בית הדין הרבני דחה תביעת שלום בית של בעל מתעלל: "אין סיכוי"

אחרי 15 שנים עזבה אישה את ביתה ולדבריה חשה כמו אסירה ששוחררה מהכלא. בעלה ביקש לחדש את היחסים, אך נדחה בבית הדין הרבני

עו"ד אלון ברפורסם: 16.03.17 , 23:05

בית הדין הרבני בנתניה דחה לאחרונה תביעת שלום בית שהגיש גבר, לאחר שקיבל את טענת אשתו שלפיה חייה איתו היוו מעין בית כלא. הדיין שניאור פרדס קבע שאין ולו סיכוי קטן שבני הזוג יחזרו לחיות יחד.

בני הזוג נישאו ב-2001 ונולדו להם שלושה ילדים. בתחילת 2016, אחרי שיחסיהם נקלעו למשבר, הגיש הבעל תביעה שבה דרש שלום בית, ובית הדין הוציא צו זמני למדור ספציפי – מעין צו עיקול המונע מהאישה את האפשרות לתבוע את פירוק השיתוף בדירה המשותפת. בעקבות זאת, במרס אשתקד עזבה האישה את חדר השינה וביוני עזבה לגמרי את הבית עם הילדים.

אישום

ירקה על בעלה בבית הדין, אך זוכתה מתקיפה

עו"ד רומח שביט

האירוע התרחש במהלך דיון יצרי על מזונות בבית הדין הרבני. נגד האישה הוגש אישום, אך השופט מנחם מזרחי קבע: זה לא מצדיק סטיגמה פלילית

ירקה על בעלה בבית הדין, אך זוכתה מתקיפה

בדיון שנערך לאחרונה בבית הדין ביקש הבעל להאריך את צו המדור הספציפי על מנת לאפשר לו ולאשתו למצות את הניסיונות לשלום הבית. לדבריו, הם לא סיימו את התהליך הטיפולי שאמור לסייע להם להעלות את חיי הנישואין על דרך המלך. בינתיים, לדבריו, הוא יזם מהלכים לשלום בית, ובכלל זה קנה לאשתו מתנת יום הולדת והכין לה כוס תה בבוקר.

האישה טענה מנגד שאינה מוכנה בשום אופן לחזור לבעלה, שחייה עמו היו לדבריה "תשעים אחוז גיהנום". היא סיפרה שחיה בפחד מתמיד, סבלה מאלימות נפשית, וגם ילדיה ספגו מנחת זרועו. רק היום, לאחר שיצאה מהבית, היא מבינה באיזה טרור היה חיה ומרגישה כאסירה שיצאה לחופשי.

אב בית הדין הרב שניאור פרדס ציין שבשאלת כנות התביעה לשלום בית הונחו בפניו נתונים סותרים. מצד אחד הבעל הראה מאמצים מסוימים, אך מצד שני סירב ללכת לטיפול זוגי ללא תנאים מוקדמים ולא הראה צעד משמעותי אמיתי. כמו כן, הוא הגיש נגד האישה תלונות ברווחה ובמשטרה על הפקרת ילדים.

באשר לאישה, זו מסרבת בתוקף להמשיך בחיי הנישואים וטוענת שגם היועצת הזוגית המליצה על פרידה. בנסיבות אלה, ולנוכח טענתה כי אינה מסוגלת נפשית לחזור לבעלה כיוון שהיא חשה כלפיו מיאוס ותיעוב עצומים - אין צורך להכריע במחלוקת העובדתית.

הדיין ציין כי ניכר שמאבק הגירושין הביא את הבעל להתנהלות אלימה ואובססיבית, שבין היתר גרמה נזקים נפשיים קשים גם לילדים. כמו כן, ברור שהאישה מאסה בבעלה באופן חד-משמעי, ואף לא ניתן לומר שהאפשרות הטיפולית עוד לא מוצתה בהתחשב בכך שהצדדים עברו עשרות טיפולים לאורך שנים.

הדיין קבע כי בנסיבות כאלה, שבהן אישה מעלה את הטענה ההלכתית "מאיס עלי", לא כופים עליה להיות עם בעלה, במיוחד כאשר יש "אמתלה", כלומר סיבה ברורה למאיסותה בבעל, המציק לה בדרכים שונות.

משכך, ובמצב שבו "אין ולו סיכוי קטן לשלום בית", יש לבטל את צו המדור הספציפי, שניתן מתוך הנחה שהבית יהיה גורם מאחד ומרכזי בשלום הבית. בסיכומו של דבר תביעת שלום הבית נדחתה וצו העיקול על הדירה בוטל.