השינוי הגנטי שגרם להכחדת הממותות הצמריות
חוקרים השוו בין ממותה מלפני 4,300 שנה לממותה מלפני 45 אלף שנה ומצאו הבדלים רבים - בין היתר שהממותות היו בריאות יותר לפני עשרות אלפי שנים
הממותות הצמריות היו פעם בין אוכלי העשב הנפוצים ביותר בצפון אמריקה ובסיביר, אך בהמשך מצאו את עצמן בקבוצת סיכון בשל ציד מוגבר וכן התחממות של האקלים. הממותות הללו נעלמו מעל פני האדמה לפני כ-3,700 שנה.
מומחים ניתחו את הגנום של אחת הממותות הצמריות האחרונות שהתגלו; מדובר בדגימה של ממותה בת 4,300 שנה מהאי וראנגל, כ-140 קילומטרים מצפון לחופי סיביר. לפי ההערכות, על האי חיו כ-300 ממותות צמריות גם אחרי שהממותות שחיו על היבשת המרכזית נכחדו כבר לפני 10,000 שנה. החוקרים השוו את הגנים של הדגימה ה"צעירה" לזו של דגימה "זקנה" הרבה יותר - מלפני כ-45 אלף שנה - שהגיעה מאוכלוסייה שהייתה גדולה ויציבה הרבה יותר.
"כאן יש לנו הזדמנות נדירה להביט בתמונות של הגנום 'לפני' ו'אחרי' ההידלדלות באוכלוסייה מין מסוים", הסבירה החוקרת רבקה רוג'רס מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ממחברות המחקר. "הממצאים שמצאנו היו עקביים עם התיאוריה שעליה דנים זה עשרות שנים".
כלומר, החוקרים מצאו הרבה יותר מוטציות מזיקות בממותות שחיו על האי מאשר אלו שחיו על היבשת - שבה היו שותפי רבייה רבים ומגוונים - כך שאוכלוסיית הממותות הייתה בריאה בהרבה. כמה מהפגמים הגנטיים שהחוקרים מצאו היו יכולים לגרום לחיות כאבים באזור הבטן ובעיות עיכול. מוטציות אחרות היו יכולות להביא לפרווה מבריקה ורכה יותר - שינוי שעשוי להפוך את הממותות הצמריות לרגישות יותר לטמפרטורות קרות.
"החיות איבדו הרבה קולטני ריח, כמו גם חלבוני שתן, שיכולים להשפיע על סטטוס חברתי ובחירת זיווג", נכתב במחקר, שפורסם בכתב העת PLOS Genetics, שתיאר בין היתר את התהליך בתור "התמוטטות גנומית בתגובה לגודל קטן ובלתי יעיל של האוכלוסייה".
כדי לשלול את האפשרות שדגימה בת 4,300 שנה תהיה אנומליה בלבד, חוקר נוסף, מונטי סלאטקין, השתמש במודלים מתמטיים כדי להראות איך הגנום נראה אחרת כאשר מאפייני האוכלוסייה משתנים. "עם שתי דגימות בלבד, המודלים המתמטיים האלה היו חשובים כדי להראות שההבדלים בין שתי הממותות האלה היו קיצוניים מדי כדי שיוכלו להיות מוסברים על ידי גורמים אחרים", אמרה החוקרת רוג'רס.
הממצאים האלה הם "אזהרה למאמצים מתמשכים להגן על מינים בסיכון באמצעות אוכלוסיות קטנות", הבהירו החוקרים.
ברדלסים, גורילות הרים ופנדות הם בין המינים שנמצאים בסכנה הכחדה חמורה וחיים באוכלוסיות קטנות, כך שהם חיים במצב שבו יהיה כמעט בלתי אפשרי להתגבר על שינויים גנטיים שמסכנים את הישרדותם. "לכן, אנחנו מצפים שגנום שהושפע על ידי משבר גנומי יפגין השלכות ארוכות-טווח שיקשו על התאוששות האוכלוסייה", סיכמו החוקרים.
לפנייה לכתב/ת 
