הנסיך הפך למלך / מר עולם
בדקה ה-88 אף אחד לא האמין שברצלונה מסוגלת להבקיע שלושה שערים ולעבור את פ.ס.ז'. אף אחד חוץ מניימאר. הברזילאי הרגיש שעכשיו הוא הבוס, הוא מנהל את ההצגה, הוא מסוגל לעשות את הבלתי אפשרי. נדב יעקבי על שבע דקות שמשחו את הברזילאי ליורש העצר של ליונל מסי
יכול להיות ואפילו סביר שאת המשפט הזה ניסחו עבור ניימאר אנשי יחסי הציבור שלו. כי היום לכל כוכבי הכדורגל יש אנשים שמפעילים ומתחזקים עבורם את העיסוק ברשתות החברתיות. אבל זה ממש לא משנה מי ניסח את המילים ומהיכן הגיעה ההשראה. שכן אחרי "נס ה-1:6" של יום רביעי בקאמפ נואו, ניימאר נמצא במקום אחר לגמרי מזה שהיה בו עד לפני המשחק. ואין ראוי ממנו שהאם-אמא של הרמונטדות תהיה רשומה על שמו.
לואיס אנריקה אמר בסיום המשחק ההיסטורי ש"זה היה ניצחון של האמונה", ולא היה אדם שהאמין יותר מניימאר שהנס הזה יכול להתרחש. עובדה: הוא אפילו סיפר שהתערב עם אחד מחבריו לקבוצה שיבקיע שני שערים במשחק. ועמד בדיבורו.
אבל אנחנו לא מדברים פה על סטטיסטיקות, אלא על משהו גדול הרבה יותר. על המשחק שבו ניימאר שם את החותמת על היותו היורש של ליונל מסי בברצלונה. על כך שהוא כיום מספיק בוגר, מספיק אחראי ומספיק מוכן למשימה.
שלא יהיו אי הבנות, מסי לא הולך לשום מקום. ניימאר עצמו אמר זאת ביום רביעי בלילה. רבים מאוהדי בארסה חוששים מהעובדה שמסי, שבקיץ יהיה בן 30, עדיין לא האריך את החוזה שלו. ניימאר, האיש הקרוב למסי יותר מכל אחד אחר, הרגיע: "הוא יחתום על החוזה החדש בקרוב".
מסי נמצא בתקופה נהדרת. במשחקים האחרונים הוא מבקיע, מבשל, מנהל את העניינים. אבל דווקא מול סן ז'רמן, במשחק שבו האוהדים תלו את תקוותיהם בעיקר בו, היה לו משחק בינוני בסטנדרטים שלו.
כן, מסי קיבל שמירה כפולה ומשולשת. אבל זה כמעט תמיד כך. כן, הוא השקיע מאמצים רבים. וכן, הוא ניסה לעשות את מה שהוא יודע כל כך טוב: דריבלים, בעיטות לשער, בעיטות חופשיות. אבל זה לא היה זה.
ואז הגיעה הדקה ה-88. אף אחד מאוהדי ברצלונה, בקאמפ נואו וברחבי העולם, לא האמין שיש אפשרות שהקבוצה תבקיע שלושה שערים. שהרי חלפו 26 דקות מאז השער של אדינסון קבאני ובארסה לא כבשה אפילו פעם אחת. אז מה הסיכוי שהיא תכבוש שלושה בשש-שבע דקות?
זה שמאמין וזה שסומך על המאמין
היו אוהדים שאפילו קמו ויצאו מהאיצטדיון. אולי כדי לא להיתקע בפקקים, אולי מסיבות אחרות. הם כמובן לא יסלחו לעצמם לעולם, אבל זה כבר סיפור אחר. גם שפת הגוף של השחקנים שידרה: "ניסינו, זה היה קרוב, אבל בסופו של דבר זה היה מעבר לכוחותינו". אף אחד לא היה בא אליהם בטענות אם המשחק היה מסתיים בניצחון 1:3. מרשים, אבל לא מספיק. אבל ניימאר האמין. ומסי הרגיש שניימאר מאמין. אז הוא זז הצידה ואיפשר לו לבעוט את הכדור החופשי בדקה ה-88.
ומהרגע שהכדור המסובב נחת ברשת של קווין טראפ החלו שבע הדקות שכל כולן ניימאר. שבע דקות שמשחו את הברזילאי ליורש העצר. ניימאר לקח על עצמו את האחריות, הרגיש שעכשיו הוא הבוס, שהוא מנהל את ההצגה, שהוא מסוגל לעשות את הבלתי אפשרי.
כשסוארס נפל ברחבה לאחר המגע הקליל של מרקיניוס והשופט הגרמני טעה ושרק לפנדל, מסי אפילו לא התקרב לכדור. היה ברור שזה של ניימאר. הוויתור של מסי על הבעיטה החופשית ובמיוחד על הפנדל, מעידים על גדולה. לא כל כוכב על היה מוותר בדרך אצילית שכזו. כי בסופו של דבר מסי בעט את הפנדל שלו בצורה מושלמת. אף אחד לא היה אומר מילה אם היה בועט גם את הפנדל השני.
אבל מסי הבין שזה לא היום שלו, זה הרגע של החבר הברזילאי שלו, ולא הייתה לו בעיה להעביר את האחריות – ואולי באופן סמלי גם את השרביט – לניימאר. עם שני שערים בשתי דקות ניימאר גם ניצח בהתערבות וגם הכניס את הקאמפ נואו לטירוף. הוא הדביק את חבריו מחדש באמונה היוקדת שלו, שזה אפשרי.
כשהשעון הורה 94:39 זה היה שוב ניימאר עם הכדור, 30 מטר מהרחבה, שכל שחקני פריז סן ז'רמן וכל שחקני בארסה, כולל השוער מארק-אנדרה טר-שטגן מצטופפים בה. הוא ידע שזה עניין של שניות עד שהמשחק יסתיים. הוא ידע שהכל תלוי בו ובכל זאת לא מיהר והגביה באופן סתמי.
צריך להיות באמת בעל עצבים של ברזל כדי שברגע כל כך קריטי, כשכל טעות הכי קטנה תסיים את החלום, תצליח לשמור על ראש נקי. וניימאר היה ב"זון". שקט, רגוע, בשליטה מוחלטת, יודע בדיוק מה הוא עושה. הוא עקף את מרקו וראטי בתנועה קלילה, ואז הגביה את הכדור לאיזור ההוא, שהשוערים אף פעם לא יודעים אם לצאת אליו או להישאר מאחור.
זו הייתה הגבהה מדודה, רכה, מדוייקת. ולמזלה של בארסה מי שהגיע בתזמון מושלם היה סרג'י רוברטו, שנעץ את המסמר השישי והאחרון בארון של פריז סן ז'רמן.
את שבע הדקות הללו עוד ישחזרו מאות ואלפי פעמים, וכל פעם יגלו בהם ניואנסים חדשים. כמו יצירת אמנות, שאף פעם לא מפסיקה להפתיע מחדש. ושלא יהיה לאף אחד ספק: המשחק הזה, שכבר נכנס להיסטוריה, יהפוך במהרה לספר ולסרט, כי הוא היה עולם ומלואו. רכבת הרים רגשית מטורפת, עולמות שנבנו וקרסו בזה אחר זה. רגעי מחלוקת, תיאוריות קונספירציה, דמויות מיתולוגיות, ומעל לכל: סיפור של גיבור על אחד - שהיה אמור להיות בכלל מישהו אחר.
עונה על כל הציפיות
כשבארסה רכשה את ניימאר מסנטוס ב-2013 היא ידעה שהיא מצרפת לקבוצה את אחד הכישרונות הגדולים ביותר בעולם. המאמצים המטורפים וסכומי הכסף שבארסה השקיעה כדי שניימאר ינחת אצלה ולא, חלילה, בריאל מדריד, באו מתוך תחושה שהברזילאי הצעיר יהיה הדבר הגדול הבא בכדורגל העולמי אחרי ליונל מסי.
אף אחד לא יכול היה כמובן להבטיח דבר כזה. והיו כל כך הרבה מקרים בעבר ששחקנים גדולים פשוט לא הצליחו לעמוד ברף הציפיות. בשלוש השנים הראשונות שלו בברצלונה ניימאר היה פנטסטי. הוא כבש 85 שערים, כולל בגמר ליגת האלופות נגד יובנטוס, והיה שותף מלא בזכייה בשתי האליפויות ושני הגביעים.
יחד עם ליונל מסי ולואיס סוארס הוא חבר לשלישיית ה-MSN המפורסמת, שהפכה לסמל של ברצלונה בעידן לואיס אנריקה. בכל הזמן הזה לא היה בכלל ספק באשר להיררכיה בברצלונה: מסי הוא מספר אחת, המנהיג
הבלתי מעורער. ניימאר הוא הנער השובב, החצוף לעיתים, שהכישרון נוזל ממנו, אבל הוא עדיין לא בוגר מספיק לנהל את העסק. לא עוד.
ניימאר אמר לפני שבוע שזו העונה הטובה ביותר שלו מאז שהגיע לברצלונה. לרגע זה נשמע מוזר, שהרי העונה הוא הבקיע רק 14 שערים לעומת 31 בעונה שעברה ו-39 לפני שנתיים.
אבל מי שראה את ניימאר משחק העונה, ולא בודק רק נתונים סטטיסטיים, יודע שהוא היום שחקן טוב יותר מזה שהיה לפני שנה או שנתיים. הוא עסוק פחות בכידרורים מיותרים, הוא עושה הרבה מאוד עבודת הגנה, ומעל לכל אי אפשר שלא להרגיש בבגרות ובמנהיגות שפיתח.
זה בא כמובן גם דרך נבחרת ברזיל. היו שזלזלו בזכייה של ברזיל בטורניר האולימפי, אבל מבחינת ניימאר זה היה עד השבוע הרגע המרגש ביותר בקריירה. שהרי ברזיל מעולם לא זכתה במדליית הזהב האולימפית. הוא עשה זאת כקפטן וכמי שהבקיע את הפנדל המנצח.
אפרופו נבחרת ברזיל, לניימאר בן ה-25 יש כבר 50 שערים ב-75 משחקים במדי הסלסאו. הוא במקום הרביעי בכל הזמנים. רק פלה (77), רונאלדו (62) ורומאריו (55) מקדימים אותו. זה רק עניין של זמן עד שהוא יהיה במקום הראשון.
ואפרופו מספרים, די מדהים אבל כשהוא רק בן 25, לניימאר יש כבר 303 שערים בקריירה (בסנטוס, ברצלונה ונבחרות ברזיל). השער הבא שלו במדי בארסה, אולי כבר ביום ראשון נגד לה קורוניה, יהיה ה-100 שלו מאז הגיע לספרד.
הבישול לשער ההיסטורי של סרג'י רוברטו היה השמיני שלו העונה בליגת האלופות, ובכך הוא קבע שיא חדש בתולדות המפעל. זה התחיל עם תצוגת שיא בניצחון 0:7 על סלטיק, שבו הוא כבש שער אחד – אבל בישל ארבעה.
"זה היה המשחק הטוב ביותר שלי בחיים", סיכם ניימאר את מה שכולם הבינו. וכבר היו לו לא מעט משחקים גדולים בשמונה שנות הקריירה שלו, לא מעט ניצחונות ולא מעט תארים. עדיין, זה היה הגדול מכולם.
לפנייה לכתב/ת 
