שקט, משרדים

הדבר הראשון שבולט כבר מההתחלה הוא הפער. הפער בין המבנה העצום והזיכרונות שהוא מקפל בתוכו לבין מה שקורה בו כיום, לאנרגיה המנומנמת שזורמת במסדרונותיו. אצטדיון רמת-גן, מעבר להיותו מגרש כדורגל, הוא גם הבית של התאחדות הכדורגל הישראלי. מתחת לשער 3, לא רחוק מאולם הבאולינג, נמצאת דלת הזכוכית שמובילה אל משרדי הממלכה שפעם הייתה הכי גדולה, הכי חזקה והכי ייצרית בספורט הישראלי – ההתאחדות.

כיום, כבר למעלה משנתיים אחרי שהאחריות לליגות המקצועניות (העל והלאומית) עברה לידי המינהלת, לא מעט מסמכויות ההתאחדות נלקחו ממנה, והדיווחים של ותיקי הענף מספרים על אווירת שיממון במשרדים. נכון ל-2017, היא עדיין מטפלת בליגות הנמוכות, בליגות הנוער והילדים, בנבחרות השונות, בבתי הדין המשמעתיים, וגם גביע המדינה נותר תחת חסותה.

הכניסה למשרדים. המקום הגועש הפך לאוסף חדרים משמימים(צילום: עוז מועלם)

ועם כל זה, דומה שהמוסד הוותיק התרוקן ממשמעות. המקום שהיה רוחש וגועש, שניהל ביד רמה את הכדורגל הישראלי, הפך לאוסף חדרים ואולמות שלא באמת קורה בהם הרבה. יצאנו להציץ מקרוב, ניסינו לחוש את הדבר החמקמק הזה שנקרא אנרגיה, וחזרנו עם כמה תובנות ושבע תמונות למזכרת.

תמונה 1: עשבים שוטים

כבר בדרך למשרדים נתקלים בשלט גדול התלוי על חומת הבטון החשופה של האצטדיון "משרדי ההתאחדות לכדורגל", ובקצהו חץ אדום שמכוון למקום הנכון. מישהו, עם קצת פחות רשמיות ויותר התרסה, ריסס על השלט גראפיטי באותיות שחורות - LF. זכר לביקור של נציגי לה פמיליה אחרי אחד העונשים שהוטלו על בית"ר ירושלים.

בסמוך אפשר לראות קופות מסורגות שמעליהן מתקן שבור של נורות פלורסנט, ושער כניסה למשתתפים ולרכבים, שבצידו עציצים ומסביב עשבים שפורצים מחריצי המדרכה. לא לגמרי עזובה, אבל תחושה כללית של מקום שידע ימים יפים יותר.

המקום ידע ימים יפים יותר(צילום: עוז מועלם)

תמונה 2: חדרי בריחה

נכנסים למתחם המשרדים, ופה מקבל את פנינו שלט מרשים שסמל ההתאחדות בראשו ובו מפורטים כל שמות החדרים ומספרם. סקירה מהירה מגלה שיש בקומה הזו 41 חדרים (!) וביניהם לשכה, יו"ר, מ"מ יו"ר, מנכ"ל, סמנכ"ל, חדר ישיבות הנהלה, חדר ישיבות קטן, חדר ישיבות גדול, חדר צילום ודואר, גזברות איגוד השופטים, מנהלת איגוד השופטים, חדר מעסה, מנהל אגף רפואה, ארכיון ומרכז מידע, וגם מנהל אגף ליגות מקצועניות. רגע, אבל ההתאחדות כבר לא מטפלת בליגות המקצועניות, בשביל זה יש מינהלת. לא נורא, החדר עדיין קיים.

שיטוט במסדרונות מגלה מתחם עצום, שחלקו לא מנוצל. יש הטוענים שבמינהלת היו יכולים לחסוך הרבה כסף אילו ויתרו על המשרדים ב"מגדלי בסר" הסמוכים, ומתמקמים באחד האגפים פה. הבית גדול, יש מקום לכולם, כולל יופי של אולמות לקיום ישיבות ואפילו אירועים נוצצים. אבל במינהלת ובהתאחדות מעדיפים לא להתערבב ולהקפיד על מעין הפרדת רשויות.

מתחם עצום בן 41 חדרים! משרדי ההתאחדות(צילום: עוז מועלם)

טענה דומה אפשר להפנות להתאחדות עצמה, שבוחרת לקיים אירועים במקומות כמו בית הנבחרות בשפיים - שם נערכה למשל הגרלת משחקי הגביע בשבוע שעבר - בעוד האולמות באצטדיון ר"ג מעלים אבק ומשדרים אווירת בית קברות.

תמונה 3: המסך עולה

הגיע הזמן להיכנס לאולמות ולחדרי הישיבות. כמפורט בשלט הכניסה יש פה לא מעט כאלה. זוכרים את העשבים והעזובה בחוץ? בפנים זה בדיוק הפוך, אבל עדיין שומם. אולם הישיבות הגדול כולל שולחן מפואר, כורסאות מפנקות ורצפת פרקט נוצצת מניקיון. בקצה האולם ניצבים דגל ישראל ודגל ההתאחדות, ועל השידה בצד השני מונחים משולשי פלסטיק שנושאים את שמות המשתתפים באסיפות השונות. אפשר היה להיתקל שם בשמות כמו דני אסולין, יואל לביא ועו"ד אמיר נבון. לפי הדיווחים של יודעי דבר, בחדר המרשים הזה נערכות ישיבות בתדירות של כפעם בחודש, וביתר הזמן הוא ממתין מיותם לעובדי הניקיון ולמבקרים מזדמנים.

מחדר הישיבות הקטן עולים רעשים, מה שמעורר תקווה שאולי ניפול על דיון סוער. כשנכנסים מגלים שם טכנאי, שבדיוק סיים להתקין מסך טלוויזיה ענק שישרת את המשתתפים בישיבות העתידיות. מתי אלו יתקיימו? הטכנאי כמובן לא יודע. "התקשר מישהו מההתאחדות, לא זוכר את השם, והזמין התקנה של שני מסכים לשני חדרי ישיבות".

בחוץ יש עשבים? בפנים זה בדיוק הפוך(צילום: עוז מועלם)

תמונה 4: סוניה ודייויד

ככל שמשוטטים במסדרונות ובחדרים השונים, מגלים מוטיב אחד שחוזר על עצמו. מעבר לשקט המרדים, הדבר הכי בולט הוא גביעים ומזכרות. פה שורה של גביעים (חלקם עתיקים ונראים כמו סמובר מאובק), שם חולצה של נבחרת גרמניה עם חתימות של השחקנים, ובין לבין תמונות של כוכבי עבר.

המשרד של סוניה פולישצ'וק, מזכירת אגף הכספים, לא שונה בעניין הזה. היא עובדת בהתאחדות יותר מארבעים שנה וצברה הרבה זיכרונות. בין יומנה של אנה פרנק על המדף לתמונה של נבחרת ישראל בביקור בבית הנשיא אחרי הניצחון בפארק דה פראנס, בולט צילום שלה יחד עם דייויד בקהאם. "זה מגמר ליגת האלופות בין דורטמונד לבאיירן מינכן בוומבלי, לפני ארבע שנים", מסבירה סוניה. "הלכנו למשחק יחד עם אבי לוזון, ועשו שם טקס לבקהאם. במחצית הצלחתי להשיג איתו תמונה".

אבי לוזון(צילום: אורן אהרוני)

ומהשחקנים הישראלים את מי את הכי אוהבת?

"אני אוהבת יותר את אלה מפעם. הכי אהבתי את אורי מלמיליאן ומיקו בלו. יש לי גם תמונות עם מלמיליאן".

פעם היו יותר נחמדים. פעם גם היה פה יותר אקשן, עכשיו שקט מדי.

"כן, שקט הרבה יותר מפעם. אין מה לעשות, היו זמנים".

תמונה 5: הכבוד האבוד

אפרופו כדורגלנים, כדי להתאוורר מהפלורסנטים במשרדים לא צריך יותר מכמה צעדים כדי לצאת לכיוון המגרש. לפתע כל אצטדיון ר"ג נפרש מול עיניך. יופי של נוף למי שאוהב את הירוק-הירוק הזה, עם העיגול הלבן באמצע והמלבנים ליד שני השערים. משטח הדשא נראה מעולה, ויש מידה לא מועטה של תסכול מהידיעה שהוא כמעט לא מנוצל. כיום רק הפועל ר"ג משתמשת בשירותיו, והעובדה שכל הקומפלקס העצום, על אחזקתו היקרה, מארח פעם בשבועיים משחק במסגרת הליגה הלאומית, היא בזבוז גדול במיוחד.

הצצה לכיוון היציעים מגלה תמונה פחות מרהיבה. המושבים ביציע התקשורת בלויים וקרועים, ונראה שלא ישבו עליהם כבר תקופה ארוכה. את העגמומיות האמיתית חוטפים כשמגיעים ליציע הכבוד, אליו טיפסו הקפטנים והקבוצות שזכו בגביע, כדי ללחוץ יד לנשיא המדינה ולהניף אותו מול 40 אלף אוהדים. משטח העץ המתפורר, קורי עכביש וכתמי לכלוך משדרים עליבות, שמצליחה לבאס כל מי שביקר פעם באחד מרגעי התהילה של המקום.

יש מידה של תסכול מחוסר הניצול. אצטדיון רמת גן(צילום: אורן אהרוני)

כדי להשלים את התמונה הסוריאליסטית, במעלה יציע הכבוד, מעבר לזכוכית, שוכן חדר האח"מים ובו מספר שולחנות עטופים במפות נייר כחולות, שעליהם בקבוקי שתייה, כוסות חד־פעמיות ומפיות נייר. לרגע זה נראה כמו מסיבת יומולדת שאיש לא זכר להגיע אליה.

תמונה 6: יו"ר בקצה המנהרה

בחזרה למסדרון, שם אנחנו פוגשים את אבי לוי, שמשמש בין היתר כראש אגף הליגות הנמוכות וראש אגף הנוער. לוי, טיפוס חייכן ולבבי, מציע לנו לרדת לקומה מתחת, שם מרכזים ומטפלים בכל מה שקשור בליגות הנמוכות ובליגות הנוער והילדים. "זה הכדורגל האמיתי", הוא אומר.

נכנסים למעלית ויורדים לכדורגל האמיתי, אבל קודם לכן אני מבחין בשלט שניצב בגאון מעל לדלת: "אסור לעשן במעלית!" (סימן הקריאה במקור). האסוציאציה הראשונה שקופצת לראש היא גברי לוי עם סיגר עבה וריחני מדי. מאז עברו הרבה מים בירקון הסמוך, ועכשיו היו"ר הוא עופר עיני.

האסוציאציה הראשונה שקופצת לראש. גברי לוי(צילום: אורן אהרוני)

לעיני יש פה לשכה עם מזכירה צמודה, אבל מספרים שהוא לא מרבה לבקר במקום. סגנון הניהול שלו הוא יותר בשלט־רחוק, כאשר איש הביצוע שלו ועושה דברו הוא המנכ"ל רותם קמר. בכלל, היו"ר הנוכחי, בשונה מקודמיו אבי לוזון וגברי לוי, מעביר קדנציה חרישית במיוחד. לא מייצר כותרות, לא מביע דעתו בסוגיות שונות ולעיתים כמעט לא מעורב. המסנגרים טוענים שהוא מביא מנהיגות שקטה ויכולת ביצוע. המקטרגים משיבים שהכדורגל לא באמת מעניין אותו, ושמדובר בעוד תפקיד שהיו"ר עושה על הדרך. בינתיים הכי חשוב לא לעשן במעלית ולא לעשות שריפות.

תמונה 7: הילד ענק

אגף הליגות הנמוכות והנוער משדר בעיקר אפרוריות. בחדר אחד רוכנים שלושה צעירים על מחשבים ומרכזים נתונים שנוגעים לקבוצות ילדים, בחדר אחר מקבלת מזכירה ותיקה מסמכים ממנהל קבוצה מליגה ב', והאווירה הכללית היא של משרד ממשלתי יגע למדי. הדבר היחיד שמעיד כי מדובר במקום שנוגע לכדורגל הוא ציורים ממוסגרים ששלחו ילדים לתחרות כלשהי, ובהם מופיע שחקן בועט או אצטדיון ר"ג ממעוף הציפור.

זה אמנם נראה מלהיב כמו ביקור במשרדי מס הכנסה, אבל דווקא החלק הזה, שנותן מענה לאינספור קבוצות מכל הגילים ובכל רחבי הארץ, מסתמן כמו העבודה העיקרית שבה להתאחדות יש משמעות וחשיבות אמיתית.

מלהיב כמו ביקור במשרדי מס הכנסה(צילום: עוז מועלם)

בחוץ השמש כבר ירדה. במגרש האימונים הצמוד מתרוצצים בהתלהבות ילדים של בית"ר ר"ג. מעבר לגדר עומד אבא גאה ומצלם בסמארטפון תרגיל של תנועה ובעיטה לשער. "אחר כך נעלה את זה לפייסבוק", הווא מסביר, "שהילדים יהיו מבסוטים". איך אמרו קודם במסדרונות השוממים: זה הכדורגל האמיתי.

"עיני מגיע לפחות 3 פעמים בשבוע"

ראש מערך ההסברה בהתאחדות לכדורגל, שלומי ברזל, מסר בתגובה: "עם הקמת המינהלת, כל מה שעבר אליה הוא אגף הליגות המקצועניות ומדובר בלא יותר מחדר וחצי. ההתאחדות עדיין מטפלת בכל הליגות האחרות, בכל נושא הרישום, בקבוצות הילדים והנוער וכמובן בנבחרות השונות ובגביע המדינה.

"כל הפונקציות נשארו על בסיס כמעט יומי. זו טעות לחשוב שישנה פחות פעילות ותכונה במשרדי. התחושה הזו נובעת מהעובדה שחלק מהדברים הפכו ממוחשבים, ויום שבעבר היה אינטנסיבי כמו סיום מועד ההעברות, כבר לא דורש מאנשי הקבוצות להגיע למשרדי ההתאחדות.

"כל הפונקציות נשארו על בסיס כמעט יומי". עופר עיני(צילום: עוז מועלם)

"אין חדרים מיותרים או לא מאוישים בהתאחדות. בחדרי הישיבות מתכנסים צוותים שונים מכל האגפים בתדירות גבוהה, ובתא הכבוד שלנו אנו עורכים אירועים שונים והדרכות לקבוצות. ישיבת חברי הנהלת ההתאחדות המונה 30 איש מתכנסת בממוצע פעם וחצי בחודש.

"האצטדיון משרת לא רק את הפועל ר"ג אלא גם את כל הנבחרות השונות, נערכים בו אימונים וגם משחקים כמו חצאי גמר נשים. היו"ר עופר עיני מעורב לגמרי בפעילות והוא נוכח במשרדי ההתאחדות לפחות שלוש פעמים בשבוע".