הקבוצה זה אני / פלג בחמישי
המלך יענקל'ה ה-1 ציווה על שחקניו לשמח אותו (לא את האוהדים), וסיפר להם על שנות שלטונו, כאילו שלפני בואו לא הייתה מכבי חיפה
האגואיסט
שחר סופר רק את עצמו
תרועת חצוצרות לא נשמעה בשבוע שעבר במתחם האימונים בכפר גלים, אך שופריו של המלך עשו את שלהם. הגעתו של יעקב שחר ונאומו בפני נתיניו טילטלו לא רק את מכבי חיפה, אלא את הממלכה השביעית כולה.
"הייתי בוש ונכלם אחרי ההפסד לאשדוד", הוא נזף בשחקנים. "מאז שאני הבעלים, במשך 25 שנה, לא קרה שמצאנו את עצמנו בפלייאוף התחתון". סריסיו בתקשורת מיהרו לדווח, מבלי להעלות שתי שאלות מתבקשות: מדוע הוד מלכותו אינו מתייחס למה שקרה לפני כן, וממתי קיים בכלל הפלייאוף?
נתחיל דווקא בשאלה השנייה. שחר רכש את המועדון ב־1992. מאז ועד 2009 לא היה בכלל פלייאוף (למעט עונה אחת). אבל רגע, לפני הכתרתו דווקא כן היה פלייאוף, ולא רק שמכבי חיפה נכללה בו, היא אפילו זכתה בדאבל היחיד שלה עד היום. שטויות, זה קרה כשעוד הייתה דמוקרטיה. מאז היא הפכה למונרכיה, ומבחינת השליט היחיד זה הרגע בו החלה ההיסטוריה של המועדון.
זו לא הייתה הפעם הראשונה ששחר מתעלם ממכבי חיפה של לפנה"ס. גם ב־2008 הוא גער בכדורגלניו: "מאז שרכשתי את המועדון לא זכור לי ששחקנים שלי הפגינו חוסר אכפתיות". ביקורי התוכחה הללו הפכו לעניין שבשגרה, אבל העיתונות עדיין מתרגשת. אם אחריהם יושג הניצחון, הם ידווחו ש"יענקל'ה ניער את השחקנים". ואם יפסידו? זה באשמתם.
גם לפני חודשיים הוא הגיע נכלם לאימון, בעקבות הפסד לסכנין, אמר לשחקניו "אני מתבייש בהופעה שלכם" ודרש שישתפרו. אבל החרפה רק החריפה. אחרי הנזיפה השיגה הקבוצה נקודה אחת מ־12 אפשריות. מה הפלא שהתברגות בפלייאוף העליון הפכה למטרה נשגבת, והבעלים מזהיר את שחקניו ש"מדובר בהפסד של מיליונים". פעם דיברו במכבי חיפה על לגרוף תארים ולשמח את האוהדים, עכשיו מה שחשוב זה לארח את הגדולות כדי לעשות כסף.
והתקשורת שוב מיישרת קו. "חלום הפלייאוף העליון חי וקיים", דיווחה מירי נבו אחרי ה־0:1 מול בית"ר ירושלים. "ניצחון ענק למכבי חיפה", פירשן אלי אוחנה. באחד המקומות אפילו כתבו: "הבמות בחוף דדו כבר מוכנות". הלו, זו מכבי חיפה! פלייאוף עליון עשתה גם עירוני רמת־השרון, עם תקציב מזערי, קהל מדגמי ומגרש שכונתי.
ונחזור לנאום המלך אחרי ההפסד לאשדוד. "לצערי לא אהיה בטדי", הוא הודיע לשחקנים, "אבל אני רוצה שתחשבו שאני שם ותעניקו לי מעט שמחה". כמו לואי ה־14, מלך צרפת במאה ה־17. הקבוצה היא אני. "תחשבו שאני שם" - לא אלפי ירוקים שעשו דרכם מחיפה. "תעניקו לי שמחה" – לא לקהל המדהים, שלמרות הצוות המקצועי המוזר והסוסים המתים שהחתמתי, ממשיך להגיע בהמוניו.
ואם השחקנים יכולים לדמיין ששחר נמצא באצטדיון, אין שום סיבה שגם האוהדים לא יפעילו את הדמיון, ויחשבו שמקום שישי שווה אליפות.
הבושה
מכבי ת"א מבזה את וידיגאל
כבר חודש כמעט שלבי יוצא אל ליטו וידיגאל. זה קורה במסיבות העיתונאים לפני המשחקים או בראיונות שאחריהם. המאמן האנגולי נשאל שאלה, מאמץ את מצחו, שובר את שיניו, ושולה ממאגר מילותיו באנגלית את התשובה: "ווי ווין דה גיים, איטס מוסט אימפורטאנט".
בשאלה הבאה הוא יתבקש להתייחס ליכולת, וישיב: "ווי פייט לייק ליונס, איטס ורי אימפורטאנט פור דה סאפורטרס". אילו שדר הקווים ילחץ לגבי ההגנה, הוא יקבל מענה בנוסח: "יס, ווי ריסיבד א גול, באט ווי ווין, אנד דאט דה מוסט אימפורטאנט".
וידיגאל ממש לא מאמן עילג שאינו מסוגל לחבר משפט. ביוטיוב ניתן למצוא אינספור מסיבות עיתונאים בליגה הפורטוגלית, שבהן הוא מדבר בשטף בשפתו, נותן תשובות מקצועיות מפורטות, ואף מתלוצץ
עם מראייניו. אבל במכבי ת"א, במקום לכבד אותו ואת שומעיו ולהצמיד לו מתורגמן, שולחים אותו להתבזות במיצגים סטייל הראיון ההיסטורי שהעניק שלומי ארבייטמן לטלוויזיה הבלגית. "אנדרלכט ורי ורי סטרונג. פס פס אול דה טיים, ווין איז ורי אימפורטאנט".
את השירות הקטן הזה היו יכולים לעשות לו גם הערוצים המשדרים, שמעסיקים דוברי פורטוגזית, אך מעדיפים לספק לצופים דו־שיח של עילגים. השאלה למה מכבי ת"א עושה לו את זה? מדוע במסיבות עיתונאים יושב לצידו דובר שאינו מדבר, ולא מתורגמן? נכון, יכול להיות שלמיץ' גולדהאר ולג'ורדי קרויף דווקא מתאים מאמן שאינו מתקשר עם התקשורת, אבל למה להביך אותו? ומה עם הסאפורטרס?
בליגה שלנו השחקנים מצליחים לתרגם זאת לשערים, אבל בקיץ תופיע מכבי ת"א באירופה, ואם כדי לנצח באשקלון השחקנים נלחמו "לייק ליונס", סביר להניח שלא יגיעו למשחקים מול אריות היבשת. מעניין באמת אם הבעלים הקנדי יביך את המאמן שלו גם בחו"ל.
בינתיים, עד שהמועדון יצמיד לו מתורגמן, או שהערוצים ישלחו לו מראיינים דוברי פורטוגזית, יש לי הצעה לווידיגאל. ענה בג'יבריש, במקום אנגלית, וספר לכולם שזה אנגולית.
הטור המלא מפורסם היום ב"ידיעות אחרונות"