הצייד הכוכב / ד"ר לכדורגל
מדוע אנחנו ממשיכים להעריץ ספורטאים בעידן ההייטק? אולי כי אפשר היה להוציא את האדם מן המערה, אבל אי אפשר להוציא את המערה מתוכו. הדוקטור חזר אל שורשי הספורט המוכר לנו, והגיע למסקנה שלפחות מבחינה מסוימת לא התרחקנו כל כך מהאדם הקדמון
שני פסוקים אלה מספר בראשית הינם התיעוד היחידי בתורה של פעילות ספורטיבית ממש (היאבקות) ושל פציעת ספורט (קרע של גיד הַנָּשֶׁה - Thigh Tendon). יעקב אמנם ניצח בהתמודדות, אבל הפציעה ממנה סבל במהלך הקרב, הותירה אותו צולע לכל חייו.
חרף הייצוג הדל שיש לספורט בספר הספרים, יותר ויותר חוקרים סבורים כי כבר מראשית ההיסטוריה של האדם תפס הספורט מקום מרכזי בתרבות האנושית. אפילו כיום, בתרבות ההייטקיסטית הנשלטת בידי חנונים של אפליקציות, שבה יכולת שכלית נחשבת הרבה יותר מאשר יכולת פיזית ורובנו עובדים בישיבה מול מסך ומקלדת, אנחנו עדיין ממשיכים לתלות עיניים מעריצות בכוכבי הספורט שכביכול מייצגים את המקרה ההפוך.
מניתוח של היקפי החשיפה במדיה החברתית נראה שהפופולאריות העצומה של כוכבי הספורט של ימינו לא רק שאינה פוחתת אלא נמצאת בנסיקה. כוכבים כמו כריסטיאנו רונאלדו, מסי, בולט, פדרר ולברון ג'יימס הם ללא ספק מהדמויות המוכרות ביותר בעולם. כך למשל, 120 מיליון העוקבים שיש לרונאלדו בפייסבוק (ועוד 150 מיליון בטוויטר ובאינסטגרם) ממקמים אותו במקום הראשון ברשימת הסלבס העולמית - הרבה לפני פוליטיקאים צייצניים כמו טראמפ (21 מיליון), האפיפיור (מיליון עוקבים), כוכבי מוזיקה (כמו ריהאנה ואמינם) או שחקני קולנוע.
האם תופעה זו של הערצת כוכבי הספורט היא דבר המובן מאליו? ייתכן שכן ואולי דווקא לא. בכל מקרה, עולה התהייה מדוע גם בעידן שבו מרבית בני האדם זקוקים לשכלם יותר מאשר ליכולות פיזיות בכדי להצליח בחיים, ממשיכה ההערצה כלפי אותם ספורטאים לגדול?
ההסבר לכך מורכב מגורמים רבים שמגיעים מתחומים כמו מדעי ההתנהגות, החברה והאבולוציה. אולם בבסיס של כל הגורמים נמצאת הטענה שבמילים פשוטות אומרת כי אולי אפשר היה להוציא את האדם מן המערה, אבל עדיין אי אפשר להוציא את המערה מתוכו.
לכן, גם אם נדמה לנו שמאז האדם הקדמון ועד לחברה המודרנית שלנו התקדמנו בצורה משמעותית, הרי שבפועל נראה שלא התרחקנו עד כדי כך מאותם מקומות קדמוניים. בתוכנו נותרנו עדיין ציידים ושבטיים, ועל כן ממשיכה להתקיים בנו אותה ההערכה וההערצה כלפי אנשים בעלי יכולות פיזיות יוצאות מן הכלל, ממש כשם שאבות אבותינו ידעו להעריך מאוד את מטיל החנית המוכשר שהצליח לספק מזון עבורם.
כדי לברר זאת מעט יותר לעומק, נצא למסע קצר במנהרת הזמן ונקפוץ 200,000 שנה לאחור, אל שחר התרבות האנושית. באותם הימים, פעילות פיזית אינטנסיבית הייתה חלק בלתי נפרד ממרקם החיים האנושי, כך שבעצם כל אדם נדרש להיות בכושר של אתלט רק כדי לעבור את היום. אמנם אין עדויות לכך, אבל אפשר לשער בביטחון שאבות אבותינו לא עשו את כל הפעילות הגופנית הזו רק לשם הספורט או כדי לזכות בחוזה פרסום של נייקי, אלא במטרה להצליח לשרוד בתנאי הקיום הקשים.
ציד, לאורך מאות אלפי שנים, היה אחת המיומנויות המרכזיות וההכרחיות להישרדותו של האדם. אין חולק על כך שלצאת לצוד עם כלי הנשק הפרימיטיביים שעמדו לרשות אבותינו הייתה פעילות מסוכנת ביותר ובעלת סיכויי הצלחה נמוכים למדי (הערכות החוקרים מדברות על שיעורי הצלחה בציד העומדים סביב 10%). כך שיציאה לציד דרשה מהאדם לא רק יכולות פיזיות גבוהות וטכניקה טובה, אלא גם מנה גדושה של אומץ לב ורעב מציק.
אם נבחן את פעולות הציד של האדם הקדמון ונפרק אותן למרכיביה הפיזיים, נגלה שלשם כך נדרשים: 1. כוח וטכניקה, בשביל להצליח ולקלוע אבן או להטיל חנית ממרחק. 2. מהירות ריצה, זריזות וכושר ניתור לגובה, שיכולים לסייע בהתקרבות מהירה אל הטרף וגם בהימלטות מפני טורפים. 3. גמישות, זריזות ושיווי משקל, שיכולים לסייע בטיפוס על עצים לטובת תפיסת מקום מסתור למארב או כמחסה.
יהיה זה סביר להניח שההבנה המוכרת לנו על כך שאימון נוסף מניב תוצאות הייתה ידועה גם לקדמונים. על כן, אם רצה האדם הקדמון לשפר את סיכוייו לציד מוצלח, היה עליו להתאמן ולשכלל את מכלול המרכיבים הפיזיים ואת הטכניקה שלו; ומה טוב יותר לכך מאשר לערוך תחרות - שתבדוק מי קולע רחוק יותר וטוב יותר עם אבן, עם חנית או עם קשת? הרי יצר התחרותיות הוא זה שפעמים רבות דוחף את הספורטאים לשפר את ההישגים שלהם. החיבור הזה, של פעולה בעלת מרכיבים פיזיים יחד עם תרגול חוזר, ממוקד ומכוון מטרה, ובתוך מסגרת שיש בה היבטים תחרותיים, יצרו בעצם את הבסיס של הספורט.
עוד התברר אז כי מי שהפגין עליונות פיזית באימונים ובמאבקים, הצטיין בציד ושב עם שלל לשבט משך את העיניים ואת תשומת הלב של הנשים מצד אחד ושל המתחרים מהצד האחר. היתרונות הפיזיים של פרט אחד על פני חבריו לשבט, כפי שהשתקפו מהציד ומהאימונים המשותפים, סימנו אותו כמי שיכול להפוך להיות למנהיג, וגם שימשו מקור להערצה, לחיקוי ולהשראה עבור הצעירים ששאפו להתעלות מעליו, ובכך לסמן את עצמם ככאלה שמתאימים גם הם להנהגה או לרכוש לעצמם מעמד חברתי גבוה.
ככל שהחברה הקדומה הפכה למאורגנת יותר מבחינה חברתית, החל להתרחש בה תהליך של התמקצעות. שלא כמו המצב הקודם שבו כולם היו ציידים, הופיעו מקצועות נוספים דוגמת יוצרי כלים, מרפאים, בנאים, ולוחמים. ההנחה של החוקרים היא כי בתקופה זו תחרויות הספורט שימשו בעיקר לצרכים צבאיים. מטרתן העיקרית הייתה לקבוע מי הם חברי השבט המתאימים ביותר להיות לוחמים, ולכן ישנם חוקרים הרואים בתחרויות האלה בעצם את ראשיתו של הספורט המאורגן.
העדויות הקדומות ביותר שמתארות אנשים מתחרים בספורט, מקורן בציורי קיר שהתגלו במערות. מדהים לגלות שלצד ציורים של בעלי חיים, המהווים את רוב רובם של הציורים, שתי הפעילויות האנושיות היחידות שמופיעות בציורים הן ציד וספורט. כך למשל, במערת לאסקו שבצרפת נמצאו ציורי קיר בני 20,000-15,000 שנים המראים בני אדם המתחרים בריצה, בהיאבקות, בירי בחץ וקשת ואפילו משחקים בכדור. ממצאים אחרים, בני כ-10,000 שנה, שהתגלו במערה הנקראת 'מערת השחיינים' במדבר סהרה, מתארים אנשים המתחרים בשחייה.
ככל שעדויות נוספת התגלו ברחבי העולם, הטענה על מרכזיותו של הספורט בהיסטוריה של התרבות האנושית רק מתחזקת. כך למשל במונגוליה (נמצאו ציורי קיר בני למעלה מ-7,000 שנה המראים קרבות היאבקות), במצרים הפרעונית (היאבקות, חתירה, שחייה ואפילו סנוקר), בסין (שם הומצא לפני כ-5,000 שנה משחק בשם טצ'ו-טצ'ו שהוא האב הקדמון של הכדורגל), אצל המאיה במרכז אמריקה (משחקי כדור) ועוד.
בחלק מהציורים ניתן לראות קהל שנוכח בתחרויות ומגלה מעורבות במתרחש. על כל אלה יש כמובן להוסיף את העדויות המאוחרות יותר והמפורטות הרבה יותר שמקורן בתרבות היוונית (מלפני כ-3,000 שנה), שיצרה לראשונה את המשחקים האולימפיים בהם התחרו נציגים מהעולם העתיק.
לסיכום נאמר כי גם אם כיום אנחנו יכולים לרכוש את הציד שלנו בסופרמרקט או דרך הסמארטפון, עדיין נותר בתוכנו חלק קמאי הזוכר היטב את ימי בראשית שבהם היינו תלויים כמעט לחלוטין ביכולות הפיזיות שלנו כדי לשרוד. אמנם נכון שבמרוצת השנים הפכנו את הספורט מפעילות הקשורה באופן ישיר למאבק על הישרדות בחיים לפעילות הקשורה יותר לסגנון החיים, ועדיין אנו ממשיכים להביט מעלה ולהעריץ את הספורטאים שלנו, ממש כמו שעשו אבותינו בימים שבהם גרו במערות.
לפנייה לכתב/ת 
