שרי אלפי: "ברוך שעשני אישה"
"אמא שלי נתנה לי תמ"ל והלכה לעבוד אחרי שלושה שבועות. זה היה הפמיניזם שלה. אבל היא תומכת בי היום עם כל הלב כשאני יוצאת להופעות וגם לומדת לתואר שני יחד עם התינוקת שלי, כי בחרתי להניק וגם ללמוד, למורת רוחם של מרימי הגבה". יום האישה של שרי אלפי
לפני שמונה שנים וקצת הייתי בהריון מתקדם עם בתי הראשונה. כל הסיפורים סביבי העידו שחיי עומדים להשתנות, אבל לא באמת הבנתי מה מצפה לי. ראיתי אנשים עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים בורקות מאושר כשהם מראים לי בנייד את התינוק שלהם שוכב על מזרן צבעוני באלף פוזות שנראות זהות לחלוטין ובכולן הוא נראה די פוזל ועצבני. ניסיתי לחלץ מידע על איך החיים נראים אחרי שנכנסים לקבוצת ההורים מכל מי שרק אפשר.
"תגיד, מתי אני יכולה לקבוע הופעה אחרי הלידה?", שאלתי את אח שלי, שכבר היה שחקן ותיק בקבוצה עם הרבה זמן מגרש. "שבועיים ככה זה סבבה", הוא ענה בלי למצמץ. שבועיים אחרי הלידה, כשאח שלי בא לבקר אותי, נתתי לו הופעה של החיים עם בטן של חודש חמישי, חולצה עם כתמי הנקה, שיער מקורזל, כשאני בוכה וצוחקת בהפרשים של כמה שניות. זה היה הרגע בו הבנתי שאח שלי לא ילד אף פעם.
בנות יכולות להיות כל מה שירצו
לפני שהיו לי ילדים, האמנתי שההבדלים הגדולים בין גברים לנשים הם בעיקר עניין תרבותי. כשהפכתי לאמא הבנתי טוב יותר את ההבדלים המולדים. בואו נתחיל מהברור ביותר, כפי שאמרה הבת שלי בגיל שנתיים: "לבנות יש פות ולבנים יש פיט". ולמרות שגברים היום אומרים דברים כמו "אנחנו בהריון", מגדלים כרס קטנטנה ומרגישים צרבת, בסופו של דבר, בתהליך הלידה עצמו, הפיט פחות מעורב.כשאת מגדלת רק בנות, יש דברים שהופכים בולטים במיוחד ביחס של החברה לבנות, לנשים. בסדרות לילדים לדוגמה, דמויות הגיבורים, אלו שמצילים אנשים ואומרים דברי חוכמה, כמעט כולן דמויות גבריות. הבנות ברובן הן נסיכות ופיות שעסוקות בלשיר, לרקוד ולריב אחת עם השנייה. משקף מציאות? אני בספק. מעולם לא נתקלתי במישהי שקוראים לה תותית שמסתובבת עם חותלות בשיא החום. ועדיין הייתי מופתעת כשבתי הייתה בת חמש ושאלה אותי: "אמא, בנות יכולות להיות 'נשיא'?". "בנות יכולות להיות כל מה שירצו", עניתי, בדיוק כמו שאמא שלי ענתה לי.
יש לנו את היכולת לבחור
גדלתי בבית עם אמא שמנהלת עסק עצמאי, יוזמת, מצליחה, עובדת מהבוקר עד הלילה. כשבתי הבכורה הייתה בת שלושה חודשים שאלתי אותה: "איך הצלחת להשאיר אותי בבית ולחזור לעבוד אחרי שלושה חודשים?". "מה פתאום שלושה חודשים?", היא שאלה וענתה מיד "שלושה שבועות!". כן, גדלתי בבית שבו מדברים על "פמיניזם". מילה יותר מבאסת מלקבל במבה דאשתקד בתפזורת במשלוח מנות שלך. את רק מזכירה את המילה הזו ואנשים נסוגים לאחור במבט מתייסר כזה של "אוי, לא, היא הולכת עכשיו להתחיל מונולוג מהוואגינה".
לטורים הקודמים:
פמיניזם לא כולל בהכרח שריפת חזיות וגידול שערות בבית השחי. אמא שלי נתנה לי תמ"ל והלכה לעבוד אחרי שלושה שבועות. זה היה הפמיניזם שלה. אבל היא תומכת בי היום עם כל הלב כשאני יוצאת להופעות וגם לומדת לתואר שני יחד עם התינוקת שלי, כי בחרתי להניק וגם ללמוד, למורת רוחם של מרימי הגבה (זהירות, זה עושה קמטים). כי פמיניזם בשבילי זה להילחם על זכותה של זו הבוחרת לא להניק ולא לשפוט אותה, וגם להילחם בשביל זו הבוחרת להניק בציבור.
אני מגדלת את הבנות שלי עם שתי מנטרות קבועות: "יש לך את היכולת לבחור" לצד "את יכולה לשנות את דעתך". הן לא חייבות להיות נשיאות המדינה, אבל הזכות לכך צריכה להיות שמורה להן. וגם אם הבחירה היא להישאר בבית עם הילדים, היא צריכה להיות מכובדת באותה הצורה. "שוויון זכויות" מדבר אולי על שוויון מול החוק באופן ראשוני, אבל המשמעות העמוקה יותר היא שינוי חברתי-תודעתי, וזה משהו שלוקח הרבה יותר זמן (כמו שכבר 14 שנה אני מבקשת מבעלי לא לזרוק גרביים מיוזעות מעל סל הכביסה אלא בתוכו, ועדיין שום שינוי).
כולנו וונדר וומן
וכן, עשינו דרך ארוכה מאז שסבתא מסעודה שלי הייתה בגילי ונראתה כבר כמו סבתא מרוטה ומותשת. סבתא מסעודה לא ידעה קרוא וכתוב, היא לא ידעה מה זה פמיניזם. סבתא חותנה בגיל 15 בעיראק, וגידלה במהלך חייה עשרה ילדים, עשרות נכדים ונינים. לסבתא מסעודה לא הייתה האפשרות לבחור והיא לא נשאלה לדעתה. היא הפכה אישה עוד לפני שהספיקה להיות ילדה.
והיום, יש כאלו שחושבים שהשגנו את מטרותינו וגם נותנים דוגמאות: הנה נשים עוסקות במשרות בכירות (פחות מ20%, אבל מי סופר?), נשים יוצאות לעבוד (מרוויחות שליש פחות מגברים, אבל היי, אל תגזימי), אבל גם החברות שלי שעובדות מהבוקר עד הלילה במשרות כביכול "גבריות", מצופות להיות יותר אקטיביות מבן זוגן בענייני הבית. כי כולנו צריכות להיות וונדר וומן כמו גל גדות - לעבוד, ללדת, להגשים את עצמנו, לגדל ילדים וללבוש סקיני דקה אחרי לידה. לדעתי, כל יום בחייה של אישה הוא יום האישה הבינלאומי. יום האישה האינטרגלקטי. כל יום.
הכותבת היא זמרת, יוצרת ותסריטאית. נשואה לאיש חתיך ואמא לשלוש בנות קסומות
השיר "הכלה" בביצוע שרי אלפי על הבחירות שלא היו לסבתה. צפו:
לפנייה לכתב/ת 
