"זה ענק שיהודים מייצגים את ישראל"
בנבחרת הבייסבול לא מבינים את חוסר הפירגון בארץ להצלחה באליפות העולם: "אין ספק שחלק מהשחקנים יעשו עליה אחרי שיסיימו את הקריירה, הם עזבו את הקריירה שלהם כדי לייצג את המדינה"
נבחרת הבייסבול לא מייצגת את ישראל / טור
בשבוע האחרון רושמת נבחרת הבייסבול הופעה ראשונה בהיסטוריה באליפות העולם. היא רשמה הצלחות, הביאה כבוד ואף העפילה לרבע הגמר עם מאזן מושלם. בכל מסיבת עיתונאים ובכל הזדמנות מדגישים השחקנים מדגישים את החשיבות, היחס וההערכה הרבה לה הם זוכים.
אפשר לראות את זה יום אחרי יום באתרים ובכלי התקשורת ברחבי העולם, שמגדירים את הכחולים-לבנים כ"נס", "סיפור סינדרלה" ו"גאווה לאומית". בכל מסיבת עיתונאים השחקנים מדברים על אהבתם למדינה והשמחה שהם מביאים לה מאז שנפתחה האליפות. אז למה דווקא כאן, חלק נרחב במדינה לא ממש יודע לפרגן, לא נותן להם זכות שווה כנבחרת לאומית כמו נבחרות הכדורגל או הכדורסל ורואה בהם "שכירי חרב" שלא מייצגים אותנו?
הכל מתחיל בכך שעל פי חוקי אליפות העולם בבייסבול, כל מי שזכאי לאזרחות במדינה מסוימת רשאי לייצג אותה. זאת, בניגוד לרוב הענפים שדורשים אזרחות. הסעיף הזה הביא להקמתה של הנבחרת הישראלית, המורכבת כמעט כולה מיהודים אמריקנים.
אין לשאלה זו תשובה חד משמעית וכל אחד מחזיק בדעה שונה, אבל צריך לזכור שהתופעה קיימת ברוב הנבחרות באליפות. הגאווה והפרסום הרב, שמציג את ישראל באור חיובי בשבוע האחרון, פשוט בלתי נתפסת. ובכל זאת, בסגל של 28 השחקנים יש גם שלושה ישראלים - דין קרמר, שלמה ליפץ וטל אראל, בנוסף לישראלים בצוות האימון.
"במקום לתמוך רק מנסים לקלקל", טען נשיא איגוד הבייסבול הישראלי, פיטר קורץ, בראיון ל-ynet ספורט בו הדף את הביקורות. "זה שיהודים אמריקנים מוכנים לעזוב את הכול, גם את הקריירה שלהם ב-MLB, ולבוא לשחק בשביל נבחרת ישראל ולעזור לה להגיע למעמד של אליפות עולם - זה ענק. משהו גדול"
"היהודים האמריקנים מבינים את החשיבות ולצערי ישראלים לא. הם לא יודעים לפרגן ואילו ידעו - היו רואים יותר שיתוף פעולה מהאמריקנים. הם בנו קבוצה גדולה שהסתובבה בארץ, ראתה איך 500 ילדים מתאמנים בבייסבול ואת כל מה שקורה בארץ בענף. הם מבינים למה הם משחקים בנבחרת ומעבירים את המסר קדימה. כולם כל כך גאים לשחק בשביל המדינה, זה לא ייאמן כמה. לאף אחד אין ספק שכמה מהם יעשו עלייה אחרי שיסיימו את הקריירה".
אילו תגובות אתם מקבלים?
"אנחנו מופתעים מהחשיפה בארץ. כולם התעוררו וזה מצוין כדי לקדם את תוכנית הפיתוח של הענף. גם בכל העולם, כשיש כתב שצמוד אלינו, אפשר לראות חומרים באתרים ועיתונים מובילים כמו הניו יורק טיימס, ESPN וספורטס אילוסטרייטד. נתנו לנו כותרות כמו 'דויד נגד גוליית' ו-'הנבחרת שעושה את הבלתי אפשרי' ומסבירים בכל הכתבות על ישראל והתרומה של השחקנים".
יש כאלה שטוענים שזאת נבחרת מיובאת וחסרת זהות ישראלית.
"קודם כל זה קיים כמעט בכל הנבחרות שמשחקות עכשיו באליפות העולם. אלו החוקים שקבעו וזה מקובל. מה יותר גאווה מזה, למה צריך לחפור? הם לובשים כחול לבן. הם כל כך גאים בזה וקל להם להתחבר לישראל. אפילו בנבחרת ארצות הברית יש שני שחקנים יהודים ואנחנו רוצים לפגוש אותם, כדי לנצח גם אותם".
חבר הנבחרת טל אראל, ספורטאי מצטיין בצה"ל שנולד בתל אביב ומשחק בטמפו פראג הצ'כית, הוסיף: "אני חושב שהביקורות מסיטות את תשומת הלב מהשיח העיקרי. מדובר באירוע בינלאומי, שמעניק גאווה רבה למדינה ומחבר את יהדות העולם, ובאופן ספציפי את יהדות אמריקה לישראל באופן חסר תקדים.
"השחקנים מחוברים מאוד לישראל ומאוד גאים לייצג את המדינה כמדינת ישראל וכבית יהודי לכל יהודי בעולם. בנוסף, הסיקור החיובי והמדהים שקיבלנו הוא תנופה אדירה להסברה הישראלית בכל העולם. אפילו פה בקוריאה כולם רוצים להצטלם איתנו ברחוב וגאים מאוד בתצוגה שלנו".
לשלמה ליפץ (38), אחד מוותיקי הנבחרת ששירת בצבא והתגורר בתל אביב עד תחילת הקריירה בארצות הברית ב-2007, יש קשר חזק למדינה: "זה היה תמיד חלום שהתגשם בשבילי - לייצג את ישראל. אין כמו הגאווה לעלות למגרש בבמה הגדולה ביותר בעולם. בכל פעם יש התרגשות גדולה. נולדתי בתל אביב, ישראל זה המקום הראשון ששיחקתי בו בייסבול, יש לי הורים ישראלים ובכל קיץ אני חוזר לבקר את המשפחה. אני מדבר עברית שוטפת וזה עוזר לי לסייע בכל פעם במחנות הקיץ בבייסבול בארץ. יש לי המון חברים בישראל. תמיד היה ותמיד יהיה לי כבוד לייצג את המדינה, אין דבר יותר טוב מזה".
לפנייה לכתב/ת 
