ביקורת סרט: "קונג: אי הגולגולת" - גודזילה, מאחורייך
הניסיון החדש להחיות את גורילת העל משלב בין מזרח ומערב: עם תום מלחמת וייטנאם, חיילים אמריקנים פוגשים מפלצות בהשראה יפנית - מגודזילה ועד פוקימון. אימה לא תמצאו פה, אבל אפקטים מוצלחים יש בשפע
הקריירה של הבמאי ג'ורדן ווגט-רוברטס התפתחה באופן מפתיע. סרטו הקודם (והיחיד) היה "The Kings of Summer" סרט קטנטן שהוקרן בפסטיבל סאנדנס ב-2013. עוד כמה עבודות קטנות בסדרות טלוויזיה ורשת לא משמעותיות, והנה הוא נשלף להפקת ענק של 190 מיליון דולר - "קונג: אי הגולגולת" ("Kong: Skull Island").
מהלך מסוכן זה הצדיק עצמו בפעמים הקודמות שבהן ביצעו אותו אולפני לג'נדרי. כשגארת' אדוארדס קיבל לידיו את "גודזילה" (2014) שהרוויח 525 מיליון, ויותר מכך כשקולין טרוורו ביים את "עולם היורה" (2015) והפך אותו לסרט הרביעי ברווחיותו בכל הזמנים. נדמה כי ההיגיון המנחה את ראשי האולפן חובב המפלצות הזה הוא להשתמש בבמאים שאינם רחוקים מעולמו של קהל היעד, אנשים שימצאו את האיזון הנכון בין המגוחך והמפעים.
הניסיון הקודם להחיות את דמותו של קונג - "קינג קונג" של פיטר ג'קסון (2005), היה מחוות הערצה נוסטלגית לסרט המקורי (1933). היה זה ניסיון לקחת את מוטיב המפלצת המאוהבת בבת האדם ולהעמיק את "מערכת היחסים" בין השניים. כל זה הסתכם באחת ההפקות היקרות בתולדות הקולנוע ובאורך שערורייתי של 187 דקות.
עוד ביקורות קולנוע:
"הבקתה" - מסע ייסורים נוצרי לצופה הישראלי
"הכל שבור ורוקד" - הלם קרב זה לא רוקנ'רול
"לפני שאפול": ילדות רעות בלופ אינסופי
ב"קונג: אי הגולגולת" מקור ההשראה המרכזי הוא סרטי המפלצות היפנים ("קאייג'ו") ובעיקר דמותה של גודזילה. בהתאם לכך קינג קונג הוא סוג של אל התוקף את מי שמפר את האיזון הקיים בטבע או מנסה להחריבו. ההשפעות היפניות מהדהדות גם במפלצות המשנה: ווגט-רוברטס עיצב אותן בהשראת סדרת האנימה "אוונגליון", יצורים בסרטיו של האנימטור הייאו מיאזאקי ודמויות במשחקי פוקימון.
החיבור בין ערכי ז'אנר סרטי המפלצות בקולנוע היפני וקינג קונג ה"מערבי" אינו מקרי. אולפני לג'נדרי מבצעים כאן את המהלך השני (לאחר "גודזילה") בבניית "יקום המפלצות" (MonsterVerse). כלומר, סדרת סרטים שבהן תופענה המפלצות בנפרד, עד שהן תאוחדנה בסרט משותף – בדומה למתכונת בסרטי גיבורי-העל של מארוול. ההצלחה הצפויה לסרט הנוכחי תוביל ל"גודזילה: מלך המפלצות" (2019), ול"גודזילה נגד קינג קונג" (2020). אגב, זהו קרב מפלצות שהיפנים הציגו כבר ב-1962, לטובת מי שלא רוצה לחכות עוד 3 שנים כדי לבוא על סיפוקו.
הצד האמריקני של "קונג: אי הגולגולת" נקשר לשנת 1973 ולסוף מלחמת וייטנאם. בעוד הכוחות האמריקנים מתפנים, חיילי להק המסוקים "סקיי דוולז" בפיקודו של הלוטננט קולונל פרסטון פקארד (סמואל ל. ג'קסון) מקבלים משימה אחרונה בדרך הביתה. תהיות בנוסח "האם יש לנו לשם מה לחזור?" ותחושתו המובהקת של פקארד כי האמריקנים לא הפסידו במלחמה אלא "נטשו אותה", מרמזים על האופן שבו "אי הגולגולת" מהדהד את הייצוגים הקולנועיים הראשונים שנעשו לאחר מלחמת וייטנאם ובעיקר את "אפוקליפסה עכשיו" (1979) של פרנסיס פורד קופולה. המשימה העתידית - הפלישה לאי של קונג, העימות עם יצורי הג'ונגל הלא מוכר, המיתות המשונות והלא צפויות של לא מעט חיילים, ההיגיון האכזרי של העולם שאליו נקלעו - כולם חוסים תחת מערכת ייצוגים זו.
החיילים חוברים למשלחת של ארגון בשם מונרך שבראשו עומד ביל רנדה (ג'ון גודמן). מטרת המשלחת היא לחדור ולמפות אי מסתורי שבו, לדברי רנדה, "אלוהים לא סיים את הבריאה...מקום בו המיתוס והמדע נפגשים". משום מה צורתו של האי מזכירה גולגולת של קוף ענק.
רנדה מצרף חוקר שחור צעיר בשם יוסטון ברוקס (קורי הוקינס) עם תיאוריה מעניינת על העולם שנמצא מתחת לפני השטח. ג'יימס קונרד (טום הידלסטון) גשש בריטי עם רקע ביחידות העילית, ומייסון וויבר (ברי לארסון) צלמת שתסרוקת הפארה פוסט שלה שורדת באופן פלאי את תלאות הג'ונגל. כיוון שאולפני לג'נדרי נמצאים בבעלות סינית נדרשת גם יציאה ידי חובה מבחינה אתנית וזו מושגת בליהוק של השחקנית ג'ינג טיאן (שלאחרונה הופיעה ב"חומה הגדולה" של אותו אולפן) לתפקיד חסר נוכחות של חוקרת ביולוגיה צעירה.
ההגעה לאי מתחילה באקט יהיר של הטלת פצצות על האדמה (רפרור לסצנת ההתקפה המפורסמת מ"אפוקליפסה עכשיו"), אך הפצצות מביאות לתגובת נגד של היצור הדומיננטי באי - קינג קונג. למרות המתקפה הקטלנית על המסוקים תהיה זו טעות להניח שקונג פועל משנאה לבני האדם. כמו ב"גודזילה" הפגיעה בטבע מעוררת סכנות איומות שלהן האדם, בעיקר אם הוא איש צבא מתוסכל, אינו מודע.
יש לא מעט מיתות משונות ויצורים מזוויעים אך יש גם רגעים של הומור. זה לא סרט אימה אלא ניסיון לשמור על איזון בין המותח, המפתיע, והמשעשע (הממד האחרון נשכר מתרומתו של ג'ון סי. ריילי כאמריקני שחי על האי מאז סיום מלחמת העולם השנייה). בממד הרגשי של יחסים בין הדמויות ומידת העניין בהן – הסרט לא מתבלט במיוחד. האפקטים מוצלחים, הקרבות בין המפלצות אינם נופלים מאלו שהוצגו מסרטים קודמים.
