תדע כל אם עבריה

לפעמים, במיוחד אחרי שבועות גועשים כמו השבוע הנוכחי של אחרי הראיון עם אשתו של בוכריס שהתבטאה בהאשמת קורבנות מכוערת וחשפה עוד פן מלוכלך בפרשה המתסכלת הזו, זה מרגיש כאילו הצבא שלנו מלא רק בבוכריסים שכאלה.

כי אלה הכותרות שאנחנו קוראים, לזה אנחנו נחשפים. עוד אחד שפגע מינית, עוד אחד שהטריד בצורה בוטה, עוד אחד שניצל את מעמדו ותפקידו, עוד אחד שהטריד, שנגע, שעשה.

בחודשים האחרונים אני מרצה בבסיסי צה"ל השונים, בכל הארץ, בתחום המאבק בתקיפות מיניות, מה שמאפשר לי לפגוש מפקדים ומפקדות במקום הטבעי שלהם, עם החיילים שלהם, במצבים שמצריכים רגישות אנושית וערכי מוסר וצדק.

לטורים הקודמים:

דרושים: גניקולוגים רגישים לנפגעות אונס

שחרור מוקדם - יריקה בפני קורבנות האונס

מבט מבפנים על מתן גזר הדין באונס בחצרים

לא ביקשתי. אל תשלח. או שא בתוצאות

לפעמים הילדים צודקים ובאמת יש מפלצת

אני רואה את כל האנשים המדהימים האלה שמשמשים דוגמא ומופת. ואם יש מושג כזה שנקרא - "רוח המפקד" - אלה אנשים שאת הרוח שלהם אנחנו צריכים בכל מקום, בכל זמן. איך אומר המשפט? "תדע כל אם עבריה שגורל בניה נתון בידי מפקדים הראויים לכך". למזלי, אני פוגשת כל-כך הרבה מפקדים הראויים לכך.

לא פעם אני אומרת בהרצאות שלי בבסיסים שהצבא בתחום המאבק בהטרדות והתקיפות המיניות מתקדם יותר מבאזרחות. אין תא שירותים באף בסיס שלא מלא במודעות שמספרות לאן לפנות במקרה של פגיעה מינית. כל בסיס מחוייב בשתי הרצאות בשנה של תחום היוהל"ם - יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. צה"ל הקים את מהו"ת - מרכז התמודדות ותמיכה - מרכז המיועד לחיילים פגועים מינית.

משהו באווירה מאפשר קצת יותר לדבר, לספר, לחשוף

יש כתובות. יש לאן לפנות בצבא. ואולי דווקא בגלל זה, כמות התלונות הנרשמות גדלה וגדלה. כי משהו באווירה מאפשר קצת יותר לדבר, לספר, לחשוף. וחיילים צעירים שמגיעים לבסיסי צה"ל ושומעים על הנושא, נחשפים לכתובות, מרשים לעצמם לפנות לקבל עזרה על פגיעות מיניות שחוו בעברם או על הטרדות ופגיעות שהם חווים בהווה.

"הציבור לא יודע על המפקדים הראויים לשמם. אלה שעושים חסד אנושי".

כשמתפרסמות כתבות חיוביות על הצבא - זה כמעט אך ורק על או מאת אנשים שמתוך המערכת הצבאית. אני באה מבחוץ. אזרחית נקייה מאינטרסים צבאיים או אג'נדה של ניראות מערכת הבטחון. אני מגיעה לבסיסים מצפון עד דרום. אוויר, ים, יבשה, טכני, מזון, תמיכה, רפואה, מודיעין. ובדיוק כמו בטור שפרסמתי על המבט שמתוך בית הדין הצבאי בגזר הדין על האונס בחצרים - שהגיע מתוך הידיעה שכהציבור קורא כותרות כמו 11 שנים ו 6 שנים, הוא לא יודע מה קורה בפנים. מה המשמעות של המילים האלה של גזר הדין.

היה חשוב לי לספר את הזווית האנושית, המשמעות האנושית הרגשית של כותרת שכזו. הרי בדיוק כמו אז בבית הדין, כף ידה הרועדת של הנפגעת השנייה היתה מחובקת על ידי כף היד של קצינת היוהל"ם שליוותה אותה לבית הדין. דבר שקורה בשגרה. והציבור לא יודע על המפקדים הראויים לשמם. אלה שעושים חסד אנושי. אלה שבאמת לוקחים אחריות על ילדינו.

מפקדים מספרים בעיניים נוצצות על ליווי ותמיכה בהמון רגישות

בסיום אחת ההרצאות הראשונות שלי, הגיע אליי מפקד שנמצא בצבא למעלה מ-20 שנה. הוא הראה לי את ההודעה ששלחה לו חיילת לשעבר שסיימה את שרותה כבר לפני כמה שנים, אבל עדיין שומרת על קשר איתו - כי הוא זה שתמך בה בכל ההליך המשפטי מול תוקפיה הארורים. הגיע וסיפר עליה בעיניים דומעות.

מפקדת אחרת בבסיס אחר התנצלה מראש שתאלץ לעזוב את האולם באמצע ההרצאה שלי כי היא צריכה להעיד לטובת חיילת שלה במשפט על הטרדה מינית בבסיס בו היא משרתת. מפקדים אחרים בבסיסים אחרים מגיעים ומספרים בעיניים נוצצות על ליווי ותמיכה בהמון רגישות.

המפקדים שמספרים במילים הוריות עם עיניים נוצצות על החייל שסיפר בפעם הראשונה שנאנס על ידי דודו בילדותו, על החיילת שסיפרה בפעם הראשונה על האונס האכזרי שעברה כשהיתה נערה. מפקדים שמספרים בגאווה על טיפול קשה בחייל שפגע מיני, על דיווח, על בית הדין.

מפקדים שמספרים על היכרות עם כל המשפחה של חייל או חיילת תחת פיקודם אחרי שסיפרו על פגיעה מינית. על הזמנתם לארוחות ערב משפחתיות. על אימוץ חייל בודד שהוצא מביתו עוד כשהיה ילד שעבר התעללות פיזית ומינית.

את אחת ההרצאות שלי סיכם מפקד הטייסת בה הרציתי ואמר לקהל של מאות הטייסים והחיילים - "שתבינו, אני לא נגד רומנטיקה. הרי אתם יודעים שהכרתי את אשתי פה, בבסיס. אבל - מפקד או חייל שיפגע מינית, שיעבור על החוק האנושי הבסיסי הזה של כבוד האדם, ייענש בחומרה. אנחנו נגלה אפס סובלנות לפגיעות מיניות". דממה בקהל מעוצמת כוונתו.

הרצאה אחרת הסתכמה על ידי מפקד גבוה שאמר - "פנתה אליי חיילת לא מזמן וסיפרה על הטרדה מצד המפקד שלה. היא לא מוכנה להגיש תלונה, לצערי. אני יודע שחטאתי ואפילו קצת דחקתי בה ושאסור לדחוק, אבל התסכול הוא אדיר. ואין לי מה לעשות. ברגע שהיא לא מוכנה להתלונן - ידיי כבולות. אבל - אני רוצה שתקשיב לי טוב טוב. אני יודע מי אתה. אני יודע שאתה נמצא כאן באולם. דע - שלא אסיר ממך עין ואתה על הכוונת שלי".

• שני שטלריד, אמא של עמית וטל. לאחר שחשפה בתקשורת את סיפור האונס האישי שלה והשיקה את ״קמפיין האותיות״, ו״לא לבושה״, היא הקימה את עמותת ״אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית״ ומאז היא פעילה במאבק נגד תקיפות מיניות, תוך ליווי מאות נפגעים והעברת הרצאות בנושא.
  

• להזמנת הרצאה היכנסו לעמוד הפייסבוק או שלחו מייל ל: shtalryd74@gmail.com .
  

• מעבר לקווי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממתינות מתנדבות לנשים ומתנדבים לגברים, להקשיב ולשוחח באנונימיות מוחלטת. אתם לא לבד. התקשרו 1202 לקווי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ו-1203 לנפגעי תקיפה מינית.