נפיץ ומסוכן לישראל: מבט למשבר ההומניטרי בעזה
בישראל עסקו בהרחבה בהשלכות הפנימיות בעקבות דו"ח המבקר על אודות תפקוד הקבינט במבצע צוק איתן. ואולם, מעבר לגבול מבעבע לחץ אזרחי שמאיים להתפרץ: תשתית מים רעועה, זיהום במי התהום, הפסקות חשמל תדירות ואבטלה שמובילה להתאבדויות. ראש אמ"ן הזהיר גם: עזה על סף משבר
ההתמקדות בימים האחרונים בכלל וביממה האחרונה בפרט בסוגיית המנהרות, הותירה רק כספיח את המצב ההומניטרי הקשה בעזה. אלא שההזנחה ארוכת השנים של התשתיות מובילה לבעבוע פנימי בתוך הרצועה, ומתוך חשש להתפרצות פנימית נגדו כריבון - חמאס יעדיף תמיד להסיט את האש כלפי חוץ. כך גם היה בחודשים האחרונים שקדמו למבצע צוק איתן.
ובכלל, כמתחיל גל מחאה בתוך הרצועה - המערכות בישראל מתחדדות נוכח האפשרות שחמאס יבצע פעולה צבאית נגד ישראל כדי לייצר את הספין שיוריד ממנו את הלחץ. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה רק לפני שבועות ספורים כשמשבר החשמל ברצועת עזה שהחריף עוד יותר, הוציא אל הרחובות באופן נדיר תושבים ברצועה שמחו נגד אוזלת היד של חמאס.
אמנם קטאר וטורקיה היו אלה שהעניקו כדור אקמול באמצעות המחאה על סך 12 מיליון דולר וקנייה של עשרות אלפי טונות של סולר. בישראל בוודאי שמחו על המענק והסירו כל חסם ביורוקרטי אפשרי כדי לאפשר את ההעברה המהירה של הסולר שכיבה את גל המחאה. אבל כאמור, בעזה כמו בעזה, רוב הפתרונות הם זמניים שנועדו לכבות שריפות מקומיות ולא לפתור את הבעיות מן היסוד.
ראש אמ"ן, אלוף הרצי הלוי, התייחס היום בסקירה בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת למצב בעזה ואמר כי היא נמצאת על סף משבר בשל המצב הכלכלי הקשה. הוא הוסיף ואמר כי חמאס עוסק בהיערכות חדשה, אבל נלחם בטרור הרקטות בכל יכולתו. על חיזבאללה אמר כי הוא עסוק בלבנון, ספג אבידות, לוחמיו מבוגרים ורבים נפצעו ונהרגו, ושיש לו הוצאות גבוהות.
ואלה הן הבעיות החמורות ביותר ברצועת עזה שעומדות לפתחה של הקהילייה הבינלאומית ושבסופו של יום עלולות לסכן את ישראל בעימות צבאי משמעותי נוסף:
מים
לפני שנתיים פרסם האו"ם דו"ח שבו נקבע כי עד שנת 2020 לא יהיו בעזה מים ראויים לשתייה. הסיבות המרכזיות לכך הן התשתית הרעועה מאוד של צנרת המים ברצועה, שאיבת יתר של מי תהום וכמות הכלור הגבוהה שבמים. כתוצאה מכך המים מלוחים מאוד והתושבים אינם משתמשים בהם לשתייה אלא לצורך היגיינה וניקיון בלבד.
תושבי הרצועה נאלצים להשתמש בברזים ציבוריים שבהם מועברים מי תהום שהותפלו במתקנים ציבוריים. אנשים אמידים יותר קונים מחברות שמפעילות מתקני התפלה פרטיים של מי תהום במחיר גבוה בהרבה, פי ארבעה ממה שישראלי ממוצע משלם על צריכת מים ביתית. גורמי ביטחון בכירים בישראל מזהירים כבר שנים את דרג מקבלי ההחלטות כי בעיית המים של רצועת עזה עלולה לשוב כבומרנג אל ישראל.
גורם בכיר מאוד במערכת הביטחון, שעסק מקרוב בנושא, אמר ל-ynet עוד בשנת 2013 כי מבחינתו האיום החמור ביותר על היציבות בין ישראל לרצועת עזה בטווח של העשור הקרוב הוא משבר המים וכי יש צורך בהול לדחוף להקמת מתקן התפלה גדול לחופי הרצועה. כיום ישנו מתקן התפלת מי ים אחד בלבד ובנייתו של אחד נוסף באזור חאן יונס צפויה להסתיים בזמן הקרוב. כיום רק 10% מצריכת המים ברצועה נעשית באמצעות התפלה או באמצעות מים שמעבירה ישראל.
זיהום
כאמור, האוכלוסייה בעזה נסמכת כמעט כיום כמעט רק על שאיבה של מי תהום, אך שליש מהאוכלוסייה בעזה אינה מחוברת למערכת הביוב והפתרונות היחידים עבורה הם בורות ספיגה או תעלות ביוב פתוחות. שיטות אלה מזהמות באופן קבוע את מי התהום. כתוצאה מכך ישנה תחלואה הולכת וגוברת שנובעת משתיית מים מזוהמים, שפוגעת בעיקר בקבוצות סיכון כמו ילדים ונשים בהיריון.
בעיית הזיהום לא נשארת ברצועת עזה אלא מסכנת גם את ישראל. רוב השפכים ברצועת עזה מוזרמים בצינור לים התיכון. מדובר על עשרות מטרים מעוקבים של ביוב אשר בעקבות הזרמים הצפוניים - מובילים את הזיהום היישר לחופי הרחצה באזור אשקלון וכן למתקן ההתפלה שנמצא שם.
כדי לפתור את הבעיה הזאת מימנה הקהילה הבינלאומית מתקן מודרני לטיהור שפכים בצפון הרצועה בעלות של 100 מיליון דולר. המתקן עומד מוכן לשימוש, אולם הוא לא פעל אפילו פעם אחת מכיוון שלא נמצא עדיין מי שיספק לו את החשמל. בשל משבר החשמל ברצועה, הפלסטינים אינם מתעדפים בעדיפות גבוהה את חיבורו.
חיבור של המתקן באמצעות קו חשמל ייעודי מישראל הונח כאפשרות והבנק העולמי אף הסכים לממן את הקמתו, אולם הקמת קו כזה נדרשת לעבור הליכי תכנון שאורכים שנים. בינתיים נותר הפיל הלבן והיקר של עזה שומם, והזיהום ממשיך לסכן הן את הרצועה והן את ישראל.
חשמל
ברצועת עזה פועלת תחנת כוח אחת שפועלת על סולר והיא הוקמה בשנת 2002. פוטנציאל הייצור המקסימלי שלה עומד על 140 מגה וואט, אולם היא מייצרת כיום בין 60-80 מגה וואט בלבד. ישראל מזרימה לרצועת עזה 120 מגה וואט באמצעות קווי חשמל ואילו מצרים מזרימה בשגרה כמעט 30 מגה וואט.
לפיכך, הצריכה היומית בעזה עומדת על 200 מגה וואט ביום כאשר בפועל זקוקה הרצועה ל-400 מגה וואט חשמל ביום - פי שניים מהכמות המסופקת לה. מציאות זו יוצרת מצב שבו כבר שנים ארוכות מקבל בית ממוצע ברצועת עזה רק 6-8 שעות חשמל ביום. בשאר הזמן אין חשמל זורם בבתים והתושבים נאלצים להפעיל גנרטורים פרטיים כדי לעמוד בביקוש הביתי.
משבר החשמל מחריף אחת לכמה חודשים מכיוון שהרשות הפלסטינית שמשלמת על הסולר המוכנס לתחנת הכוח, דורשת מחמאס לשלם על מס הבלו של הסולר שנקנה מישראל ואילו חמאס מסרב לעשות זאת אך במקביל ממשיך לגבות מס מהתושבים על הצריכה. מחלוקות אלו יוצרות את המתיחות בין הצדדים שמובילה להפחתת כמות הסולר ולפיכך גם להפחתת שעות החשמל שמקבל משק ביתי ממוצע.
המחלוקת הזאת גרמה לכך שבשיאו של החורף, בית ממוצע בעזה קיבל רק 3-4 שעות חשמל ביום בלבד ואז פרצה המחאה הציבורית האחרונה. המשבר כאמור נפתר זמנית אבל זה רק עניין של זמן עד שהוא יצוף שוב. עד כה כל החלופות שהוצעו (תחנת כוח טורקית צפה על ספינה, חיבור תחנת הכוח לצינור גז) לא יושמו והמשבר שמוביל לתסכול אזרחי עמוק רק נמשך.
אבטלה
רצועת עזה סובלת בעשור האחרון מהיעדר משקיעים ומהעובדה שפועלים אינם מורשים לצאת לעבודה בישראל. בעקבות זאת זינק אחוז האבטלה ברצועה לממדים מפחידים של 43% לפי נתוני הבנק העולמי. שיעור האבטלה בקרב צעירים עומד על 60%. שיעור האבטלה הזה מרחיב את מעגל העוני הגבוה ברצועה, מוביל לעלייה במספר מקרי ההתאבדות וכן לנסיקה בכמות הפלסטינים שמנסים לברוח מהמציאות באמצעות התמכרות לסמים ומשככי כאבים.
היקף הסחורות היוצאות מרצועת עזה עומד על 6% בלבד ביחס להיקף הסחורות שיצאו מהרצועה לפני הטלת הסגר בעשור הקודם. כיום ישנן תוכניות להכניס פועלים לעבודה בישראל אולם התוכניות נותרו לפי שעה על הנייר. כמות המפעלים שנפתחים ברצועה מזערית ואינה יכולה להביא לשינוי המיוחל. בשל כך מרבית תושבי רצועת עזה נתמכים בסיוע של ארגונים הומניטאריים בינלאומיים.
שיקום הרצועה
אחרי סיום מבצע צוק איתן התכנסו המדינות התורמות בוועידת קהיר והבטיחו להעביר לרצועת עזה סכום עתק של 3.5 מיליארד דולר לשיקומה מנזקי המלחמה. לפי דו"ח הבנק העולמי, לרצועה הועברו עד סוף השנה האחרונה רק 35% מהסכום שהובטח. עד לסוף השנה האחרונה הוכנסו רק 7% מחומרי הבנייה שנדרשים כדי להביא לשיקום מלא של הרצועה.
כל הנתונים הללו משקפים מציאות כמעט בלתי נסבלת שיוצרת לחץ אזרחי עמוק שעלול להוביל לפגיעה בסופו של דבר בישראל - בין אם באופן עקיף או ישיר. הדיבורים על הקמת נמל ימי או נמל תעופה מפוקח הופרחו לאוויר בשנים האחרונות על ידי גורמים פוליטיים וביטחוניים בישראל והם נותרו לפי שעה בגדר תיאוריה.
בינתיים מתעוררים שני מיליון עזתים בכל בוקר למציאות קשה שסופה אינו נראה באופק. היטיב לסכם זאת סטין יורגנסן, האדם שאחראי על רצועת עזה והגדה המערבית בבנק העולמי: "המשך המציאות הנפיצה הנוכחית מגביר את החרדה ואי הוודאות ומעיב על יכולתם של הפלסטינים לדמיין עתיד טוב יותר. צעדי פיתוח כלכלי יוכלו לסייע לבניית ביטחון".
לפנייה לכתב/ת 
