כריש כחול-לבן
עומר עמאש (24), שהשתתף בתחרויות יוקרתיות באיגרוף תאילנדי וחולם להגיע רחוק, מספר כיצד נאלץ לעבוד כשומר במועדונים ("זה כיף עד שמישהו בא לעשות בלגן"), מסביר למה הוא לא אוהב להתחרות עם מגיני ראש ("אני אוהב לפוצץ אנשים") ומדוע סירב להצעה כספית מפתה לייצג את פלסטין: "אני ישראלי ומניף את הדגל באהבה". הכירו את "הכריש הכחול"
"הקרבות לחובבנים לא מעניינים אותי, אני לא מרגיש בהם את השואו ואני גם לא בא להתחרות עם מגינים. אני רוצה שיראו את הפרצוף היפה שלי וחוץ מזה, ככה יותר קל לפוצץ אנשים". לעומר עמאש כבר יש פה של מתאגרף צמרת והוא בטוח שהוא בדרך לשם.
החיים של לוחם איגרוף תאילנדי בישראל אינם קלים. בקושי ניתן לארגן קרבות, כסף לא רואים בזירה המקומית, האפשרויות לצאת לחו"ל נדירות ויקרות וקשה מאוד לשלב את הספורט עם העבודה והחיים הרגילים. אבל עמאש (24) לא מוותר וחולם על הרגעים הגדולים, אותם הצליח לטעום עד היום רק על קצה המזלג.
עמאש, המתחרה במשקל עד 81 ק"ג, כבר השתתף במספר תחרויות בחו"ל. האחרונה שבהן הייתה לפני שלושה חודשים בסין. הוא התחרה שם בליגת ה"טופ קינג" היוקרתית ונוצח בקרב צמוד על ידי הסיני לי ביאומינג, שזכה באליפות העולם מטעם כמה איגודים בינלאומיים (ביניהם WPMF).
עמאש, המכונה "הכריש הכחול" (זרקא=כחול בערבית), נהנה מפופולריות רבה בקרב תושבי המגזר הערבי וכעת סימן לעצמו את המטרה הבאה – השתתפות ב"גלורי", הליגה האיכותית ביותר בקיקבוקס העולמי.
איגרוף תאילנדי חובבני והשתתפות באולימפיאדה לא מעניינים את עמאש, הוא הולך רק על הקרבות המקצוענים. כמו כל ספורטאי, גם הוא זקוק לכסף, אבל למרות זאת סירב להצעה שקיבל מאנשי עסקים מהרשות הפלסטינית לייצג את פלסטין בזירה תמורת סכומים גבוהים.
"הרגשתי שאסתבך אם אמשיך לשמור במועדונים, אז הפסקתי"
"אני רוצה להגיע לרמות הכי גבוהות שיש ושאפשר להגיע אליהן", אמר עמאש בראיון ל-ynet ספורט. "יש לי עוד הרבה יעדים ועוד הרבה על מה לעבוד. עכשיו אני רוצה להגיע ל'גלורי', התחרות הכי גדולה בעולם. לשם אני שואף. אני רוצה להיות טוב בכל העולם ולהיות מספר 1. בארץ זה לא מסודר והמדינה לא תומכת".
עמאש יודע היטב שרק בחו"ל יש לו צ'אנס לעשות את זה בגדול: "בארץ אנחנו לא מתקדמים לא בגלל שאנחנו לא טובים או בגלל שאין מאמנים טובים. בחו"ל יש תחרויות וספונסרים, פה אין כלום".
המסגרת החובבנית האולימפית לא מעניינת אותך בכלל?
"האמת היא שמעניין אותי להתחרות בקרבות מקצוענים יותר. בתחרויות החובבניות אני לא מרגיש את השואו כמו בתחרויות המקצועיות. אני אוהב להתחרות בלי מיגון, רק מגן שיניים, כפפות ולעלות לזירה. זה הדבר שאני הכי אוהב. זה יותר קשה ויותר כואב, אבל זו המטרה וזה החלום. בשביל זה אני עובד. לא בשביל תחרויות חובבניות עם מגינים. אני רוצה שיראו את הפרצוף היפה שלי. ברור שככה יותר קל לפוצץ אנשים".
אתה משקיע המון ונוסע כל יום מצפון הארץ לתל אביב. זה משתלם? רואים מזה כסף?
"כסף פחות, אבל אני רואה מסביב את האנשים והמעריצים. כסף לאט לאט אני מתחיל לראות, למרות שאין לי ספונסרים ואין לי תמיכה, אבל אני מתחיל לראות מתחרויות בינלאומיות. הכסף הגדול יבוא בעתיד".
אבל איך אתה מסתדר? צריך המון כסף כדי לנסוע לתחרויות במדינות כמו סין.
"מארגני התחרות משלמים על הטיסות ובתי המלון. אריק ואיציק (מאמניו – ת.ג) דואגים לכל האימונים מסביב ומממנים את הנסיעות שלהם. אני צריך לממן את הנסיעות האחרות ואני גם עובד בנוסף לאימונים".
בשל השקעתו הרבה באיגרוף תאילנדי מתקשה עמאש למצוא עבודה. כיום הוא עובד במשמרות כשומר במפעל בנתניה על מנת להתקיים: "זה קשה, כל יומיים אני מחליף עבודה, אבל מסתדר. לא כולם מסכימים להעסיק בן אדם שנמצא כל כך הרבה זמן באימונים. לפעמים אני נשאר בלי עבודה, אבל המטרה שלי היא להצליח בזירה. לשם אני שואף, לא לעבוד בשביל 6000-7000 שקל בחודש".
בעבר עבד עומר כשומר במועדונים, עבודה שמזמנת לפעמים עימותים עם טיפוסים מפוקפקים: "אני חייב להחליף הרבה פעמים עבודה וכשיש קרבות אני חייב להשקיע יותר. בן אדם שרוצה להוכיח שהוא חזק מתעמת. אני לא צריך להוכיח שאני חזק ולא מתעמת עם אף אחד".
ולא ניסו לבחון את היכולות והסבלנות שלך?
"עבודה במועדונים זה סבבה, עד שבא אחד שרוצה לעשות בלגן. קרה פעם שנכשלתי בזה ולמדתי את הלקח. בדיבור יפה אפשר להרגיע את הכל, אבל לפעמים עושים טעויות ושטויות. הרגשתי שאסתבך אם אמשיך בזה, אז הפסקתי. זה לא בשבילי".
"אוהדי בית"ר מקבלים ערבים באיגרוף"
אתה זקוק לכסף, וכערבי ישראלי סירבת להצעה לייצג את פלסטין תמורת הרבה כסף. למה?"באו אלי אנשי עסקים מטול כרם. הם רצו להשקיע בי והראו לי הוכחות מול העיניים שהם רוצים לעשות את זה. לא הסכמתי בגלל שאני יודע שכאן גדלתי וכאן נולדתי. הציעו לי הרבה כסף, אבל אני אני גר בישראל ורוצה לייצג את ישראל".
אבל כערבי-ישראלי, אף אחד לא יבוא אליך בטענות אם תייצג את פלסטין. זה לא ייראה יוצא דופן.
"אמרת את זה, אני ערבי ישראלי ולא פלסטיני. אני ישראלי ואין מה לעשות. אני גר בג'סר א-זרקא ואין שם יהודים, אבל ביום יום אני עם יהודים. אולי זה נראה בהתחלה בסדר ושלא יבואו אליי בתלונות, אבל בטוח שבהמשך זה יכול לגרום לי לבעיות. בדקתי את זה עם אנשים שמבינים בעניין".
ואיך מקבלים את זה בג'סר א-זרקא?
"מקבלים אותי יפה מאוד והמעריצים הכי גדולים שלי גרים שם. מכירים אותי גם באום אל פחם, פורדיס ונצרת ובכל מקום מעריצים אותי".
שקלת לעבור לאיגרוף קלאסי ולייצג את מכבי ת"א.
"יש עדיין דיבורים לגבי מעבר לאיגרוף ונראה מה יתקדם איתם. איגרוף תאילנדי ואיגרוף זה שני עולמות שונים ואם אתחרה גם באיגרוף אני יכול לקבל יותר תחרויות ויותר כסף. זה משמעותי".
נראה לך שהיית יכול להתחרות עבור מועדון כמו בית"ר ירושלים, שלא מקבל לתוכו ערבים?
"בית"ר ירושלים זה כדורגל ואני מתעסק באיגרוף. מה שמקובל בענף שלנו אנחנו עושים אצלנו. בירושלים לא רוצים ערבים בכדורגל, אבל כן מקבלים שם ערבים באיגרוף. בדקתי את זה ואני יודע".
איך אתה חושב שאוהדי בית"ר היו מקבלים את זה אם האיגרוף היה ענף קצת יותר פופולארי?
"יש ויש. כמו שיש ערבים גזענים וערבים לא גזענים, ככה יש יהודים גזענים ויהודים לא גזענים".
אתה מתחרה בחו"ל עם דגל ישראל.
"אני מניף את דגל ישראל בגאווה בכל קרב והכל ואני עושה באהבה. הזירה דואגת להניף את הדגל, יש את אריק ברון שמניף אותו, ואם זה צריך להיות עליי זה יהיה עליי. אני עושה כל דבר באהבה, אם לא זה לא שווה".
איך היה להתחרות בטופ קינג?
"ההכנה הייתה קשה, למרות שלא הייתי בשיא כי לא עבדתי ולא הייתה לי הכנסה מספיק טובה. זה מפריע לאימונים, לריכוז ולמחשבה. זה גרם לכך שבזירה לא נתתי מאה אחוז, למרות שהיה לי קרב מאוד צמוד וטוב. התחריתי נגד לוחם סיני לא קל בקרב מאוד פיזי ומאוד קשה. הוא היה בכושר טוב מאוד ובכל זאת התמודדתי מולו ואני מקווה שניפגש בהמשך".
איציק פרנקו: "אני מכיר את עומר מאז שהיה ילד והוא חדור מטרה מהיום שהגיע אלינו. תמיד אהב את התחום והיה מאוד רעב להצליח ולהשתפר. בהתחלה הוא קיבל מכות מהלוחמים במועדון, אבל לאט לאט התחיל להחזיר ויישר קו.
"בסך הכל הוא באמת לוחם טוב ויש לו לב חזק. אפשר להגיד שהוא עושה את כל הקרבות כמעט כנגד כל הסיכויים. התחרויות בארץ מאוד חלשות, אין יותר מדי אירועים ולא פשוט להוציא לוחם לחו"ל. יש הרבה תקופות של חוסר ודאות, כשלא יודעים אם יהיה קרב ומה יהיה בו. בן אדם צריך לבנות לעצמו קריירה, עבודה ופרנסה ולא פשוט להכניס חלום לתוך זה. אפילו כמעט בלתי אפשרי. בסך הכל עומר עושה את זה בסדר ומצליח לשלב חיים עם לחימה. אנחנו מאחלים לו שהקרב הבא באירופה יפתח לו עוד דלתות".
אריק ברון: "אני מכיר את עומר קרוב לתשע שנים וצמוד אליו יומיומית. אני זוכר אותו כשבא לפה, היה ילד שרוצה וכיום הוא גבר שרוצה ומתמיד. אני רואה את השיפור היומיומי שלו, אם זה ברמה הטכנית או המנטלית והרצינות. הייתי איתו בהרבה קרבות והאחרון היה בסין. אמנם הוא הפסיד באחת הליגות הטובות, אם לא הטובה ביותר, נגד כוכב סיני ברמות הכי גבוהות, אבל את הנסיעה סיכמנו כחוויה גם בשבילי וגם בשבילו. הוא לא חווה דבר כזה קודם וגם לא אני. התאכזבנו מההפסד, אבל זה היה דבר מטורף בשבילו להגיע לשם".
ברון הוסיף לגבי המטרות בעתיד: "אחת השאיפות שלנו היא להגיע ל'גלורי', יש עוד שאיפות בדרך כמו להביא אותו לרמה הכי גבוהה שהוא יכול. הסיכוי שלו טוב והכל תלוי מה קורה בדרך. הכל מתחיל ונגמר בכסף, לא מה שמקבלים בסוף, אלא הכסף שתוך כדי. מי שעושה את זה בארץ עושה זאת לא בגלל כסף, אלא מתוך אהבה ותשוקה לענף. עומר עושה את זה מתוך תשוקה ואם זה יישאר אצלו יש לו סיכוי מאוד גבוה להגיע לשם".
מדוע שקלתם לעבור לאיגרוף קלאסי ולמה זה לא יצא לפועל?
"אנחנו שוקלים כל דבר שטוב לעומר ובארץ אין הרבה תחרויות, רק פעם או פעמיים בשנה. אין משהו מסודר. שקלנו באמת לעבור לאיגרוף, כי כך הוא יכל לקבל עוד ניסיון ולשפר את עבודת הידיים. כרגע אנחנו עובדים עם מה שיש".
לפנייה לכתב/ת 
