דיינים, תפנימו: סרבנות גט היא חטיפה לכל דבר
"חכמינו ידעו למצוא פתרונות - וגם כיום עומדים בפני הדיינים פתרונות הלכתיים. למשל, לעודד זוגות לחתום על הסכמי קדם-נישואין עוד לפני החתונה, להפסיק לשלוח זוגות פרודים ל'שלום בית' עקר, ולהכיר ביותר נשים כמסורבות גט. תתחילו להפנים שסרבן הוא חוטף המחזיק באשתו כבת ערובה". הרב דוד סתיו פונה לחבריו הרבנים
יש פעמים והאומה נדרשה להקריב את הפרט למען הכלל, כמו במקרה של אסתר. אך יש פעמים ואנחנו כחברה וכחכמי התורה נדרשים לעשות כל מאמץ כדי לשחרר את מי שנמצאים תחת עולם ושליטתם של אחרים. זוהי החובה המוטלת עלינו בעניינן של העגונות ומסורבות הגט – החובה לשחרר נשים מעולמם של אלו שהן אינן חפצות לחיות עימם.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
לשם כך, נדרש מאתנו להבין את מהותה של בעיית העיגון, וחומרת המציאות שהיא יוצרת. אולם לצערנו, נראה כי לעיתים הבנה זו איננה מלאה דווקא מצד אלה שאמורים ויכולים לעמוד בפרץ אל מול התופעה.
עוד דעות בערוץ היהדות :
- בטבעת זו: הייתי אסירה של בעלי 1,825 ימים/
שרי דיסקינד
- מדינת ישראל, את חייבת לנו 3,300 שקלים/
שרון בניאן
כך עלה, לדוגמה, בשבוע שעבר, מפסק דינו של בית המשפט העליון שעסק בשאלת סמכותו של בית דין רבני להשתמש גם בסנקציות שאינן רשומות בחוק נגד סרבני גט. הגם שדעת הרוב של פסק הדין קבעה כי הדבר בסמכותו של בית הדין, דווקא הייתה זו דעת המיעוט שהטרידה את מנוחתי בטענתה כי אסור לבית הדין לחפש דרכים יצירתיות לפגוע בסרבני הגט, כפי שאסור לבית משפט לאלץ אדם בכוח לשלם חובות כספיים.
אמירה זו משקפת חוסר הבנה של המציאות, והיא מטרידה במיוחד בהיותה יוצאת תחת ידם של שופטי בג"ץ, ובהם נשיאת בית המשפט העליון. נעדרת ממנה ההבנה שסרבן גט איננו כאדם שמתעכב בתשלום דו"ח, אלא מדובר בחוטף. מדובר באדם המחזיק את אשתו כבת ערובה לגחמותיו.
להתמודד - כמו עם פשיעה
בימינו, להיות עגונה זה לא רק לחכות לפסק דין שיקבע כי בעלך הלך לעולמו בנסיבות לא ברורות, או להמתין שבעלך ישוב ממרחקים. להיות עגונה זה להיות נתונה במצב שבו אינך יכולה לממש את הרצונות הבסיסיים ביותר של המין האנושי: הרצון להקים משפחה עם בן הזוג שאותו את אוהבת.
לשון הרמב"ם איננה מותירה ספק בחומרת העניין, בעת שהוא קובע: "לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנאוי לה". רק אם נפנים דברים אלה ונתייחס לסרבנות גט כאל פשע של חטיפה לכל דבר, נוכל להיאבק בתופעה נוראה זו ולמגרה.
לשם אנו אמורים להתכוונן ביום שבו אנו זוכרים את דמותה ההירואית של אסתר, ומנקודת מוצא זו צריכים להתחיל הדיינים והשופטים את טיפולם ופסיקותיהם בתיקי עגונות ומסורבות גט הבאים בפניהם. וזאת באמצעות יישום ונקיטה בפתרונות שההלכה והחוק מעמידים לרשותם בהתמודדות אל מול הבעיה.
רבנים, תנקטו בצעדים
חכמינו ידעו למצוא פתרונות מרתקים כדי להקל על בעיית העיגון, עד שהתירו אישה נשואה על סמך עד אחד (ולא שניים, כפי הנדרש בדרך כלל) שדיווח על מות הבעל, ואף אם הייתה זו עדות שמיעה (שאיננה קבילה במקרים אחרים).
גם בפני הדיינים בימינו עומדים, כאמור, פתרונות הלכתיים שבהם ביכולתם לנקוט. כך לדוגמה, יכולים בתי הדין לעודד זוגות להשתמש בהסכמי קדם-נישואין כבר כשלב מניעתי, במקום להמשיך ולהיאבק בקיומם.
צעד אפשרי נוסף הוא להפסיק לשלוח זוגות החיים בנפרד במשך תקופה ארוכה, לניסיונות חוזרים ונשנים לשלום בית, המעניקים במקרים רבים רוח גבית, ומסייעים בידם של מעגנים וסרבנים.
להכיר בהן כמסורבות
וכמובן ישנה גם שאלת ההכרה הבסיסית באישה כמסורבת גט על ידי בתי הדין. נכון להיום, מערכת בתי הדין הרבניים מכניסה תחת הגדרה זו גברים או נשים הממתינים לגט זמן ממושך לאחר שבית הדין המליץ או פסק על חיוב גט.
נוכח העובדה שלעיתים לוקחות אף שנים רבות עד אשר ניתנות המלצה או פסק מעין אלה, מספר קטן יחסית של נשים מוכרות על ידי המערכת כמסורבות גט, והאמצעים והסנקציות הקיימים נגד סרבנים אינם מופעלים בתקופה זו. מציאות זו יש לשנות.
וכך, עת אנו מציינים את "יום העגונה" הנקבע ביום תענית אסתר, חשוב שנזכור כי כל אדם הוא עולם מלא, וכל עגונה מחכה שנכיר בסבלה ונעניק לה פתרון ומזור.
הרב דוד סתיו הוא יו"ר ארגון רבני "צהר" ויו"ר עמית של רשת "אור תורה סטון" שבין מוסדותיה ארגון "יד לאישה", המייצג עגונות ומסורבות גט
לפנייה לכתב/ת 
