"הדור הדפוק". מבט לחיי משפחה שחזרה לבית ההורים
דורון עבר עם אשתו לבית הוריו בעכו כדי לחסוך לדירה. חמש שנים עברו, שני ילדים נולדו ושש הנפשות מצטופפות יחד. "הלוואי שהיינו יכולים לדעת צפי ליציאה, אבל זה נהיה גרוע יותר". חוזרים להורים - כתבה ראשונה בסדרה
דורון (32) אוחיון מתגורר עם אשתו אביטל (29) ושני ילדיהם הקטנים בבית הוריו, עמרם (72) ואידה (68). בני הזוג עברו לדירה הצפופה בעכו מעט לאחר שהתחתנו, כפתרון זמני שיאפשר להם לחסוך כסף לקניית דירה משלהם. חמש שנים אחרי, הם עדיין גרים שם - אך הסיכוי שיוכלו לקנות דירה רק פחת. משפחת אוחיון היא דוגמה למחיר שמעמד הביניים בישראל משלם על משבר הדיור.
"ניסינו לקבל הלוואה מהבנק ולא אישרו לנו", הם מספרים. "אז חשבנו שנגור פה שנה-שנתיים. הלוואי והיינו יכולים לומר מה הצפי ליציאה, אבל המצב הולך ונהיה גרוע יותר".
שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה, ומרוויחים ביחד כ-12 אלף שקלים נטו בחודש. עמרם ואידה הם פנסיונרים שנסמכים על חסכונותיהם וקצבה מהביטוח הלאומי. "אנחנו לא משתתפים בחשבונות באופן שוטף, אבל כן משתדלים לעזור בקניות, תיקונים וכדומה", מספר דורון. "משתדלים להקל למרות שאנחנו כל הזמן 'מותקפים' על ידם בשאלות 'למה קניתם?'. הם תמיד חרדים למצבנו הכלכלי".
החיים המשותפים אינם פשוטים. בין חדרי השינה של שני הזוגות מפריד קיר אחד. השירותים, המקלחת, הסלון, המטבח - הכול משותף. וילדים קטנים זו אמנם שמחה, אך גם לא מעט טרחה.
"אני מתאים את עצמי למצב שאליו נקלעתי", אומר עמרם. "ואני גם לא יכול לפגוע. אני מפחד להגיד מילה שהוא לא יחשוב שאני לא רוצה אותו פה ויברח". אידה מוסיפה: "זה מאוד קשה, אני לא אומרת שזה קל. סתם לדוגמה, אם הנכד מתעורר באמצע הלילה, אני לפעמים קמה אליו".
לדברי דורון, "זה מגביל גם אותנו, גם את הילדים שלנו וגם את ההורים, החברים הקרובים שלי יודעים באיזו סיטואציה אני חי. אני לא יכול לעשות עכשיו איזה ערב קריוקי ולהביא לכאן 20 איש". אביטל מסכימה: "אני אשקר אם אגיד שלא חסרה לנו העצמאות שלנו".
"הגב הרחב שיש להם זה פשוט דבר מדהים וראוי להערצה", מסכם דורון. "אבל אני רוצה שהם ייהנו, אנשים שעבדו כל כך קשה כל החיים. למה לא מגיעה להם קצת נחת? אני מתחיל להרגיש כאילו אנחנו איזה דור דפוק".
קונספט וריכוז: ספיר ליטני, בימוי: רותם שניר
לפנייה לכתב/ת 
