יהודים חסרי כבוד

הסרט הדוקומנטרי המדובר "טהורה לעד" מעלה שאלות קשות בדבר הקשר ההפוך בין יהודים גאוותנים ומתנשאים לבין היותם יהודים טובים הנאמנים לליבת הערכים והמידות הטובות של התרבות היהודית. ובלשון המסורת: הקשר ההפוך בין נבלים ברשות התורה לבין "הצנע לכת עם אלוהיך".

כידוע, לא כל האנשים בעולם יהודים ומקרב היהודים לא כולם בוחרים להבליט את יהדותם. בהכללה גסה ניתן לומר שמקרב היהודים בעולם, אלה שמשתייכים לציבור החרדי ולציבור הדתי-לאומי (כולל חלק מהציבור המסורתי) רואים ביהדותם כבוד מיוחד (עם בחירה) ואלה האחרים, החילוניים במודע, רואים בעם היהודי עם ככול העמים ומקבלים את יהדותם כעובדה נתונה שאין בה מבחינה עקרונית שום יתרון או חיסרון מהותי בהשוואה לעמים אחרים. תופעה מדאיגה שבולטת בעת האחרונה היא ציבור הולך וגדל של יהודים ישראלים אשר מצד אחד מניפים בראש חוצות את כבוד היהדות ואת עליונותם כיהודים על בני עמים אחרים ומן הצד האחר מתגלים במלוא ערוותם כיהודים גרועים מאוד - יהודים חסרי כבוד.

כפי שרמזתי במשפט הפותח, עובדה זו מתגלמת בצורה תמציתית וכואבת במיוחד בסרט "טהורה לעד" ששודר בחודש שעבר בערוצי הטלוויזיה. אנחנו נחשפים בסרט לגרעין הקנאי, הלאומני והגזען של אוהדי בית"ר ירושלים שמיתג עצמו בשם "לה פמליה". אוהדים אלה צורחים בראש חוצות ובגאווה גדולה את עמדותיהם הגזעניות כלפי מוסלמים בכלל וערבים בפרט, דורשים ניקיון אתני מ"הזיהום" הערבי, ועורכים מסעות השפלה וביזוי לאותם שחקני קבוצה שאינם מתיישרים עם האג'נדה הגזענית - כולל איומים פיזיים על המנהל ועל הקפטן של הקבוצה, ואלימות מילולית בעלת אופי מיני כלפי נשותיהם.

"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך"

דומני שפרט ל"לא תרצח", אין עוד ציווי מוסרי מהותי יותר ביהדות מאשר "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". מצד אחד ציווי זה מבוסס על רעיון "צלם האלוהים" שמצוי בכל אדם באשר הוא אדם, כמו גם על הציוויים "ואהבת לרעך כמוך" ו"לא תעשה לרעך את ששנוא עליך". מן הצד האחר, עיקרון יסוד זה של היהדות הוא הבסיס להיגד הידוע מתוך "פרקי אבות": "איזהו מכובד - המכבד את הבריות". ומזווית אחרת, גם כן מ"פרקי אבות": כל ה"מלבין פני חברו ברבים - אין לו חלק בעולם הבא". מכאן ברור כשמש בצהריים שיהודים שכאלה, בית"ריסטים מן הזן של "לה פמיליה", הם יהודים חסרי כבוד.

אבל יהודים חסרי כבוד אלה הם רק קצה קרחון של ציבור גדול בהרבה של ישראלים שמתנהגים כיהודים גרועים מאוד. כפי שמוצג בסרט, אוהדי בית"ר ירושלים הם הגרעין הקשה של מפלגת הליכוד, ומנהיגי הליכוד הם ברובם אוהדים מסורים של קבוצת בית"ר. למעט הסתייגויות מינוריות של נשיא המדינה רובי ריבלין, לא שמענו מראש הממשלה וממנהיגי המחנה הלאומי אמירות ברורות המתנערות מהאג'נדה הגזענית קל וחומר לא דרישה נחרצת לסלק אוהדים אלה מן המגרשים או לפרק את הקבוצה כל עוד לא תתנער מן המדיניות של "טהורה מערבים". אילו היו דברים שכאלה קורים בארץ אחרת, ויהודים היו מודרים מסגל השחקנים, אין ספק שהיינו שומעים ביקורת קשה מצד מנהיגי המחנה הלאומי, ובצדק, נגד אנטישמיות גזענית ממין זה.

רוח של הסתה גזענית היא גם זו הנושבת ברטוריקה המתלהמת מצד ראש הממשלה ורבים משריו בעניין "הערבים הנוהרים לקלפיות", "טרור ההצתות", "המחבל תומך דאעש מאום אל חיראן", והמסתננים "מפיצי המחלות" אשר תקועים לנו "כסרטן בלב האומה". גם מבין הרבנים הידועים יש כאלה שמפיצים ברבים את רעל הגזענות ושנאת הזרים.

גאווה יהודית אמיתית נשענת על החלוציות המוסרית של העם היהודי כפי שמתבטאת לדוגמה בהיגדים של "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצריים", "צדק צדק תרדוף", "ציון במשפט תיפדה", ו"לא תטה משפט". במיוחד לאור העובדה שיהודים היו מיעוט נרדף בקרב הגויים ופליטים המתדבקים על שערי אחרים, בושה גדולה היא ההשתלחות האוטומטית וחסרת העכבות במיעוט הערבי בישראל וההפקרה של פליטי דרפור, אריתראה ודרום סודן – שבשונה מציבור מהגרי העבודה הגיעו לישראל כמבקשי מקלט אחרי שברחו מתופת של רדיפות רצחניות בארצותיהם.

לא חובה להיות יהודי גאה, אבל אם בחרתם בכך לפחות שיהיה זה מתוקף נכסי המוסר הנפלאים שהורישה היהדות לעולם ולא מתוקף מעשי נבלה שלכאורה באים לפארה.