היום שבו משפחות יפלו לבור ללא תחתית
האבטלה בישראל נמוכה כבר הרבה שנים, אבל הטבע של מחזור עסקים הוא שיום אחד זה ישתנה והאבטלה תאמיר. הנתונים מראים בבירור שרוב הציבור לא ערוך לאפשרות של אבטלה למשך תקופה של יותר מכמה חודשים ועלול להיקלע למצב כלכלי קשה. לא בטוח שכדאי לסמוך על המדינה שתציל את המצב
האבטלה בישראל נמוכה מאוד כבר לא מעט שנים ורק לאחרונה פורסם כי היא ירדה בשנת 2016 ל-4.8%. קשה להעלות על הדעת אין לי שום תרחיש הגיוני מדוע האבטלה בישראל תעלה מ-4.8% כיום לרמה של 10% בשנים הקרובות - אני פשוט יודע שזה יכול לקרות בהסתברות לא נמוכה, שכן זהו טבעו של מחזור עסקים. הבעיה הגדולה באבטלה היא משך הזמן שלה, וכמות החובות וההתחייבויות שהצרכנים צברו טרם איבדו את עבודתם.
כדי להכניס אתכם מיד לעניינים, חשוב להציג מה ההבדל בין ההכנסה נטו של משק בית בכל עשירון לבין ההוצאה נטו. אולי אחת ולתמיד נבין כי ההכנסה ברוטו ממש לא משנה, כי הוצאות יוצאות מהנטו (הנתונים נכונים לשנת 2014).
מבט קצר אל הפערים בין ההכנסה נטו להוצאה הצרכנית מאפשר להבין מהר מאוד כי חיסכון זמין ולא חיסכון לגיל פרישה - כלומר, החיסכון מעבר לפנסיה, גמל, השתלמות וביטוחים שונים - קיים רק בעשירון העליון ומעט בעשירונים 9-8 (אגב, המצב הרבה יותר טוב מלפני עשור).
ועכשיו, נסו לחשוב מה קורה אם חלילה אחד מבני הזוג יאבד את עבודתו. במשך 6-7 חודשים המדינה תתמוך והכל יהיה בסדר, משק הבית יעמוד על הרגליים. אבל מה יקרה אם לאחר מכן אותו בן/בת הזוג לא ימצא עבודה במשך עוד כמה חודשים? מה יקרה אם האבטלה בישראל לא תרד במהרה אלא רק תעלה? איך ניתן יהיה להחזיר את המשכנתא, המהווה כעת יותר מ-60% מההכנסות של אותו משק בית (לאחר שאיבד 50% מהפרנסה)? שלא לדבר על זה שרק להתאים את רמת החיים למציאות החדשה עשוי לקחת מספר חודשים, בהם יצבור אותו משק בית חובות נוספים, ובלי להזכיר את המשבר המנטאלי של ירידה זמנית ברמת החיים.
אני יודע, חלקכם יגידו: "זו לא בעיה, ניקח הלוואה של כמה עשרות אלפי שקלים עד שנעמוד על הרגליים". הבעיה היא שצריך לקחת בחשבון ששפע ההלוואות לכל דורש, כפי שהוא מצוי כיום - יצטמצם משמעותית. אחרים יגידו שההכנסות לא מתחלקות שווה בשווה תמיד – אבל זה רק יעלה את מפלס המתח. אם בעל ההכנסה הגבוהה יאבד חלילה את עבודתו, הצלילה תהיה מהירה עוד יותר.
משקי הבית התרגלו ליותר מפרנסים. הצריכה של משקי הבית בישראל עלתה משמעותית בעשור האחרון, גם בזכות האשראי אבל הרבה בזכות הירידה באבטלה. מאז שנת 2007 מספר משקי הבית המתקיימים משני מפרנסים במקום מפרנס אחד עלה מכ-30% לרמה של יותר מ-40%. רמת ההוצאות וההתחייבויות של משקי הבית עלתה בהתאם, אבל מה יקרה ביום שהאבטלה "תדפוק שוב על דלתו" של המשק הישראלי?
רמת המינוף של משקי הבית עלתה משמעותית בגלל מחירי הדיור
בבנק ישראל מרבים להדגיש כי בהשוואה למדינות ה-OECD, הצרכן בישראל לא נחשב ממונף מדי (סך החובות ביחס לתוצר) ואפילו מדורג במקום בטוח יחסית. יחד עם זאת, עלייה במחירי הדיור, העלייה במשכנתא הממוצעת ועלייה ברמת החוב של הצרכן בהשוואה להכנסה הלאומית - מעלות את החשד כי בכל זאת רמת המינוף שלנו עלתה משמעותית בשנים האחרונות.
כמעט שני עשורים לא התמודד המשק המקומי עם עלייה חדה באבטלה ולזמן ארוך, גם לא במשבר של שנת 2008. הנזקים מהמשבר הגדול של 2008 למשק המקומי היו מיזעריים, גם עקב מעורבות נמוכה יחסית של המשק במשבר, אבל גם בגלל העמידות של המשק. את המשבר הבא אנחנו לא ננסה לחזות, אבל זה נראה די ברור שעלייה במינוף של הצרכנים מערערת את העמידות של המשק כיום בפני משברים.
ועוד נקודה לסיום: במשך שנים אנחנו שומעים מקובעי המדיניות כי המטרה הכי חשובה היא להוריד את המינוף של המדינה ואת רמת המינוף של המערכת הבנקאית – ובכן הצלחתם: יחס החוב/תוצר באמת ירד לרמה של 60% והבנקים נראים טוב, ע"פ באזל 3, בהשוואה בינלאומית. אבל מה לגבי משקי הבית? האם הם יעמדו במשבר? האם המדינה תגייס עבורם כסף ותציל אותם כשיצטרכו? לא כדאי לבנות על זה.
הכותב הוא הכלכלן הראשי של בית ההשקעות אקסלנס.
*הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותבים אין עניין אישי בנושא הכתבה. חברות מקבוצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.
