מתי לגלות לה שאני לא רוצה ילדים?
יש דברים שאם תגידו אותם כבר בדייט הראשון, תזכו למעט מאד דייטים שניים, אבל אם תגידו אותם בדייט השלישי, יש סיכוי לא רע שתזכו בדייט רביעי. אז מה עושים? מתי לספר לדייט שלכם פרטים קריטיים שעלולים לשנות את האופן שבו הוא או היא תופסים את הקשר ביניכם? ד"ר אורן חסון עם מספר כללי אצבע שמטרתם למזער את הפגיעה העתידית
"אני לא רוצה ילדים". שמעתי את זה גם מגברים וגם מנשים שהיו לפני הנישואים, והכרתי גם מקרים שבהם הנושא הזה עלה בין בני הזוג במפורש רק לאחר הנישואים. נשאלתי גם "באיזו פגישה לומר לה שאני עקר?" - שאלה שבמבט ראשון נראה כאילו אינה שונה בהרבה, כי בשני המקרים לא יהיו לו ילדים, נכון? אז זהו, שזה ממש לא דומה. מתברר שההבדל הסמוי שבין שתי ההצהרות האלה גורם לכך שיותר נשים תהיינה מוכנות להמשיך להיפגש עם גבר שהצהיר כבר על הדייט הראשון שהוא לא רוצה ילדים, מאשר עם גבר ששמעו ממנו בדייט הראשון את הגילוי "אני עקר". למה? בעיקר בגלל האשליה שרצון הוא לא משהו סופי.
כי כשאת שומעת אי שם במעמקי השיחה של הדייט הראשון, כששניכם מביטים זה בזו בעיניים, והבחור מקסים ומצחיק ומוצלח, את ההצהרה שהוא לא רוצה ילדים, לא בטוח שתאמיני לו שזוהי עמדתו הנחרצת מעתה ועד עולם. אחרי הכל, כשהוא נראה נורמטיבי, שפוי וחמוד כל כך, האם כך נראה אדם שלנצח לא ירצה ילדים? רבות יגידו: "הוא רק צריך להתבגר, וזה יעבור לו", ובליבן יחשבו ש"אם הוא יתאהב בי, אז הוא לא יוכל לומר לי לא, כי באהבת אמת עושים הכל זה לזו". לפעמים מחשבה שכזו עוברת די מהר לשלב אחר (מתקדם או מפגר יותר, כרצונכם), והופכת להיות אתגר: "אני אהיה זו שאשנה אותו, ואגרום לו להסכים להביא איתי ילדים". מה שבטוח הוא שאם תחליטו להישאר ביחד, האשליה תציף את הנושא המטריד הזה אל פני השטח מתישהו, ובמוקדם או במאוחר את תנסי ללחוץ עליו כדי לפתור את העניין הלא ברור הזה, ואז הוא ילחץ בחזרה.
מבחינתך, הצדק איתך כי את רוצה משהו שהוא כל כך נורמלי ומקובל בזוגיות, ו"איך אישה יכולה לוותר על ילדים?!". ומבחינתו - הצדק איתו, כי הרי כבר מראש אמר לך בדיוק את דעתו, ונשארת איתו בכל זאת. בהחלט יתכן שגם הוא העדיף שלא לעסוק בזה שוב, ואולי אפילו לא להתפתות לרמזים שרמזת לו על הדרך, ולהשאיר את הנושא מתחת לשטיח כי גם לו היה נוח לא לריב על זה, ואולי גם הוא חי עד כה באשליה משלו - שבאמת השלמת עם משאלת החיים שלו, ושתקבלי אותה למענו. אבל האמת היא שעוד לפני שדנתם בזה, כבר אז בדייט הראשון, עם ההצהרה שלו, נזרעו בתוך הקשר הזוגי שלכם זרעים של מתיחות ומריבות, שמתישהו בעתיד, הם ינבטו ואולי אפילו יפרחו. אלא אם גם את לא רוצה ילדים.
אגב, לעומת הצהרה כמו "אני לא רוצה ילדים", הגילוי "אני עקר" הוא נטול אשליות. בניגוד למשאלה של אי רצון להביא ילדים, גבר עקר יכול לרצות מאד לגדל ילדים. כאשר בן זוגך עקר, תוכלי אפילו להביא את ילדייך שלך לעולם, והוא יוכל להיות להם אבא למופת לכל דבר ועניין. אבל כן, זה מורכב יותר, וזה בעיקר דורש סוג של ויתור על חלום של זוגיות "נורמטיבית" לכאורה, של אבא, אמא וילדים משותפים. אם את שומעת מגבר שהוא עקר על הדייט הראשון, את צריכה להיות אדם מיוחד כדי לצאת איתו לדייט שני, כי את מוכנה לשקול את האפשרות להיכנס לזוגיות עם הרגשה שונה מהנורמה, או שונה מהחלום שהיה לך עד לאותו רגע, מתוך נכונות והבנה שלאחר זמן מה, תוכלי להתרגל לגמרי.
בהחלט יש דברים שאם תגידו אותם כבר בדייט הראשון, תזכו למעט מאד דייטים שניים, אבל אם תגידו אותם בדייט השלישי, תזכו בכל זאת ללא מעט דייטים רביעיים. מצד שני, ברור שזה יהיה מאוחר מדי לומר לה שאתה עקר או שאתה לא רוצה ומעולם לא רצית ילדים, רק לאחר שנה של קשר. האם אפשר להסיק מכך איזה שהוא כלל אצבע? האם כלל האצבע הזה תופס גם בגילוי של עובדות אחרות, כמו זו שאין לך רישיון נהיגה? שאת מובטלת חצי שנה? שאתה מטופל תרופתית בחרדות? שאביך היה שלוש שנים בכלא על מעילה? שאתה אמנם ראש צוות בהייטק, אבל שלא עשית מעולם בגרות? שיש לך בן דוד על הספקטרום האוטיסטי?
כאן אנחנו מגיעים בהדרגה גם לעובדות שרובנו יכולים בהחלט לחיות איתם, אבל שיש בינינו גם לא מעט אחרים שיתקשו להתגבר על הבושה או החרדות. כאשר אתם דואגים לחשוף מוקדם תכונה או רצון שלכם שהנורמה המקובלת היא לגנות או לדחות אותם, אתם גם לומדים, ולא מאוחר מדי, מי האדם שאיתו אתם יוצאים. חוץ מזה, כדאי לזכור שבסופו של דבר, אף אחד מאיתנו אינו מושלם, ולא את הכל אנחנו חושפים על תחילת הקשר, אם בכלל. דברים קטנים של חוסר התאמה מתגלים ממילא עם הזמן, וכשבונים קשר לומדים להסתדר איתם.
אם תגלי לו כבר בדייט הראשון שבבקרים את קמה עצבנית ואת נרגעת רק אחרי שמעסים לך את הרגליים, או שאתה תספר לה שאתה מתקשה לקבל ביקורת ומגיב בהתקפה נגדית - אלו אולי דברים חשובים, ולפעמים אפילו חשובים מאד, אבל לא פעם, עצם חשיפתם בדייט הראשון יכולה להיראות חריגה - לפעמים כי זה פרט אינטימי מדי, ולפעמים כי בעצם החשיפה כבר הגדרתם זאת כבעיה. אז מה עושים?
כלל אצבע ראשון: מוטב שתקדימו לספר דברים לפני שהם יתגלו, בעיקר אם אתם מעריכים שגילויים המוקדם יגרום לפגיעה משמעותית באמון שניתן בכם. כדאי לזכור שלעניינים רבים יש נטייה להתגלות מעצמם הרבה לפני שחשבתם שזה יקרה, ואז הנזק לקשר עלול להיות גדול מאד, ולכן עדיף להתגבר על הפחד או הבושה עוד קודם.
כלל אצבע שני: חשבו על הצד השני, והמעיטו בפגיעה בו ככל שאפשר. מסיבה זו, ככל שהנושא משמעותי יותר, כך חשוב לדבר עליו עוד לפני שהקשר ביניכם העמיק - כדי לתת לצד השני אופציה הוגנת לבחור לפני שהוא ייפגע. אם הוא יכול להתמודד עם העובדה שנחשפה, הוא יעריך אתכם על הכנות ועל ההתחשבות.
המחיר של גילוי מאוחר
חשוב להבין את המחירים לצד השני של גילוי מאוחר, כי הם אלו שקובעים את כללי האצבע. המחיר המיידי הראשוני הוא בזבוז זמן - הזמן שחלף עד שהעניין נתגלה והביא לפרידה. בשלבים מסוימים של החיים, הזמן יכול להיות משמעותי מאד. המחיר השני הוא המחיר הרגשי והפגיעה הנפשית בצד השני, לפעמים עד כדי פגיעה באמון בבני המין השני בכלל, שעולה ככל שהזמן מתארך בטרם החשיפה או הגילוי.
מבחינה נפשית, קשה להתגבר על תחושת הרמייה שבדיעבד, שנפרשת על כל משך הזמן שבו צד אחד אפשר לקשר, לרגשות ולציפיות של הצד השני ללכת ולהתעצם כשאין לו את כל הנתונים. הצורך בשיקום נפשי, לאחר פרידה שכזו, עלול לפגוע באופן ישיר באיכות החיים בהמשך, וגם יצריך שהות נוספת עד לנכונות להיפתח מחדש לקשר הבא, לפעמים הרבה לאחר הפרידה עצמה. המחיר השלישי המשמעותי שכדאי לחשוב עליו הוא אבדן האמון ההדדי, שעלול להישאר לאורך זמן, גם אם תחליטו בכל זאת להישאר ביחד.
לא קל לאזן בין הצורך שלי לצורך של הצד השני כשהם מנוגדים, ובעיקר כאשר הפחדים והחלומות עומדים זה מול זה. מטופלים שלי שמחפשים זוגיות, כמו כל אדם, מנסים קודם כל להרגיע את הפחדים שלהם עצמם דרך הסתרה, כדי להרחיק ולמנוע את הפחדים של הצד השני. יש בזה הרבה הגיון, אבל חשוב לי להראות להם את הצד השני, כדי לאזן וכדי להשיג את המטרה הרחוקה – זוגיות טובה. הסתרה לאורך זמן יוצרת חוסר אמון, וחשוב שהצד השני ידע שאתם לא מסתירים יותר מכפי ש"מקובל", או לפחות מכפי שסביר, כדי שיוכל לקבל זאת. מה עוד שאין אין גבול ברור לגמרי וחד משמעי, כי כל גבר וכל אשה מרגישים אחרת.
לכן, יש לנהוג כפי שאתם מרגישים שראוי, וחושב לחשוב על "ראוי" ולא רק על הצורך האישי, ואפילו כדאי לקחת את מה שאתם מרגישים כ"ראוי" וללכת עוד לקראת הצד השני, להקדים אם הגילוי ולמתן את הפחדים שלכם עצמכם. אם זה עבד - הרי זה סימן שמצאתם את בן הזוג הראוי לכם, שיוכל להיות גמיש מספיק כדי להתאים לכם. אם הלכתם לקראת הצד השני, וחשפתם את העובדות מוקדם מספיק גם אם לא מוקדם מדי - וזה לא עבד, אז אולי זה גם לא היה עובד מאוחר יותר, כי הדייט שלכם כנראה לא פתוח (או לא פתוחה) מספיק כדי להבין, או לקבל, או להסכים.
בהצלחה!
ד"ר אורן חסון הוא מטפל זוגי
