"כשמשחקים עם הופקינס, צריך ללמוד לעוף"
סידסה באבט קנודסן גילמה בשנים האחרונות נשים חזקות על המסך - מראש הממשלה ב"בורגן" ועד מנהלת הפארק ב"ווסטוורלד" לצדו של אנתוני הופקינס - וחזרה עם לא מעט תובנות. השחקנית הדנית מספרת בראיון על האנשים שחושבים שהיא באמת פוליטיקאית, על צילומים מלאי מסתורין בארה"ב ועל המעמד: "מתעקשת שישלמו לי כמו לגברים"
מאז שהשחקנית הדנית סידסה באבט קנודסן לוהקה לתפקיד בירגיטה ניבורג, ראש ממשלת דנמרק בסדרה המצליחה "הממשלה" (בורגן), היא לא מפסיקה לקבל הצעות בתחום הפוליטיקה או להישאל בסוגיות שקשורות לתחום. "ציפו ממני לדבר על פוליטיקה, אבל אני לא באמת כשירה לכך", היא מספרת בראיון בפריז.
"עבור הדנים הסדרה הייתה פיקציה ברורה, אבל אז נערכו הבחירות של 2011 והלה ת'ורנינג שמידט נבחרה והייתה האישה הראשונה בתפקיד ראש ממשלת דנמרק, בעודי משחקת בסדרה. החלטנו שלא לנסות לחקות את שמידט - הרחקנו את עצמנו ממנה. הכל היה בדיה, ואף אחד לא יכול להגיד שלקחנו מדמותה. התקשורת כמובן רצתה להשוות ולהוציא מזה סיפור עסיסי. אני מופתעת שדווקא עיתונאים זרים הם אלה שלוקחים את זה יותר כמובן מאליו. העיתונאים חושבים שהם מכירים עכשיו בזכות הסדרה את המערכת הדנית ואיך היא עובדת. כמו שאני חושבת שאני מכירה את הבית הלבן, אחרי שראיתי את 'הבית הלבן'".
אם אנחנו מזכירים את הבית הלבן, איך הרגשת כשהילרי קלינטון הפסידה בבחירות לנשיאות?
"אני לא רוצה להיכנס לזה. אין לי דבר מעניין לומר על הנושא, אז עדיף שאשתוק. אם הייתי יכולה לנסח משהו אלגנטי בנושא, הייתי אומרת את דעתי. אתה, כמו שאר חבריך העיתונאים רוצה שאדבר כאילו אני באמת פוליטיקאית - להגיד מה דעתי על דברים. אני רק שחקנית, וזה היה רק תפקיד - מישהו כתב עבורי את השורות, לא המצאתי אותן. לא פתרתי את המצב במדינות אפריקה".
אז את לא יכולה לבוא אלינו ולפתור את הסכסוך במזרח התיכון.
"חוששני שלא".
את מחבבת את דונלד טראמפ?
"יש מישהו שמחבב אותו?".
מי היה המודל שלך לדמות הפוליטיקאית הכריזמטית ב"הממשלה", אולי גולדה מאיר...?
"ממש לא", היא צוחקת, "לקראת התפקיד של בירגיטה ניבורג בחנתי נשים בעמדות כוח - לא רק פוליטיקאיות, אלא גם נשים במסחר ובמשרות אחרות, ואז למדתי גם על פוליטיקאים בכלל. עקבתי אחרי כמה, בעיקר כדי להבין איך העולם עובד. זו עבודה עם המון דרישות, דילוג מפגישה לפגישה לפגישה בניסיון לשכנע כל הזמן. הייתי צריכה להבין את מהות הלחץ. עשיתי מיקס מהרבה אנשים לכדי תוצר סופי שהיה שונה מהם ומהן".
וממך?
"וממני, כמובן".
העבודה על התפקיד ההוא עוררה חשק לעוד. "אני אשמח לשחק עוד נשיאה או ראש ממשלה, לא נמאס לי מהתפקיד הזה. הוא היה חדש לי - לפני כן מעולם לא גילמתי דמות סמכותית ולא שיחקתי בדרמה בסגנון הזה".
אחרי שה"הממשלה" ירדה מהמסך ב-2013, עם תום שלוש עונות מצליחות מעוטרות שבחים, הקריירה הבינלאומית של קנודסן נסקה וקשה שלא להבחין בנוכחות המתעצמת שלה. בימים אלה אפשר לצפות בה בסרט "התופת" ובסדרה "ווסטוורלד" שמשודרים ב-VOD של HOT ו-yes. ב"תופת" – השלישי בסדרת הסרטים על פי רבי המכר של דן בראון היא מככבת לצד טום הנקס, וב"ווסטוורלד" של HBO – שמספרת על פארק שעשועים המאוכלס ברובוטים דמויי חיים, קנודסן מגלמת את תרזה קאלן, מנהלת הפארק העצום, שנאלצת להתמודד עם רצונות היוצר שלו רוברט פורד (אנתוני הופקינס).
"הכל התחיל בשיחת סקייפ עם ג׳ונתן נולאן וליסה ג׳וי, יוצרי 'ווסטוורלד'", מספרת קנודסן. "חשבתי שמדובר בשיחת ליהוק, במהלכה ננסה להבין אם אני מתאימה לתפקיד - אבל מהר מאד הסתבר לי שלא, ושהם כבר רוצים אותי לתפקיד. הם פשוט דיברו שעה, וסיפרו על הפרויקט. היו בו כל כך הרבה אלמנטים פילוסופיים ומדעיים, וזה עורר בי השראה. חשבתי שהפרויקט הזה יכול להיות חדש ויצירתי ומעניין. זה משך אותי מאוד - מגוון האפשרויות והעולם החדש שהסדרה הציגה פשוט ריתקו אותי. ידעתי שהסדרה היא מהלך אמיץ, שאפתני ומתוחכם נורא".
קנודסן מעידה שהעבודה על "ווסטוורלד" הייתה מאוד ממודרת. "ידעתי רק את השורות שלי. היה אלמנט של מסתורין גם באתר הצילומים עצמו - וזה היה כיף. השחקנים האמריקאים מגיעים מאוד מוכנים, משחקים 100% בכל שוט. נהניתי מיוחד לעבוד עם אוון רייצ'ל ווד המקסימה ועם אנתוני הופקינס.
"וכשאתה משחק מול הופקינס אתה נדרש ללמוד לעוף, מפני שהוא שחקן יוצא מגדר הרגיל. הוא מופלא. אתה מקבל כל כך הרבה מהשיח איתו, וזו חוויה מדהימה - הוא מתוק מאוד, נדיב ואינטליגנטי. הוא גם מאוד תומך. אנתוני הוא אדם מרתק – לא מפסיק לחיות ולהסתקרן, וזה נתן לי המון השראה. הוא היה מעורב מאוד ונהנה מדיונים על הרעיונות הפילוסופיים ועל המדע שמאחורי הסדרה. הוא גם מצייר ומלחין, מה לא".
נראה שנהנית מהחוויה האמריקנית שלך.
"כן. מאוד. גרתי בווניס-ביץ׳, אז הייתי הרבה בחוף הים. אם יש מזג אוויר כזה נפלא, למה לא לנצל אותו? בלוס אנג'לס, הפן העסקי בולט - הכל סובב סביב 'הפרויקט הבא'. זה שונה מאירופה. אצלנו יש גישה שונה. למשל, אם אתה בלוס אנג׳לס ואתה רוצה משהו, אז אתה רודף אחריו. הם עובדים כל כך הרבה שעות וזה כל כך מקובל שהם שייכים לגמרי לחברת ההפקה. אנחנו האירופאים לא רגילים לזה. אנחנו רגילים לאפשרות שתהיה לנו משפחה, לעשות ספורט, לזה שיש לנו חיים בנוסף לקריירה".
קנודסן (48), אמא לילד בן 12, חזרה לאחרונה למשכנה בקופנהגן ("היא מתאימה לחיים שלווים"), ומדווחת שמלבד תפקידים סמכותיים, תשמח לשחק בקומדיות. היא גם רוצה ששחקניות ירוויחו כמו גברים. "לצערי, גברים מקבלים יותר כסף מנשים בתעשייה. אני חושבת שזו שטות. אם כבר נשים צריכות לקבל יותר - כי לוקח לנו יותר זמן לבלות במחלקת האיפור. אני מתעקשת שישלמו לי כמו לגברים בדנמרק. ב'הממשלה' אף אחד לא קיבל יותר ממני".
לאחרונה החלה גם לעבוד בצרפת. בשנתיים האחרונות הייתה מועמדת פעמיים לפרס הסזאר, התשובה הצרפתית לאוסקר - על "גלימת השופט", שמגיע אלינו בשבוע הבא ועלילתו עוסקת בשופט קשוח המופתע לגלות אהובת עבר משובצת בחבר המושבעים, ועל "La fille de Brest", שבו היא מגלמת רופאה שהעזה לצאת למאבק בממסד הרפואי ובתעשיית התרופות. "יש במשחק קשר עמוק לשפה, היא מעניקה לך חופש - יש דברים שאפשר לעשות בצרפתית שאי אפשר בשום שפה אחרת", סבורה קנודסן.
הרומן שלה עם צרפת התחיל בגיל ההתבגרות. "הביקור הראשון בצרפת היה בגיל 15", היא משחזרת. "נסעתי יחד עם חברה מבית הספר. זו הייתה הפעם הראשונה שלי מחוץ לדנמרק וזה היה פנטסטי. עפנו על סרטים צרפתיים. בגיל 18 לקחתי שנת חופש ועברתי לחיות בפריז. הייתי בוהמיינית, רציתי לחיות חיי חלום ואז התכוונתי לחזור לדנמרק ללמוד. בינתיים אמרתי לעצמי, למה שלא אנסה לעשות אודישנים לבתי ספר לתיאטרון בצרפת - לראות איך זה. ואז התקבלתי ואמרתי - למה שלא אנסה? וכך נשארתי שש שנים, והתרגלתי, צרפת התחבבה עליי. בצרפת גיליתי את התיאטרון וקולנוע ששונה מזה שהכרתי מהבית. וכך, עזבתי את דנמרק בלי לדעת מילה בצרפתית. אני חושבת שהייתי די אמיצה".
בזמן הלימודים, קנודסן עבדה בשלל עבודות מזדמנות. "בירמנתי בלילות בברים, הייתי חלפנית כספים, לימדתי אנגלית, עשיתי בייביסיטר, עבדתי בעבודות ניקיון, במסעדות, בתרגום ובמכירות".
למה בסוף חזרת לדנמרק?
"בגלל שלא הצלחתי להשיג עבודה בצרפת כשחקנית. ואז אחת מחברותיי הפכה לבמאית תיאטרון וצלצלה אליי שאחזור לשחק בקופנהגן, וכך חזרתי, והנה פתאום עברו 25 שנה".
במהלך 25 השנה הללו הספיקה לא מעט, כולל תיאטרון וקומדיות, ובשנים האחרונות הפכה מוכרת בכל העולם בזכות "הממשלה" ו"ווסטוורלד", אבל היא לא מתרגשת מהפרסום. "עכשיו זיהו אותי כאן, בפריז, אבל לא בצורה היסטרית. יש לי מעריצים חדשים בעקבות 'ווסטוורלד' , אבל אני לא ממש בקטע של מדיה חברתית. אני לא מצייצת ואין לי פייסבוק. אני הולכת לאיבוד באינטרנט".
