הסמארטפון כעגל זהב מודרני

אחד מהאירועים המכוננים של עם ישראל - סיפור עגל הזהב - מסופר בפרשת כי תשא. אמנם על פי המפרשים (וכך נראה מפשט המקרא), האירוע עצמו קרה במעמד הר סיני, אך הוא מסופר כמה פרשיות אחרי.

כתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית

וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן: וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַה' מָחָר: וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות, פרק ל"ב,א'-ח').

עם ישראל מחפש להיאחז במשהו, ויוצר לעצמו עגל מסכה מאיסוף של נזמי זהב. כיוון שמדובר במעמד הר סיני, אחד הרגעים המיוחדים במינם שעם ישראל חזה במדבר, נשאלת השאלה מדוע הם הצטרכו לעגל מסכה? מה כל כך משך אותם לייצר לעצמם אלוהים אחרים?

חיפוש אחר מציאות נוצצת

ייתכן ונוכל לנסות להבין בעצמנו את מהות עגל הזהב מתוך מציאות החיים שלנו. עד כמה אנחנו כבולים ל"אזיק האלקטרוני" היושב לנו באופן קבוע בכיס (הטלפון הנייד)? האם אנחנו משועבדים אליו מבחינת צפייה בפרסומות, רכישת מותרות שאין לנו יכולת לממן, מרדף אינסופי אחר הכסף, מילוי טפסי לוטו וטוטו ועוד ועוד?

נראה כי המושג "עגל הזהב" בא לבטא את המעגליות, החזרה על הדברים בכל זמן נתון. לא מדובר רק בדור המדבר המחפש לחוש פיזית בנשגב ממנו, אלא בכל זמן ובכל תקופה - אנחנו מחפשים להישען על משהו שנראה נוצץ, נורמה חברתית, שמרגיש לנו שבזכות הדבר הזה - יש סיבה לתקווה.

עגל הזהב נוצר מנזמי אזניים, אותו מקום שיש לאדם בחירה להיות בקשב או שדברים יעלמו מתשומת ליבו. אדם שאינו קשוב לעצמו ולצרכים שלו - ימצא את עצמו נתון כל הזמן בתלות בדברים חיצוניים. וככל הנראה יתקשה למצוא את אושרו ואת שלוותו.

חשוב להבדיל בין חלום שיש בו כדי להגשים חיים וליצור תקווה לבין שיעבוד למציאות חיים וירטואלית. משפחות רבות בישראל חיות ממה שאין להן, לרוב מתוך שיעבוד לעגל הזהב, לכך שאפשר לחיות באוברדראפט - כי הבנק מרשה. אפשר הרי "להשקיע" 240 שקלים במספר מנויים ללוטו, מתוך תקווה שאולי משם תבוא הרווחה.

אחריות כלכלית - תהליך שקורה בהתמדה

החיבור למכשיר הנייד באופן קבוע, מסית את תשומת לבנו מהדברים המרכזיים בחיים. החלום של זכייה בהגרלה מסיתה את תשומת ליבנו מהאחריות המוטלת על כתפי כל משפחה ומשפחה להתנהל באופן אחראי, וממה שיש כרגע, בכל זמן נתון. אם הכנסה של המשפחה היא X, אזי יש לחיות מ-X פחות, וזאת בכדי לאפשר להשתחרר מהשיעבוד האמיתי של ההלוואות והמינוס. מדי פעם, אם יש יתרה, אפשר לקנות כרטיס הגרלה, אך לא מכספים שאינם קיימים.

מעבר לכך, פרשת עגל הזהב באה ללמד אותנו שלכל דבר יש את התהליך שלו. משה בושש לרדת מההר לא בשל איחור, אלא בשל תחושת העם שהוא בושש לרדת. תחושה שהכל "כאן ועכשיו". ירידה מההר דורשת תהליך, לדברים לוקח זמן לקרות.

אהרון מנסה להעביר להם את המסר בכך שהוא מושך זמן בהכנת העגל, אך העם לא נכנע לשיעור שלו. עלינו ללמוד שאחריות כלכלית, יציאה משיעבוד של הלוואות, הינן תהליכים שיכולים לקרות בהתמדה, אחריות וניהול נכון של הדברים.

הכותב הוא מנהל מחוז מרכז והדרום בארגון פעמונים