מחשב מסלול מחדש / בלוג ה-NBA

כשדרון וויליאמס החליט להקים בדאלאס חדר כושר שישמש אותו לאימוני MMA מתוך כוונה להתנסות בתחום אחרי הפרישה מהכדורסל, אי אפשר היה להתחמק מהמחשבות על האירוניה שבדבר. אחרי הכל, מדובר בשחקן שנפצע במהלך הקריירה מספיק פעמים גם בלי התגרויות מבחוץ והשתתפות בקרבות.

הפעם האחרונה שבה הוא חצה את רף 70 המשחקים בעונה הייתה ב-2012/2013. למכסה של 82 הגיע רק ב-2007/2008, אז ביוטה. הגיליון הבריאותי שלו לא הפריע לקליבלנד להחתים אותו השבוע על חוזה מינימום עד סוף העונה, בעוד מהלך שנשמע ונראה מבטיח ועושה רושם שיכול בעיקר להועיל לה. אבל לא רק לה.

ה-MMA יחכה. דרון וויליאמס במדי קליבלנד(צילום: AFP )

ממבט-על זו נראית כמו עסקה משתלמת לכולם, בייחוד בנקודת הזמן הנוכחית, למרות הופעת הבכורה הפושרת בהפסד לבוסטון (4 נקודות ב-24 דקות ושלשה שהלכה החוצה חמש שניות לסיום). היא עונה באופן אידיאלי למדי על הבקשות הכמעט-נואשות של לברון ג'יימס לרכז איכותי וממלאת עבור וויליאמס את הצורך הטבעי בתחרות על אליפות, רגע לפני שזה נהיה מאוחר מדי עבורו.

שלוש הופעות באולסטאר יש לו ברפרטואר, אבל אפילו לא עונה אחת בקבוצה שנאבקת על התואר. אחרי יותר מעשור בליגה הוא מקבל הזדמנות קצרה ומהירה להיות חלק ממועדון מנצח, להראות שהוא יכול להיות כוח משמעותי גם כפייבוריט שממלא רק חלק משני בפאזל מורכב. במילים אחרות, לברון הוא ההזדמנות של וויליאמס לתרגם את האיכויות המוכרות והישנות להצלחות קבוצתיות, על אף הנסיגה המתמשכת ביכולת.

ביקש רכז, קיבל רכז. לברון (צילום: AP)

וויליאמס יודע היטב מה הנישה אליה הוא נכנס: עמדת המחליף של קיירי ארווינג, שהייתה זקוקה לאיוש דחוף. מדובר בתפקיד זר לו: לראשונה מאז עונת הרוקי שלו בג'אז הוא יעלה לפרקט מהספסל (מתוך 822 משחקים בקריירה פתח בחמישייה ב-767), והוא יודע את זה. "יש לי פה תפקיד משמעותי, לגבות את קיירי. יש סיכוי שגם נשחק יחד", אמר לאחרונה כשהתייחס לאפשרות של טיירון לו להתנסות בהרכבים של שני מובילי כדור. טעימה מהרכב כזה קיבלנו כבר בפרמיירה

הצנועה של וויליאמס מול הסלטיקס. נחזור אליה בהמשך.

על כל פנים, הייעוד שלו יהיה שונה הפעם. בכל וריאציה שלא תהיה, קליבלנד שוב מביאה את עצמה תוך כדי תנועה לעמדה מעולה. ביחס למועמדים שזימנה לאודישנים המוזרים שערכה לא מזמן (בהשתתפות ג'ורדן פרמאר) וויליאמס הוא האופציה הכי טובה שהיא הייתה יכולה לבקש, על אף חוסר הניסיון במאבקי אליפות. אם כבר מדברים, על חוסר הניסיון מהסוג הספציפי הזה הוא מחפה עם לא מעט זמן פלייאוף ברזומה.

פרמאר. מי עדיף, הוא או וויליאמס?(צילום: AFP)

והנה, יחד עם קייל קורבר ואנדרו בוגוט שהצטרף גם כן מדאלאס (ובציר מקביל לפציעה החמורה של קווין דוראנט), האלופה המכהנת יכולה פתאום להרגיש נהדר עם עצמה. רק לא מזמן היא ניסתה לצאת בכוח מלופ מדאיג של הפסדים; לברון שלח רמזים פומביים בצרורות ובטון לא נעים, וסיר הלחץ המבעבע איים לגלוש ולהציף במים רותחים את כל מי שבאזור. לאט לאט, הכל חוזר להיות מעודד יותר.

בלילה שבין רביעי לחמישי וויליאמס קיבל הזדמנות להיות גיבור הרגע עם שלשה מנצחת, אבל החטיא אותה. למרות זאת, הסיפתח שלו היה מכובד. לו סמך עליו מספיק כדי לאפשר לו להיות על הפרקט במהלך כל הרבע האחרון ולהוביל את יחידת המחליפים לצד לברון. התכנון של וויליאמס עצמו, אגב, היה להסתפק ב10-12 דקות אחרי שלא שיחק מאז ה-15 בפברואר. אחר-כך אמר: "הרגשתי נוח למדי, קל לשחק בקבוצה כזאת".

לברון ו-וויליאמס מנסים לעצור את תומאס. בכורה מכובדת(צילום: AFP)

הסבלנות משתלמת

בניגוד לעונה שעברה, אז דייויד גריפין שבר את הכלים בסיטואציה מעט שונה עם פיטוריו של דייויד בלאט, הפעם סבלנות הייתה שם המשחק אצל הקאבס. קליבלנד בנתה את עצמה בתקופה האחרונה תוך כדי תנועה עם מהלכים חכמים, תחילה עם הצירוף של קורבר ובהמשך עם ההחתמה הזמנית של דרק וויליאמס שמוסיף אנרגיות ובינתיים מספק את הסחורה. עם הגעתו של דרון הספסל של הקאבס הופך למגוון ועמוק בהרבה, אחרי שגם ככה עשה קפיצת מדרגה (ב-10 המשחקים האחרונים: 34.0 נקודות בממוצע. בכל העונה: 29.8).

וזה לא רק עניין של מזל, אלא בעיקר נגזרת של "התמצאות ברחבה". קליבלנד הייתה שם במקום הנכון בזמן הנכון כדי לקבל באהבה את השאריות של דאלאס ומארק קיובן, שהודה כי הפרידה מוויליאמס ובוגוט נעשתה כדי לשפר את הסיכויים לקבל בחירת לוטרי גבוהה, ולהתחזק בדיוק בנקודות החלשות. טיירון לו יכול להיעזר בבוגוט כדי להוריד משקל מהכתפיים של טריסטן תומפסון ולמלא את המחסור בעמדות הפנים בעקבות הפציעה של קווין לאב. וויליאמס יכול לייצר הרכבי קליעה איכותיים שיהוו איום מתמיד ויעשו כאב ראש להרבה הגנות.

גם ממנו דאלאס נפטרה. בוגוט(צילום: AP)

רק שעם כל הכבוד לציוותי החמישיות בקונסטלציה החדשה שנוצרה באוהיו, ביום שבו דרון וויליאמס ואנדרו בוגוט הופכים לחלק מקליבלנד צריך לדבר בעיקר על דרון וויליאמס. התרומה של בוגוט לאור הקו הקדמי הדליל של הקאבס כנראה תהיה מורגשת, אבל מצבה של הקבוצה בקו האחורי היה קשה לא פחות, ו-וויליאמס בריא יכול להיות בינגו מהבחינה הזאת מכמה סיבות.

קודם כל, כדי לתת קצת אוויר לארווינג. מתוך 59 משחקים של קליבלנד העונה, ארווינג שותף ב-53 ובלית ברירה כמובן שגם פתח בכולם. הוא מקבל בממוצע זמן במה נרחב של 35.1 דקות, מוסר, קולע ומעמיס לא מעט על הרגליים השבריריות שלו. לקראת הישורת האחרונה של העונה הסדירה, גם אם בוסטון הלא יציבה רחוקה ממנה רק שלושה משחקים, קליבלנד צריכה להתחיל לחשוב על מנוחה במינונים המתאימים לכוכב העייף שלה. עדיין קשה לשכוח את פיקת הברך השבורה שלו מ-2015, גם אם הרבה מים הספיקו לעבור בנהר מאז. 

תנו לו לנוח, זה ישתלם. ארווינג(צילום: AP)

גם לברון בקושי קיבל הפוגות העונה. ב-55 משחקים הוא היה על הפרקט 37.6 דקות בממוצע, עלייה קלה לעומת שתי העונות הקודמות שלו בקליבלנד. מצד שני, רק בשלוש עונות בסך הכל הוא נח יותר בקריירה. כך או כך זה לא אומר שהשניים הללו לא מותשים, וטיירון לו צריך בכל מקה להתחיל להוריד לחצים בקצב הדרגתי ממוקדי הכוח העיקריים בסגל שלו. אולי לא ממש עכשיו, אבל די בקרוב.

תמסור היא אמרה לי תמסור

בלי קשר למצב העדין באוהיו, וויליאמס מהווה תוספת כוח בכמה אספקטים. הוא יכול להריץ התקפות, לסיים אותן ולהיות משמעותי במהלכי פיק-אנד-רול. הזריקות שלו תוך כדי ניתור נחשבות למשהו שאפשר לבנות עליו, והוא גם יודע לקלוע שלשות קאץ' אנד שוט ב-36.9 אחוזים. ההיבט האחרון יעמיד למבחן נוסף את יכולת המסירה הגבוהה של לברון, שיודע שעכשיו יש עוד שחקן שישמח לקבל ממנו כדורים על הקשת. וויליאמס גם לא נרתע מהגנה לוחצת; חלק גדול מהזריקות שלו העונה (41.5 אחוזים) נלקחו תחת שמירה צמודה, ונקלעו ב-43.8 אחוזים.

על אף שיכולת צבירת הנקודות שלו ידעה ימים יפים יותר ולמרות הנטייה להיפצע (שהופכת למלחיצה אפילו יותר בשלבים הקריטיים של העונה), וויליאמס יכול להביא ערך מוסף בעיקר בכל מה שקשור לניהול ההצגה. הוא השתפר בשנים האחרונות בגזרת האיבודים (מאבד העונה 2.4 כדורים בממוצע) ושמר על יציבות מסוימת בתחום האסיסטים. זו הסוגיה המהותית יותר בהקשר של קליבלנד (מקום 15 בליגה בתחום), בייחוד לאור הנתון המעניין הבא: פרט ללברון וקיירי, אף שחקן בקבוצה לא מוסר יותר משני אסיסטים למשחק.

המשמעות פשוטה: יכולת חלוקת הכדורים לקלעי השלשות מתבססת בצורה כמעט בלעדית על שני הסופרסטארים. זה לא מצב בריא. לוואקום הזה וויליאמס ייכנס בלי בעיות מיוחדות, וזה החידוש המרכזי והמרענן שהוא אמור להביא איתו. אם זה אכן יקרה, הוא יכול להפוך את קליבלנד לקבוצת שלשות מרתיעה אפילו יותר. אם מכניסים למשוואה את הקשר החברי הקרוב בין קורבר לוויליאמס מחוץ למגרש, השיפור הצפוי באספקט הזה הופך למתבקש.

אז נכון, דרון וויליאמס הוא כבר לא שחקן האולסטאר שהיה. הוא עדיין יכול להיפצע בכל רגע, הוא כבר בן 32 והראש שלו בכלל בקרבות הג'יו-ג'יטסו וכלוב ה-MMA. אבל עד שיתחיל ללכת מכות, הוא יכול לעזור בתור התחלה ללברון להיות נינוח יותר במסע המחודש והמפרך אל עבר אליפות שנייה ברציפות. אחרי המספר הסמלי שבחר לנכס לעצמו (31) וכבר מזכיר לאוהדים בקליבלנד את המהפך המדהים בסדרת הגמר מול גולדן סטייט (מ-3:1 ל-3:4), נקודת הפתיחה שלו טובה בהחלט.