנים ומושכים אותם, ויכולים למלא אותם בתחושות חיוביות.

 

יש בחייו של המשתוקק ההרמוני עוד דברים מלבד ספורט (צילום: גטי אימג'ס) (צילום: גטי אימג'ס)
יש בחייו של המשתוקק ההרמוני עוד דברים מלבד ספורט(צילום: גטי אימג'ס)

 

מאפיינים

משלבים בהצלחה את ההנאה הרבה שבצפייה בקבוצתם (באצטדיון או בטלויוזיה) יחד עם שגרת חייהם. במלים אחרות, בניגוד לאובססיביים, ששגרת חייהם מותאמת ללו"ז הקבוצה, ההרמוניים לא נותנים לקבוצה לנהל להם את השגרה. הם בהחלט ישתדלו לשלב ולהשתלב, אבל יוותרו ביתר קלות על צפייה במשחק לטובת אירועים חברתיים ומשפחתיים.

 

מוצאים שמחה ואושר גם במשפחה ובתחומי עניין נוספים. שביעות הרצון הכללית שלהם מהחיים גבוהה משמעותית משל חבריהם ליציע האובססיביים, ולרבים מהם יש הערכה כלפי עיסוקם המקצועי והם מוצאים בעבודתם אתגר וסיפוק.

 

על אף שהם כן שמחים בניצחונות ומתרגשים מהם מאוד, הם אינם נוהגים לחגוג זאת בצורה מתריסה או אלימה כלפי הצד המפסיד. כך גם היחס שלהם כלפי ההפסדים הוא מאוזן יותר מתוך הבנה שתמיד יש את המשחק הבא, את הסיבוב הבא ואת העונה הבאה.

 

שמחים בניצחונות, אך לא חוגגים בצורה מתריסה או אלימה (צילום: AFP) (צילום: AFP)
שמחים בניצחונות, אך לא חוגגים בצורה מתריסה או אלימה(צילום: AFP)

 

גם הם אינם חפים מאמונות תפלות, אבל כשנשאלים על כך מגלים שאלו נעשות

בגישה יותר גמישה ומחויכת של:"אם לא יועיל, בטח לא יזיק".

 

לסיכום. אוהד הספורט שחי משבת לשבת, ושראשו נתון כולו לתוצאה השבועית עלול לטעות לחשוב, שהמידה בה הכדורגל מיטיב עם חייו תלויה באמת בתוצאת המשחק. אולם אילו ירים מעט ראשו הוא יוכל לגלות שלא בהכרח כך הדברים. במבט ממעל מתאפשר לראות שמה שקובע עד כמה האהדה מיטיבה איתו או מזיקה לו, הוא מיקומו שלו על גבי הרצף אובססיבי-הרמוני.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אוהד צויגנברג
אוהדי בית"ר ירושלים
צילום: אוהד צויגנברג
מומלצים