שייגמר כבר / מליניאק

אתמול לפני 50 שנה, ב-2.3.67, התחולל "נס בדאלונה". זה קרה במשחק רבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע. יד אליהו הפתוח, על בלטות, רק 5,000 צופים (לפני הרחבת ההיכל), בלי שידור טלוויזיה (כי לא הייתה טלוויזיה בארץ), בפיגור של 32 נקודות מהפסד (101:69) לחובנטוד במשחק הראשון בספרד.

בהפסקה היה למכבי ת"א יתרון של ארבע נקודות בלבד. אם לסגור 32 הפרש ב-40 דקות זה קשה, למחוק 28 הפרש ב-20 דקות, ועוד בזמנים בהם לא היו שלשות, הייתה משימה כמעט בלתי אפשרי. אולי בלתי אפשרי, אבל זה קרה. טל ברודי הסביר לשחקנים שכל מה שצריך זה סל אחד בדקה, והם חפרו וחפרו עד שהגיעו להפרש המדויק (51:83).

כותרת העיתון "ידיעות אחרונות" ביום שאחרי המשחק(צילום מסך)

המשחק השלישי היה כמעט לפרוטוקול, בערך כמו המשחק שנערך הערב (ה') ביד אליהו. רק שאז מכבי ת"א ניצחה והפעם הפסידה. לפרוטוקול. ניצחון לא היה משנה דבר, והפסד הוא לא סוף העולם. ובכל זאת, אוהדים קנו מנויים, צריך לתת להם תמורה גם כששלושה שחקני מפתח חסרים.

בלי דווין סמית, אנדרו גאודלוק וקווינסי מילר, אין מי שיעשה סלים קלים, ולפעמים אין מי שיעשה סל בכלל. ויקטור ראד וסילבן לנדסברג ימשיכו להפציץ כל כדור גם אחרי חמש החטאות רצופות, וכשזה נכנס ההפרש מצטמצם. זה לא מספיק בשביל לנצח משחק יורוליג, בטח לא מול קבוצת הגנה כמו אלימפיאקוס.

סמית' והרכש החדש דיימון סימפסון. משחק לפרוטוקול(צילום: עוז מועלם)

ההגנה של מכבי ת"א בנויה מלכתחילה על עזרה. מראש יוצאים מהנחה שלרוב השחקנים אין מה למכור הגנתית באחד על אחד, אז נותנים עזרה. כששחקנים הולכים לעזור, הם משאירים שחקנים חופשיים לקליעה, וזה לא נורא מול אולימפיאקוס, שברוב שלבי המשחק היו לה פחות מ-30 אחוז מחוץ לקשת. עדיין, בלי הסקורר והמוח שלה, ואסיליס ספאנוליס, שחקנים שרגילים לעבוד בשבילו חשו משוחררים ונראו לא רע.

אולימפיאקוס היא קבוצה של צווארון כחול. כל דאבל-טים או מיס-מאץ' הגנתי, נענה בהעברת כדור מהירה מיד ליד עד לשחקן פנוי. למרות שהגנה טובה מתחילה בלחץ על הכדור, אין שום סיבה ללחוץ על שחקנים שמתקשים בקליעה ממרחק. לא עדיף לצופף את ההגנה, שם היוונים עומדים על 60 אחוזים?

לא צריך יותר משמונה שחקנים בשביל לנצח, בתנאי שמשחקים קבוצתי בשני צדי המגרש, ומחלקים בחוכמה את העבירות בין כולם. אפשר לשחק הגנה סבירה פלוס גם בלי לפוצץ, כמו אולימפיאקוס. אין טעם לשמור עבירות למשחק הבא, וגם לא לאפשר ליוונים נקודות קלות. נקודות אור: יוגב אוחיון וגל מקל, שקיבלו בחזרה את הביטחון בזריקה, אבל אחרי עונת קרוסלה קשה לצפות מהם שהם יקפצו מקצה הספסל לחמישייה הפותחת ויסחבו את הקבוצה על גבם.

עוד שישה משחקים לסוף הסיוט.