עשו אותנו באצבע / פלג בחמישי

הפאתטים

להקת המעודדות של כספי

משבר כזה ביחסים עם ארה"ב לא זכור לי מאז שקליבלנד פיטרה את דייויד בלאט, וברק אובמה סינן את ביבי נתניהו. ניו-אורלינס החליטה לשחרר את עומרי כספי אחרי משחק אחד בלבד, בעקבות פציעה באגודל, והתקשורת בארץ בהלם. אין להם לב שם, בליגה האכזרית בעולם.

היומיים שאחרי האסון הלאומי היו הקשים ביותר. עיתונים, אתרים וערוצים התחרו ביניהם: מי יגייס יותר פרשנים אמריקאים, רצוי יהודים, שיתארו את גודל העוול שגרמו הפליקנס. מיד אחר כך יגיעו הדיווחים שלפיהם הפורוורד הישראלי מועמד לניקס, לרוקטס, לרפטורס ולבלייזרס. בזמן חירום שכזה איש לא ישאל את עצמו: רק רגע, אם ויתרו עליו בקלות, אולי זה סימן שהם לא התלהבו ממנו?

תשכחו מזה. כדי להגדיל את תחושת הקיפוח עדיף לדווח שהישראלי היה מצוין בתבוסה הביתית ב-30 הפרש ליוסטון, בה קלע 12 נקודות, רובן בגארבג' טיים. גם בעונה שעברה בסקרמנטו כספי קיבל המון דקות ושיפר סטטיסטיקות כשקבוצתו כבר הייתה מחוץ לתמונת הפלייאוף, אבל הסחבקים בלבנט דיווחו על "עונת שיא".

ואז, כמו בימים בהם לא נספר ע"י מאמנו בסקרמנטו, שבים ועולים ההימורים על הקבוצות שנזקקות לשירותיו (ושחלקן עדיין מפנטז גם על גל מקל). "כספי נכס עבור קבוצות רבות”, צוטט כתב אמריקאי נדיב שגויס למערכה וסיפק את הסחורה. "הוא יכול להיות זיווג מקצועי מושלם של דיאנדרה ג’ורדן בקליפרס, טריסטן תומפסון בקליבלנד, וביסמאק ביומבו באורלנדו", או לחלופין: "יש לו מקום בסן אנטוניו, ואת טורונטו הוא יכול להפוך לקבוצה אימתנית". ככה כתבו פה. אימתנית!

עדיף לדווח שהוא היה מצוין בגארבג' טיים. כספי(צילום: AFP)

כספי הוא ללא ספק מהספורטאים היותר מוצלחים שצמחו כאן. מבחינת כישרון, הוא ממש לא בליגה של מיקי ברקוביץ', וגם לא עודד קטש. אבל באופי ובהשקעה הוא אולי הטוב מכולם. אנטיתיזה לספורטאי הישראלי הטיפוסי, שלא היה מעולם ראש לשועלים אך הפך זנב לגיטימי לאריות. שלא לדבר על היותו אחד מצמד המרוויחים הגדולים בין ספורטאי ישראל (כמה סמלי שלראשון קוראים זהבי ולשני כספי).

בליגה של הגדולים בעולם הוא עדיין שחקן משלים, במקרה הטוב, ובינינו, מי מכם מכיר את השחקן השביעי או השמיני ברוטציה של דנבר, דאלאס או פילדלפיה? אבל התקשורת במזרח התיכון לא שוכחת ולא סולחת. עכשיו היא תקועה עם לברון ג'יימס וסטף קרי, ובלי הפרזנטור שהתחפש פעם לסופרמן בפרסומת לדגני בוקר. מזל שהשאירו לנו את גל גדות.

המאכערים

נמשכת שערוריית היורובאסקט

המסחרה החלה באוקטובר 2016. ישראל נבחרה לאחת מארבע מארחות שלב הבתים של היורובאסקט שייערך בקיץ, ואם באיגוד הכדורסל יכולים להוציא עוד כסף מהציבור, למה לא?

כבר אז, לפני יותר מארבעה חודשים, התייחסתי כאן לתופעה האופיינית כל כך לעסקני הספורט שלנו. בעוד ששלוש המארחות האחרות - טורקיה, פינלנד ורומניה - איפשרו לרכוש כרטיסים לכל המשחקים, אך גם למשחקי נבחרותיהן בלבד, בישראל החליטו רק על חבילה בינלאומית: מי שרוצה לראות את הכחולים-לבנים מחויב לרכוש כרטיס ליום משחקים שלם, שיכלול עוד שני מפגשים בין נבחרות זרות. המחירים, כמובן, בהתאם.

מחפשים פראיירים? ארז אדלשטיין(צילום: אוהד צויגנברג)

"זו החלטת פיב"א לשלב זה",נמסר לי מהאיגוד באוקטובר, "ייתכן שתשתנה אחרי ההגרלה". מה השתנה מאז? כלום! למרות שההגרלה נערכה בנובמבר, באיגוד שלנו עדיין לא מאפשרים לרכוש כרטיסים רק למשחקי ישראל. ובמילים אחרות: מחפשים פראיירים.

"חשבתי לקנות מנוי 'זול' ב-660 שקל לחמשת הימים", כתב לי אחד מאוהדי הנבחרת. "אבל כשהמשחק הראשון מתחיל בסביבות 15.00 והאחרון מסתיים קרוב לחצות, זה מוגזם. צריך להשתחרר מהעבודה. למה אני לא יכול לשלם רק עבור משחקי הנבחרת שלי?" שאלה מצוינת, אך באיגוד העדיפו אתמול להתחמק מתשובה. גם הם עובדים, על אנשים.

המנוי הזול עולה 660 שקלים. אליהו, חולדאי ומקל(צילום: עוז מועלם)

אוהד טורקי שחפץ לצפות בחמשת משחקי נבחרתו יוכל לעשות זאת תמורת 164 שקל. אוהד רומני ישלם 439 שקל עבור כל משחקי רומניה. ישראלי ישלם לכל הפחות 660 שקל, עם צ'ופר ענק: להיתקע באולם קרוב לתשע שעות ולראות גם משחקים של אוקראינה וגיאורגיה. מעניין מה חושבות על העניין המועצה לצרכנות והשרה לצרחנות.

הפרובוקטורית

רגב בתפקיד חנין זועבי

ואם כבר מדברים על זה, שבוע אחרי המסע המרעיש של עירוני נהריה לגזיאנטפ שבטורקיה, עדיין קשה להירגע. זה התחיל דווקא כרעיון חיובי של מירי רגב, בתפקידה כשרת התרבוש: להצטרף לקבוצה כאישיות רמת דרג, כדי שתזכה באבטחה מוגברת. אבל מהר מאוד יצאו העניינים משליטה.

כבר בהמראה נדמה היה שלא מדובר בקבוצת כדורסל העושה דרכה למשחק ביורופקאפ, אלא במטוס חכור לליכודיאדה באילת. המיניסטרית המוטסת תפסה פוזות עם יו"ר הקבוצה נסים אלפסי, שהוא גם יו"ר סניף המפלגה בנהריה, כשמסביבם לא פחות מעשרה עובדי משרדה וחבורת חנפנים מהתקשורת שקיבלו טיסה חינם. כל כך הרבה רעש לא היה בשחקים מאז טיסת השוקולד המפורסמת.

בתפקיד חנין זועבי. מירי רגב(צילום: אורן אהרוני)

גם במשחק התמונות היו קשות. רגב נכנסה לחדר ההלבשה, הרביצה בשחקנים ציונות (בעברית), וסיפרה לקבוצה שרוב שחקניה אמריקאים על "הרוח הישראלית". באולם הייתה אווירה ידידותית, עם משפחות וילדים ביציע, עד שהילדה המגודלת שלנו החליטה לזכות שוב בתשומת לב. היא שלפה דגל, צרחה

"אל-אל ישראל" (במקום אי-אה אי-אה נהריה), וגררה את הקהל הטורקי האדיש לתגובת נגד של צעקות ותנועות מגונות. ניסיתי לחשוב את מי מזכירה לי הצווחנית הפרובוקטיבית עם הדגל, והאסימון נפל מיד: חנין זועבי! אותם טונים, אותה תבונה מדינית, אותו עידון, ממש אותה גברת בשינוי אדרת.

הבלוף

ניר ברקת ממציא מספרים

"רכבת אווירית חסרת תקדים לבירה: העולם עם ירושלים – שיא של כל הזמנים במספר משתתפי המרתון. למעלה מ־30 אלף רצים כבר הבטיחו השתתפותם. מספר התיירים מחו"ל זינק בלמעלה מ־50 אחוז".

כך, בהתרגשות אוניברסלית, הודיעה שלשום עיריית ירושלים לקראת המרוץ הממשמש ובא, וראש העירייה הוסיף: "זהו אירוע ספורטיבי בינלאומי מהשורה הראשונה, ששם את ירושלים על ראש שמחת העולם". ככה זה ניר ברקת, צר עולמו כעולם נמלה.

כמה כיף להמציא מספרים. ניר ברקת(צילום: עמית שאבי)

אז כדי להבין איך נשברו כל השיאים, ביקשתי מהעירייה את המספרים המדויקים, והרי הם לפניכם: בשנה שעברה השתתפו במרתון 12,698 ישראלים, 2,239 רצים מחו"ל, ובסה"כ 14,937. השנה נרשמו עד שלישי בערב 14,456 ישראלים, 3,069 מחו"ל, ובסה"כ 17,525 איש. איך מגיעים מכאן ל־30 אלף? מדוברות העירייה נמסר: "המספר לא כולל כ־2,500 חיילים ו־6,000 רצים שנרשמו למסלול צדקה, משמע 25 אלף בסך הכל, וההרשמה עדיין נמשכת, אז הצפי ללמעלה מ־30 אלף".

כלומר, לא רק שאנחנו מחכים לקולות החיילים, זה בסך הכל צפי. אז למה הודעתם לתקשורת שלמעלה מ־30 אלף "כבר הבטיחו השתתפותם"? ואיך בדיוק חישבתם זינוק של יותר מ־50 אחוז ברצים מחו"ל? זה לא כולל חיילים מליגיון הזרים?

חוץ מזה, חודש בלבד אחרי השביתה שהטביעה את בירתנו הקדושה בערימות של זבל, אני במקום ראש העירייה הייתי מוריד קצת פרופיל, ומזניק את המרתון משער האשפות.