הורים, תשחררו / מליניאק

לא צריך להתרגש מההורים של בוזגלו או שהר, ואפילו מאבא של עומרי כספי, שבעבר נתן גם הוא את הטון מהיציע. הבעיה היותר גדולה היא שאותם הורים משמשים מודל לחיקוי עבור הורים של ספורטאים צעירים אחרים, והמצב במחלקות הנוער הוא גם ככה קשה. אם בוזגלו, שהר וכספי הגיעו לטופ למרות התערבות הוריהם, איך אפשר להתווכח עם ההצלחה?

בתיה סהר. לא הפתיעה איש(צילום: שי מוגילבסקי)

הכסף והפרסום שלהם זוכים ספורטאי הצמרת מעודדים הורים לדחוף את הילדים להצליח. זה מצוין, כי בספורט לומדים משמעת, כבוד ליריב, התמודדות עם כישלונות והצלחות - בהחלט בית ספר מצוין לחיים. הבעיה היא שהסיכוי של ילד להיות בין 20 הטובים בארץ הוא אחד לכמה אלפים, אם לא יותר. הסיכוי לעשות קריירה בחו"ל הוא אחד לעשרות אלפים, ואת זה ההורים שוכחים או בכלל לא מבינים. לשהר, בוזגלו וכספי יש כישרון שלרוב הילדים, מה לעשות, אין.

ילדים מוצאים את עצמם תקועים בין המגבלות שלהם לבין החלומות של ההורים. על כל ילד מצליח יש אלפים שנושרים בדרך. ספורטאי צעיר לא יצליח ללא תמיכת הוריו, אבל ספורטאים רבים נכשלים דווקא בגלל ההתערבות הבוטה שלהם. הם דוחפים ילדים לשחק כדורגל או כדורסל גם כשאין להם כישרון, ואחר כך מוציאים את התסכול על המאמן.

לא פעם פנו אליי הורים לספורטאים צעירים שמבקשים ייעוץ. הם מוצאים עצמם אובדי עצות מול שפע ההצעות שמרעיפים עליהם יועצים, מנטורים, מדריכים, קואוצ'רים, סוכנים, מאמני כדורסל וכדורגל, מאמני כושר ומנהלי קבוצות. הם מייעצים להם להעביר את הטאלנט לקבוצה גדולה, לעבור עם המשפחה מהפריפריה למרכז, להעביר את הילד לבית ספר אחר, לשכור עבורו מאמן אישי לשיפור המהירות, הכוח, הסיבולת והשליטה בכדור.

יעקב בוזגלו. לרוב הילדים אין את הכישרון של מאור(צילום: אילן ספירא)

בדרך כלל מדובר באותם הורים שבגיל שלוש רשמו את הילד (או הילדה) לקורס הכנה לגן חובה לשיפור הקריאה ובגיל ארבע וחצי לשיפוץ האנגלית (כי מי שעתיד להיות שחקן בפרמייר ליג או ב-NBA חשוב שידבר אנגלית שוטפת). מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י ומאיר טפירו הגיעו לנבחרות ישראל ללא מורה פרטי, מאמן אישי, קואוצ'ר, מאמן כושר ובעלי מקצוע אחרים. למייקל ג'ורדן לא היה שום קואוצ'ר. הורים, להירגע.

שעון ישראל

השנים הקרובות אמורות להיות תקופה מצוינת עבור הכדורסלנים הישראלים, כי פשוט חסרים כאן שחקנים ברמה גבוהה: הפועל ירושלים החתימה את אבירם זליקוביץ', שמתקשה לחזור לכושר אחרי הפציעה שחווה; מכבי תל אביב החזירה את נמרוד לוי בן ה-18, כי זה מה שיש כרגע; בקיץ כולם יסתערו על כרם משעור, שון דוסון ועוז בלייזר; והצמרת תמשוך אחריה את המשכורות של כולם למעלה.

כל בעיה היא גם הזדמנות. אם אין מספיק שחקנים ברמה, לצעירים יש צ’אנס להגיע לליגת העל, לקבל פרסום ולהרוויח כסף. ההורים מבינים את זה. הם רוצים טוב, אבל לפעמים עושים רע. רע מאוד. מנהלים לילדים שלהם את הקריירה שעוד לא התחילה, גם אם לטאלנטים הקטנים אין את הכישרון או הנתונים להיות ספורטאים מהשורה הראשונה.

בלייזר מטביע מעל דוסון. שניהם בין השמות החמים(צילום: יאיר שגיא)

המאמנים לא פטורים מביקורת, אבל להורים קשה להפנים שבכל דור ודור נולד ערן זהבי אחד, נדב הנפלד אחד ושחר פאר אחת. מעטים הספורטאים שיש להם את החבילה המלאה: אחד קיבל במתנה רגליים מצוינות וראש בעייתי, השנייה גאונת כדורסל אבל חסרים לה כמה סנטימטרים לשחק ב-WNBA, ולשלישי יש ראיית משחק נפלאה, אבל בטלן.

הזמנים השתנו, ותמיכת ההורים אכן חשובה. השאלה היא איפה עובר הגבול הדק שבין מעורבות מבורכת לכזו שמזיקה. נדמה לי שמזמן כבר עברנו את הגבול הזה. הורים מנהלים היום את הגננות, המורים ומנהלי בתי הספר, אז למה שאת המאמנים הם לא ינהלו? ההבדל הוא שהורה שלא יכול להיכנס לכיתה בזמן שיעור, יושב במגרש מטרים ספורים מהמאמן ונותן לבן שלו הוראות. המאמן צועק: "תמסור", האבא צועק מהיציע: "זרוק לסל" או "בעט לשער". אין שום הפרדה.

הורה ששיחק פעם כדורסל או כדורגל בכלל ירגיש כמו מומחה וידרוש הסברים מהמאמן. לפעמים הביקורת היא בנוכחות הילד או הילדה. כשאימנתי נבחרות ישראל לנוער, ההורים של מוטי דניאל, ארז חזן ודורון שפע היו בעצמם שחקני נבחרת. מישהו מהם העלה פעם בדעתו לייעץ לי או לדרוש ממני הסברים למה הילד הספציפי לא משחק מספיק? אבא של דור מיכה היה כדורגלן, מישהו פעם שמע ממנו מילה?

ברק בכר(צילום: אבי רוקח)

ילדים ששואפים להיות מייקל ג'ורדן, לאו מסי או סרינה וויליאמס, זה מצוין. המטרה היא שקודם כל יהיו גיא כהן או קרן לוי הכי טובים שהם יכולים להיות. בקיץ כולם שולחים את ילדיהם למחנות אימון. נראה לי שהגיע הזמן לפתוח תוכנית אימון להורים של ספורטאים. זה הרבה יותר יעיל.

סוני ווימס כמשל

חשבתם ששכחתי את הפטור ממס שהמדינה נותנת לשחקנים הזרים? טעיתם. שרת התרבות והספורט מירי רגב מדברת על עידוד ספורט כחול-לבן, בעוד המדינה ממשיכה להעניק פטור ממס לשחקנים הזרים ופוגעת בישראלים. רגב תזרים כסף לענפים שבהם אפשר להצטלם עם מדליסטים, והפריפריה תסתדר בעזרת אלונה ברקת ואיזי שרצקי - הצדיקים מהמרכז.

במקום להשקיע בישראלים, המדינה מסבסדת כדורסלנים וכדורגלנים זרים בעשרות מיליונים בשנה. בגלל חישובי המס, במחיר של רביב לימונד או שון דוסון אפשר להביא שני זרים.

ווימס. מה הוא תרם לספורט בישראל שהמדינה מסבסדת את שכרו?(צילום: יריב כץ)

מה תרם סוני ווימס לספורט בישראל שהמדינה מסבסדת את שכרו? הפועל תל אביב חויבה לשלם 2.5 מיליון אירו לשלושה ספרדים שבמשך שלושה חודשים התחזו למאמני כדורגל. עשרה מיליון שקלים עבור כלום, כשהמדינה משתתפת ב-2.5 מיליון מתוכם במימון הבזיון הזה. למה? בכסף שהמדינה מסבסדת תיירים עם טרנינג אפשר היה לממן עשרה איגודי ג'ודו ושחייה. שאלוהים יעזור לנבחרת הכדורסל בקיץ.

שלוש נקודות למאמן

בזמן שקבוצות כדורגל וכדורסל מפטרות מאמנים בסיטונות, דן שמיר חתם לשנתיים נוספות בהפועל חולון. חוזה רב-שנתי בישראל לא שווה את הנייר שעליו הוא כתוב. במקרה של שמיר והנהלת חולון יש סיכוי טוב שישלים שנתיים.

סיכוי טוב שישלים שנתיים. דן שמיר(צילום: עוז מועלם)

בעלי קבוצות ויו"רים עצבניים הם אסון. לטווח הארוך, השקט משתלם. כמה בעלי קבוצות היו נותנים לסימונה פיאניג'אני לאמן בשקט אחרי תשעה הפסדי ליגה?

רן בן שמעון הורחק מארבעה משחקים, וממשיך לשלוח מסרים מהטריבונה. בישראל מתייחסים בטעות להרחקה של מאמן כאל עונש פיזי - "לשבת ביציע". להרחקה של מאמן יש משמעות אחת: אסור לו לנהל את המשחק בשום דרך. שחקן לא יכול לשחק מהיציע, מאמן כן. הגיע הזמן לעשות סוף לבדיחה הזאת.

מחלק הוראות מהיציע. רן בן שמעון(צילום: ראובן כהן)