הקלטות ששת הימים נחשפות: "דיין לא רצה לכבוש את העיר העתיקה"
לקראת ציון 50 שנה למלחמה נחשפת הקלטות ועדויות של ראש אמ"ן, אלוף אהרון יריב, שאמר כי שר הביטחון משה דיין לא רצה לכבוש את העיר העתיקה בירושלים: "יש מקומות קדושים, זו בעיה עם העולם". לדבריו, דיין גם דרש לא להגיע לתעלת סואץ: "למה? לא רוצה". האזינו להקלטה
רבות דובר על סיפורי ההצלחה והגבורה ממלחמת ששת הימים שהובילה לאיחוד ירושלים. "ניצחנו, ועוד איזה ניצחון", אמר ראש אגף המודיעין (אמ"ן) דאז, אלוף במיל' אהרון יריב - אבל מההקלטות והעדויות מתברר כי היו לא מעט בעיות: מהמודיעין שלא הגיע, דרך היעדר הוראות מהפיקוד מלמעלה ועד השיקולים הפוליטיים שגברו על השיקולים הצבאיים.
לרגל ציון 50 שנה למלחמה ההיא מפרסם היום (ג') ארכיון צה"ל במשרד הביטחון עדויות חדשות, בהן גם הקלטה של אלוף במיל' יריב שמספר כי הרמטכ"ל במלחמה יצחק רבין לא הסכים עם הערכת המודיעין שמצרים לא מתכוונת לתקוף את ישראל.
בעדות שנתן ליחידת ההיסטוריה של צה"ל שביצעה תחקיר של המלחמה נשמע יריב מסביר כי הערכת המודיעין הייתה שנשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר לא מתכוון לתקוף את ישראל במהלך "תקופת ההמתנה", אך רבין התקשה לקבל את ההערכה הזו. "ליצחק זה כל הזמן הפריע. בהיגיון המתודי שלו לא הסתדר לו המהלך של נאצר. הוא לא הבין שנאצר פה נגרר, ואף אחד לא נתן תשובה מה דחף את נאצר להחלטה. ליצחק זה לא הסתדר", הוא מעיד.
בעדות שהוקלטה, ושמועדה המדויק אינו ידוע לארכיון צה"ל חוץ מהעובדה שהיא התקיימה אחרי עדותו הראשונה בשנת 1970, נזכר יריב בשיחה בלשכתו של ראש הממשלה לוי אשכול. "הרצוג (חיים הרצוג – ג"כ) שאל אותי מה יקרה אם ג'ונסון (לינדון ג'ונסון, נשיא ארה"ב דאז – ג"כ) יקרא ל'בויז' שלך וישאל אותם אם יכולה להיות מחר או כל רגע התקפת פתע של הערבים על ישראל. השבתי שהם יגידו שזה שטויות. זה הכול. שלום שלום". לדברי יריב, הוא לא ידע מדוע נשאלה השאלה הזו, אך הבין את הסיבה כשבתדרוך לעיתונאים נמסר כי הערכת המודיעין של צה"ל השתנתה ושכבכל רגע עומדת להיות התקפה".
יריב נשמע מספר בהקלטה גם על שיחה בינו לבין הרמטכ"ל רבין: "אמרתי לו שאי אפשר להנחית עלינו מלחמה. אז הוא אמר עוד שבועיים ובתקופה הזו אנחנו מוכרחים לעבוד. אמרתי ליצחק שאין לנו זמן. כשחזרתי מלשכת ראש הממשלה אמרתי לחבר'ה להכין הערכת מצב".
בעדות הכתובה של ראש אמ"ן יריב ליחידת ההיסטוריה הוא הסביר עד כמה הפוליטיקה השתלטה על השיקולים הצבאיים. "הצבא היה מוכן כבר מלחמה ב-25 או ב-26 במאי. היינו בתחושה שיש דחייה ארוכה ועשינו פעולות שהשפיעו על קיצור התקופה כמו נסיעתו של ראש המוסד לארה"ב. בשישה ביוני הוצגו לדרג המדיני המשמעויות של ההמתנה. הצבא צעק לא לדחות והממשלה קיבלה החלטה לדחות. מבחינה צבאית לא היו שיקולים צבאיים אלא רק שיקולים פוליטיים".
בעדות המוקלטת מתאר יריב שוב את הממשק בין הדרג הצבאי לדרג הפוליטי. "אחת הישיבות הכי חשובות לא התקיימה בפורום ממשלתי אלא במעין פורום מפלגתי. רק יצחק (רבין) ואני היינו שם מצה"ל. חזרו שם על הדחייה וזה היה שבר מבחינתנו".
חוקר יחידת ההיסטוריה הקשה על ראש אמ"ן דאז: "יש לנו עדות של יצחק ושל בר-לב ושניהם מתארים דבר אחר לגמרי ושהם שכחו על מה שאתה אומר על הפורום המצומצם". יריב השיב: "יצחק ואני היינו".
בעדותו אמר יריב כי שר הביטחון משה דיין לא תמך בכיבוש ירושלים. "שר הביטחון אמר - "העיר העתיקה, בואו נסגור אותה סביב", כי היו בתוכה מקומות קדושים, זו בעיה עם העולם. מה הביא לשינוי? אני חושב שפשוט ההתפתחות בשטח". לדברי יריב, דיין גם דרש לא להגיע לתעלת סואץ: "אני נותן לכם הנחיה - לא להגיע עד התעלה, להיעצר בפניה. למה? לא רוצה". על כיבוש רמת הגולן, רגע לפני סיום המלחמה: "קמתי לקרוא ניירות, ואומרים לי שר הביטחון קורא לך, הוא על הטלפון. אומר לדדו - אתה יכול לעלות בהליקופטר על הרמה".
המודיעין שלא היה
במסגרת פרויקט ארכיון צה"ל נחשפו גם עדויות של קציני מודיעין מהאוגדות והחטיבות שהשתתפו במלחמה. מהעדויות עולה כי היו תקלות חמורות בכל הנוגע בהקשר למודיעין שסופק לכוחות בשטח.
"לא היה פירוט למעשה מתחת לרמת החטיבה ובמרבית המקרים לא היה מיקום מדויק של הארטילריה והשריון הצמוד לחטיבה", סיפר סא"ל שלמה חפר, קצין המודיעין של אוגדה 38 שעליה פיקד אריאל שרון.
"זו הייתה מגבלה עד יום לפני תחילת המבצע. יום לפני קיבלו את המידע", המשיך סא"ל חפר. "כשנזקקו לאמצעי איסוף בסיורים אוויריים, ביומיים האחרונים לא היו כלל מטוסי סיור וזה בזמן שהאוגדה ניהלה קרבות התקדמות". למרות הדברים, חפר סיכם ואמר שבסופו של דבר הידיעות שהיו בידי הכוחות היו טובות ואפשרו לנהל את הקרבות בהצלחה.
קצין המודיעין של חטיבה 14, רב-סרן שלמה רון, חיזק את דבריו של מקבילו באוגדה 38. "כמות הידיעות שהגיעו למודיעין החטיבה הייתה דלה מאוד. מקורות האיסוף היו הכוחות בשטח בלבד", סיפר רס"ן רון על תחילת המלחמה. "בקרב על 'מתחם הרוחות' לא קיבלנו שום ידיעה מוקדמת מהרמה הממונה. החטיבה סבלה ממחסור במפות והן נופקו לא במידה מספקת ולא לפי התקנים הקיימים בחטיבת שריון".
אך לא רק המודיעין לקה בחסר. "היה מחסור בתיקי שטח. לא היה ציוד מתאים. מפקד חוליית ההאזנה היה צריך לפנות לקמ"ן שישיגו לו אנטנה", שחזר קצין המודיעין. "המודיעין לחטיבה הגיע באיחור, לעיתים 8-6 שעות אחרי היציאה. על המתחם מדרום לג'בל חרים שהיה חמוש וממוקש לא היו ידיעות כלל. לא דווח אפילו ברמזים על אפשרות הימצאות של מתחם כזה. גם הסיורים האוויריים נכשלו. החטיבה לא קיבלה התראות, חוקרי השבויים לא הצליחו להפיק מידע משמעותי והידיעות שהגיעו מהם לא נתנו תמונה על האויב העומד מול החטיבה".
סגן-אלוף מיכאל ירושלמי, קצין המודיעין של אוגדה 31 שהוקמה במיוחד למקרה של מתקפה מצרית, גם ציין שכמות חומרי השטח לא הייתה מספקת והתיקים לא היו מעודכנים. "גם אמצעי צילום היו מסורבלים. הציוד האופטי של הסיירים היה לא טוב ואחיד".
קצין המודיעין של חטיבה 200, שפעלה תחת אוגדה 38, תיאר גם את הבעיות, ובראשן שחיל האוויר לא ביצע את תפקידו. "מסתבר שחיל האוויר בכלל לא עבד בלילה. האויב נע עם אורות ולא הייתה בעיה של 'לרדת עליהם ולגמור אותם'. גם היה מחסור בדלק ובתחמושת", סיפר רס"ן יוסף מיינר.
בגזרה הצפונית דווקא לא היו טענות כלפי המודיעין. "המערך פעל כמו שצריך והתקבלו ידיעות טובות ואף אספו מודיעין בעזרת מטוסי קרב", העיד קצין המודיעין של פיקוד צפון, סגן-אלוף דנדלר זלמן. "לא הייתה לנו אפילו הפתעה אחת. הטייסים עשו פה עבודה שלא פיללנו שהם יעשו. מערך המודיעין הקרבי יכול בהחלט לטפוח לעצמו על הכתף".
לקח לעתיד: ניכוס הניצחון להשגת פתרון
ביולי 1967, חודש לאחר המלחמה, העידו קציני מודיעין בכנס קציני מערך המודיעין הקרבי בבית החייל. קמ"ן חטיבה 55, רס"ן אוריה אכמון, העיד כי לא היה חומר מודיעיני לגבי ירושלים והתכנון לכיבוש העיר היה כללי ביותר והסתמך על תצלומי אוויר בלבד, ללא הכרת השטח.
"האלוף העמיד את הברירה לבצע בחושך או לחכות ליום לסיוע אוויר. הדרישה של המג"דים הייתה לבצע את שלב ההבקעה של הקו העירוני בחושך", סיפר אכמון. לדבריו, בזכות ההחלטה הזו, התקיפה עברה כמעט ללא נפגעים. "יש לכל אחד את קנה המידה שלו. אנחנו אחרי 95 הרוגים, אז כשמדברים על הרוג אחד או שניים זה נקרא כמעט ללא נפגעים".
הוא תיאר את הקרב על גבעת התחמושת והוסיף כי התרשם מהלחימה של החיילים הירדנים. "זו הייתה לחימה של החייל – כן, מפקדים, לא מפקדים, עד שלא גמרו אותו הוא נלחם. ברור שגבעת התחמושת נלקחה, לא היה להם לא פיקוד ולא קשר, והם המשיכו להילחם. עלינו הלחימה הזאת עשתה רושם רב, וגם היחס לחיילים הירדנים היה אחר כך בהתאם ללחימה הזו – לא היו לא מקרי רצח ולא התעללות ולא נקמה".
רס"ן אכמון זוכר היטב את הפקודה לשחרור העיר העתיקה: "מוטה (מוטה גור, מפקד חטיבה 55 דאז) נתן את הפקודה ההיסטורית בקשר. מכיוון שלא הייתה לחימה, היה זמן להיסטוריה, והוא העלה זאת בצורה מאוד דרמטית – הודיע בקשר לכל הגדודים שעולים על העיר העתיקה".
שם קוד "חוקן"
את אותו כנס פתח ראש אמ"ן אהרון יריב: "ניצחנו ועוד איזה ניצחון. המודיעין עמד בו בכבוד וכבוד רב", הדגיש יריב בדבריו לחיילים ולקצינים שהשתתפו בכנס. עם זאת, בסיכום דבריו התייחס ראש אגף המודיעין לתוצאות המלחמה ובחר לספק להם ניתוח, שנותר רלוונטי גם בחלוף 50 שנה.
"מעל לכל עומדת בעיה אחת והיא איך מבטיחים שנוכל לא רק להסתכל על הניצחון וליהנות ממנו אלא גם לשמור עליו לעתיד לבוא. הבעיה הגדולה איך מדינת ישראל מגיעה לכך שההישג של צה"ל יהיה מנוף לשינוי יסודי במצבנו, גם אם לא יהיה שלום. אז יהיה שינוי יסודי במצבנו. זאת הבעיה היסודית שניצבת בפני מדינת ישראל וזאת הבעיה שגם ניצבת בפני צה"ל".
קצין המודיעין של פיקוד דרום, סגן-אלוף יהושע שגיא, גם דיבר בכנס ודיבר על הכשלים: "לא נתנו להרים מטוס פייפר ב-36 השעות הראשונות של המלחמה. למרות שלמעשה נהרגו אנשים רבים בשדה הקרב באותו זמן פחדו לסכן פייפר. זה היה כישלון. צריך לסכן את הפייפר ומראש לדעת זאת. כשחטיבה 7 נלחמת בקרב הבקעה היא צריכה פייפר מעליה, ולו גם אם סיכויי הפלתו גדולים".
קצין המודיעין של חטיבה 35, רב-סרן שמואל שחם, סיפר גם הוא על בעיות המודיעין. "לפני המלחמה עסקה החטיבה בתכנון פעילות מוצנחת בסיני ולאחר מכן בתכנון פעילות יבשתית לכיבוש אל עריש. לדברי רס"ן שחם, בשלב זה החטיבה לא קיבלה חומרים מודיעיניים מהמטכ"ל: "החטיבה לא הייתה בתפוצת החומר המודיעיני שהוצא על ידי המטכ"ל לכן השגתי ידיעות על סמך קשרים אישיים. גם תוך כדי לחימה כמעט ולא התקבלו ידיעות מודיעין על המצב שהשתנה תוך כדי לחימה".
לצד התחקירים כבדי המשקל היו גם רגעי הומור. רב-סרן אביעזר יערי, קצין המודיעין של חטיבה 8, תיאר את התקופה שבה תכננו מבצע תחת שם הקוד "רוגל" – ולאחר מכן מבצע בשם "חוקן": "מכיוון שמילות הקוד שניתנו לנו היו של בית מרקחת ניתן למבצע הזה השם 'חוקן'. אגב, קצין ב-424 באותו זמן נולד בן והוא קרא לו רוגל, והיה צריך לשתות איתו הרבה קפה כדי לשכנע אותו שלא יחליף את השם בהתאם".
לפנייה לכתב/ת 
