שתף קטע נבחר

תושבי הרצליה יפוצו על אור זרקורים מחוף הים

ב-2013 החלה העירייה להאיר את החוף הדרומי כדי לאפשר ספורט ימי בלילות. שני דיירי בניין באזור טענו שהדבר פוגע בהם, ויפוצו ב-30 אלף שקל

בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה את עיריית הרצליה לפצות ב-30 אלף שקל שני תושבים שבמשך חודשים סבלו בלילות מאורות זרקורים שהופעלו בחוף ימה של העיר. השופט רונן אילן ציין בפסק הדין שלא צריך להיות מומחה כדי להבין שמדובר היה במטרד שפגע באיכות חייהם.

 

במהלך קיץ 2013, החלה החברה העירונית לפיתוח תיירות בעיר להפעיל זרקורים המאירים את חוף הים הדרומי של הרצליה. הזרקורים נועדו לאפשר פעילות ספורט ימי לאחר רדת החשכה. שני התובעים, המתגוררים בבניין דירות המרוחק כשני קילומטרים מהחוף, טענו שהאורות גורמים להם לסנוור קשה המגיע עד כדי מטרד. הם דרשו פיצויים וכן צו מניעה שיסיר את המטרד.

 

על בסיס המלצות מומחה שמונה על ידי בית המשפט, וסבר שהזרקורים גורמים "זיהום אורי" ו"רמת בהיקות" גדולה פי 4 עד פי 6 מרמת הבהירות המומלצת, התקינה העירייה אביזרים ומגני סנוור, וביצעה שינויים בזרקורים באופן שביטל את סנוור התובעים. כך נותרה להכרעה רק הטענה שיש לחייב את הנתבעת בפיצויים בגין התקופה שעד הפסקת הסנוור.

 

בתביעה, שהוגשה באוקטובר 2014, טענו התושבים שהם פנו לעירייה בתלונות רבות אולם ללא הועיל. לדבריהם הפעלת הזרקורים הפכה את חייהם לסיוט והקשתה עליהם לישון בלילות.

 

מנגד טענה העירייה בין היתר שלא הוכחו יסודותיה של העוולה. לשיטתה, לא הוכח שהתקנת הזרקורים נעשתה בחריגה מתקן כלשהו, ושהסנוור התרחש רק במבט ישיר אל מתקני התאורה, כך שמדובר לכל היותר בהפרעה קלה.

 

הפגינה חוסר רגישות

השופט רונן אילן ציין שזכותה של העירייה, ואולי גם חובתה, לקדם פעילות נופש ופנאי, אולם חובתה גם לעשות זאת באופן שלא יפגע בזכותם של בעלי נכסים אחרים לשימוש בנכסיהם. "דומה שאין צורך באותה מומחיות של המומחה, כדי להעריך שסנוור ישיר מהווה מטרד; וסנוור ישיר של מקרקעין עלול גם להביא לפגיעה ישירה ביכולת ההנאה מהם", כתב בפסק הדין.

 

בסיכומו של דבר, ואחרי שדחה טענות שונות של הנתבעת, הוא קבע שהסנוור גרם לתובעים "הפרעה של ממש", ולכן מהווה מטרד. העירייה חויבה לשלם לדיירים פיצויים בסך 30 אלף שקל. בנוסף היא חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 35 אלף שקל.

 

בתוך כך ציין השופט אילן שהתנהלות העירייה לא הייתה ראויה, שכן היא הייתה יכולה, ודי בקלות, למנוע את הגשת התביעה, אך במקום זאת היא אף הערימה קשיים על התובעים.

 

"בסופו של יום, כל שבקשו התובעים הוא לברר טרוניה למטרד מיותר לחלוטין שנגרם להם", הוסיף. "ניתן היה לצפות מהנתבעת לבחון תלונה זו ברגישות גדולה יותר, שאם כך הייתה מתנהלת היה נמנע הליך משפטי והייתה גם נחסכת הוצאה מיותרת מהקופה הציבורית".

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
  • עו"ד צבי מנור עוסק בדיני נזיקין
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים