חגיגת ניצחון
"סיפור חיי בעשרים שנותיי הראשונות היה כזה שמספיק לחמש נשים שונות לחמישה סיפורים קורעי לב. גיבורת סיפור שכזה היתה אמורה להיות מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי כבר כמה עשורים. או שבטח התאבדה לפני המון זמן. אולי הפכה לזונה או לנרקומנית או גם וגם. סך הכל הגיוני. אבל לחיות חיים שלמים ומאושרים - לא בטוחה שהייתי מהמרת על זה לפני עשרים שנה". שני שטלריד, מסייעת לנפגעי תקיפה מינית, משתפת
אני זוכרת שהתיישבתי לכתוב וידעתי מיד מאיפה אני רוצה להתחיל. רציתי לחגוג לעצמי את גיל 40 פלוס. את היותי אשה. כל-כך הרבה שנים לא חשבתי שאגיע לגיל הזה. ובדיוק כך התחלתי את אותו הטור.
לטורים הקודמים:
דרושים: גניקולוגים רגישים לנפגעות אונס
שחרור מוקדם - יריקה בפני קורבנות האונס
מבט מבפנים על מתן גזר הדין באונס בחצרים
לא ביקשתי. אל תשלח. או שא בתוצאות
לפעמים הילדים צודקים ובאמת יש מפלצת
פתחתי את הטור בשאלה ששאל אותי בפגישה הראשונה בינינו, הפסיכולוג שהיה לי שנתיים לאחר האונס, בגיל 21. "איפה את רואה את עצמך בגיל 40"? הוא שאל. מהר עניתי שאני לא. אני לא אהיה בת 40. הכרזתי אז.
הטור קיבל את הכותרת "הפלוס ב-40" ובו חגגתי את יום הולדתי ה-41 שהתקרב והמשמעות שלו. נשארתי. אני פה. לא רק פה. גם מאושרת. בדיוק כמו שרק בחלומותיי הפרועים חשבתי שאהיה. טפו טפו.
זה בטוח גם הגיל. שהופך אותך להיות אשה שלמה
תמיד אמרתי שסיפור חיי בעשרים שנותיי הראשונות היה כזה שמספיק לחמש נשים שונות לחמישה סיפורים קורעי לב. שזה לא הגיוני. שגיבורת סיפור שכזה היתה אמורה להיות מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי כבר כמה עשורים. או שבטח התאבדה לפני המון זמן. אולי הפכה לזונה או לנרקומנית או גם וגם. סך הכל הגיוני. אבל לחיות חיים שלמים ומאושרים - לא בטוחה שהייתי מהמרת על זה לפני עשרים שנה.כנראה שזה גם הגיל. זה בטוח גם הגיל. שהופך אותך להיות אשה שלמה. כשעוברת שנה ועוד שנה ואת פוסעת בשבילי החיים ועוברת עוד ועוד חוויות. טעויות, נפילות, הצלחות, פסגות. ואת לומדת את עצמך בדרך. בתנאי, כמובן, שאת אשת מסע. כזו שהחליטה שלא תיתן לחושך לנצח אותה. כזו שהחליטה שהזאבים בחייה יהפכו להיות פחות משמעותיים מהיקרים לה. כזו שמצליחה כבר לנוח. כזו שמצאה כבר את השקט שבה. כזו שיודעת להביט בעצמה במראה ולראות מאחורי השנים את הילדה שהיתה ולאהוב גם אותה.
טעויות, נפילות, הצלחות, פסגות. ואת לומדת את עצמך בדרך. בתנאי, כמובן, שאת אשת מסע
ואני פוגשת לא מעט נשים מדהימות כאלה במסע המדהים הזה. נשים שכבר לא צריכות להוכיח. נשים שכבר יש שלווה במבט בעיניהן. נשים שמרגישות מספיק נשים כדי לאהוב כל אשה. נשים שמפרגנות ממקום נקי. נשים שאוהבות את אחיותיהן. נשים ששמחות בשמחתך ולא רק נמצאות במפלתך. נשים שחוגגות נשיות. ואני שמחה בהן.
נשים חדורות מטרה. אקטיביסטיות, כל אחת בדרכה. נשים שלא מוכנות לשתוק יותר. נשים שלא מוכנות לסבול את המציאות. נשים שיודעות להאבק ורודפות צדק. נשים פגועות שרוצות בכל לבן לעזור לפגועות אחרות. נשים שחוגגות נשים אחרות. נשים שבא רק לחבק ולהגיד - יום האשה שמח, אחות.
את הנאום המדהים שלה בבילבורד, מדונה סיימה במשפט נצחון. "לכם, שונאיי, מקטרגיי, מבקריי, מפקפקיי, שופטיי, לכם אני רוצה להגיד תודה. אתגרתם אותי. ואולי גם בזכותם - ניצחתי", היא אמרה, "ניצחתי. רק בזה שנשארתי".
נשארתי. ניצחתי.
יום האשה שמח, אחיות.
- שני שטלריד, אמא של עמית וטל. לאחר שחשפה בתקשורת את סיפור האונס האישי שלה והשיקה את ״קמפיין האותיות״,
ו״לא לבושה״,
היא הקימה את עמותת ״אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית״ ומאז היא פעילה במאבק נגד תקיפות מיניות, תוך ליווי מאות נפגעים והעברת הרצאות בנושא.
- להזמנת הרצאה היכנסו לעמוד הפייסבוק
או שלחו מייל ל: shtalryd74@gmail.com
.
- מעבר לקווי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממתינות מתנדבות לנשים ומתנדבים לגברים, להקשיב ולשוחח באנונימיות מוחלטת. אתם לא לבד. התקשרו 1202 לקווי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ו-1203 לנפגעי תקיפה מינית.
לפנייה לכתב/ת 
