טורקיה נגד אירופה - ולהיפך. פרשנות
לטורקים בעלי זכות הצבעה החיים מחוץ למדינה אמנם לא תהיה השפעה רבה במשאל העם על הרחבת סמכויותיו של ארדואן, אך הם עומדים בלב משבר דיפלומטי אדיר. אירופה לא מוכנה לייבא אליה מחלוקות פנים-טורקיות, וארדואן לא מוכן ששום גורם ירסן אותו. ומי מרוויח? הקיצונים
קולות המצביעים הטורקים במדינות אירופה לא יהיו אלו שיכריעו את גורל משאל העם על שינוי החוקה שיתקיים בטורקיה ב-16 באפריל. ואולם, מצביעים אלו עומדים במרכז מתיחות חריפה בין טורקיה לאירופה, על רקע רצונם של ראשי מפלגת השלטון הטורקית לקיים עצרות בחירות במדינות אירופיות מרכזיות, דוגמת גרמניה, הולנד, ואוסטריה. מתיחות זו צפויה בטווח הקצר לפעול לטובת נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בכל הנוגע לתוצאות משאל העם, אך יהיו לה השלכות ארוכות-טווח שליליות על יחסי טורקיה-אירופה, ואולי אף יובילו להתגברות העוינות כלפי מוסלמים באירופה.
החל ב-2012 יכולים אזרחים טורקים המתגוררים מחוץ למדינה להצביע ממקום מושבם לבחירות בטורקיה. בבחירות 2015 מדובר היה על קרוב ל-3 מיליון בעלי זכות בחירה. בעוד שבטורקיה עצמה ההשתתפות במערכות בחירות היא גבוהה, ועומדת באופן מתמשך על כ-80 אחוזי הצבעה, הרי שהטורקים בחו"ל לא הראו עד כה להט פוליטי גדול במיוחד. רק כשליש מהם מימשו את זכות ההצבעה שלהם ב-2015, ובבחירות לנשיאות טורקיה שנה קודם לכן – השיעור היה אפילו נמוך יותר, ובאופן משמעותי. לקראת הבחירות לפרלמנט ב-2015, ארדואן עצמו ביקר בגרמניה וקיים עצרת בפני אזרחים טורקים שם. כבר אז ניכר היה שהדבר יוצר מתיחות עם ההנהגה הגרמנית, אך בהיקף זניח לעומת המשבר לו אנו עדים בימים אלו.
מדינות באירופה אינן מוכנות עוד לאפשר לבכירים טורקים לקיים עצרות בחירות ציבוריות בתחומן. באופן פורמלי, הטענה היא שהן אינן מעוניינות לייבא לשטחן את המחלוקות הפוליטיות הפנים-טורקיות, שעלולות לייצר קיטוב גם בתוך הקהילות הטורקיות באירופה. ואולם, מעבר לטיעון זה – תקף ככל שיהיה – המדיניות האירופית מעידה על תסכול הולך וגובר מול ההתנהלות של ארדואן.
הנשיא הטורקי, שעם עלייתו לשלטון לפני כ-15 שנה הנהיג שורה של רפורמות דמוקרטיות שקירבו את טורקיה לאיחוד האירופי יותר מאי פעם בעבר, זוכה בשנים האחרונות לקיתונות של ביקורת מצד אירופה. היד הקשה שבה נקט השלטון הטורקי נגד המחאה החברתית בפארק גזי שבאיסטנבול ב-2013 הייתה נקודת מפנה, למרות שביקורת אירופית על מצב הדמוקרטיה בטורקיה נשמעה גם קודם לכן. ההתנהלות הטורקית עוררה בזמנו תגובות אירופיות קשות, ותגובות-נגד טורקיות קשות לא פחות. ההידרדרות ביחסי טורקיה-אירופה הלכה והחריפה, ושברה שיאים בעקבות מהלכיו של ארדואן נגד גורמי אופוזיציה במדינתו מאז ניסיון ההפיכה הכושל בטורקיה בקיץ 2016.
ואולם, לצד המשבר המחריף, טורקיה ואירופה הקפידו לא לשבור את הכלים. החל ב-1999 טורקיה היא מועמדת רשמית להצטרפות לאיחוד, והחל ב-2005 היא מנהלת עם האיחוד האירופי משא ומתן עקר לגבי הצטרפות עתידית. ברור לכל כי תהליך זה אינו מוביל לשום מקום, אך למרות כל המתיחות ביניהם – הצדדים מקפידים לא לסגת ממנו, ומנסים למצוא דרכים לשתף פעולה סביב אינטרסים משותפים, דוגמת הפליטים מסוריה ואיומים ביטחוניים.
עוצמתו של המשבר הנוכחי יכולה לחולל בכך שינוי. בנובמבר 2016 הצביע הפרלמנט האירופי בעד החלטה שקוראת להקפיא באופן זמני את תהליך ההצטרפות של טורקיה לאיחוד האירופי, עד אשר תחדל טורקיה "מצעדי הדיכוי חסרי-הפרופורציות" שאותם היא מוציאה לפועל בחסות משטר החירום שהוטל בעקבות ניסיון ההפיכה. בפרלמנט האירופי הדגישו כי על אף חשיבותה של טורקיה לאירופה, הרצון להתקרבות צריך להיות דו-צדדי ולהתבסס על עקרונות הדמוקרטיה וזכויות האדם שעומדים בבסיס הפרויקט האירופי.
גם בטורקיה נשמעים קולות שמתנגדים להמשך התהליך מול אירופה. אחוזי התמיכה של הציבור בטורקיה ברעיון ההצטרפות לאיחוד האירופי מצויים בירידה. התגובות מצד ההנהגה הטורקית לביקורת האירופית כלפיה הולכות ומחריפות. השוואות בין אירופה של היום – ובעיקר גרמניה – לתקופה הנאצית, והאשמת מדינות באירופה בתמיכה בטרור, גזענות ופשיזם הופכות פופולריות בטורקיה. מול הולנד, טורקיה מאיימת בסנקציות וצעדי תגמול, ונוקטת צעדים נגד הנציגויות הדיפלומטיות שלה. הולנד, מצדה, נוקטת מול טורקיה צעדים שמדינות אחרות ביבשת לא נקטו כמותם – ביטול אישור הנחיתה של שר החוץ הטורקי, גירוש שרה טורקייה משטח הולנד, ועוד.
שני הצדדים – הטורקי וההולנדי – מנסים להפיק רווח פוליטי מהחרפת המשבר. ראש ממשלת הולנד מנסה להאפיל על מפלגת הימין הקיצונית שמאיימת על המשך שלטונו, ושדוגלת בקו אנטי-טורקי מובהק. ארדואן, מצדו, מלהיט ומתסיס את השטח לקראת משאל העם הקרוב ומייצר תחושת התגייסות בטורקיה אל מול אויב חיצוני משותף. זוהי שיטה שארדואן השתמש בה בהצלחה במערכות בחירות קודמות – גם אם בעבר האויבים היו אחרים, ישראל והכורדים למשל. לצד זאת, עד כה נמנע ארדואן מלנסות ולהגיע בעצמו לעצרות באירופה, כפי שעשה ב-2015.
המתיחות הגואה בין טורקיה לאירופה עלולה לחזק את הקיצונים בשני הצדדים, וחבל שכך. הקהילות הטורקיות באירופה יכולות היו להיות גורם מחבר ומקרב בין טורקיה לאירופה. בשנות השיא של יחסי טורקיה ואירופה, 2004-1999, כשההצטרפות הטורקית לאיחוד האירופי נראתה ריאלית מתמיד, היו בטורקיה ציפיות שהטורקים באירופה יתרמו למאמץ הלאומי לסייע להסברה ולשיפור דמותה של טורקיה באירופה. כעת, מתנהלים על גבם מהלכים שעתידים להרחיק עוד יותר את טורקיה ואירופה זו מזו, ולתת רוח גבית דווקא לקולות האנטי-מוסלמים באירופה.
לאחר שיושלמו הבחירות בהולנד, מוקד המתיחות בין טורקיה לאירופה עלול לחזור שוב לגרמניה. ההנהגה הטורקית עשויה להוסיף ולהתנהל באופן לעומתי ולהשמיע התבטאויות חריפות אל מול הקנצלרית אנגלה מרקל. או אז, תעמוד הקנצלרית בפני אתגר: מצד אחד, יהיה עליה לנהל את המשבר מול טורקיה בתקיפות – גם לאור הבחירות המתקרבות בארצה. מצד שני, יהיה עליה לבלום את מגמות האסלאמופוביה המדאיגות שעלולות להתגבר עקב משבר שכזה, ולהוסיף להגן על הערכים הדמוקרטיים-ליברליים שנמצאים כיום במקומות רבים תחת מתקפה.
ד"ר נמרוד גורן הוא ראש מיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ומרצה על מדיניות-החוץ הטורקית באוניברסיטה העברית בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
