בחזרה ל"שושלת": כשהיינו יפים, עשירים ודפוקים
אם הדרקונים, שוברת השלשלאות? עשו לנו טובה, לדאינריז יש הרבה מה ללמוד מאלכסיס מורל-קרינגטון-קולבי-דקסטר-ראוון, המלכה האמיתית של המסך הקטן. סמדר שילוני חזרה לצפות ב"שושלת", הפנטזיה המטורפת שחשפה דור שלם של ישראלים לאנשים שחוזרים מהמתים, הולכים מכות ולובשים כריות כתפיים
בשנת 1989 החליט חיים יבין, מנהל הטלוויזיה דאז, להוריד את "שושלת" מהמרקע. יכול להיות שהוא היה שותף לדעתם של גדולים ממנו, שהעונה השישית של הסדרה הייתה הגרועה בתולדותיה והחליט לחסוך מהצופים שלו את הסבל שבצפייה בחברה אהובה גוססת. הסברים לא היו, רק הודעה שהסדרה תצא לחופשה אינסופית.
הפתיח של "שושלת", עונה ראשונה
אם זה היה קורה היום הצופים מן הסתם היו מגחכים (זוכרים מתי הייתה השביתה האחרונה בערוץ 1? בדיוק) ופונים לאינטרנט הקרוב למקום מגוריהם. אבל בתקופה ההיא, אמצע שנות ה-80, ההחלטה הזו הפכה את המרכזייה של הערוץ הממלכתי למקום פופולרי יותר משאי פעם חלמה להיות. שיחות טלפון נזעמות הציפו אותה, עשרות אלפי אנשים חתמו על עצומות (שהעיתונות היומית הרגיעה ש"ביניהם לא מעט רופאים ועורכי דין") ומכתבי מחאה נשלחו.
בעיתונות היומית התפרסמו טורים פובליצילסטיים שכותביהם הצהירו שהם עצמם לא צופים בזבל הטלוויזיוני הזה, אבל יבין לא יכול להחליט על דעת עצמו להוריד את הגיליוטינה על סדרה שהעם כל כך אוהב, ואיזו אכזריות זו להשאיר את העם במתח בלי שאי פעם יידע אם אלכסיס שרדה את ניסיון החניקה של בלייק ומה היא לבשה ללוויה.
התגובה הזאת מסבירה את המהות של "שושלת". היא לכדה חתך רחב כל כך של האוכלוסיה, ללא הבדלי דת, גזע ואוצר מילים. היא הייתה אסקפיזם כל כך מרהיב, כל כך גדול מהחיים, כל כך מוגזם וצבעוני, שבעד אותו הכסף (והיה שם הרבה ממנו) אפשר היה לקטלג אותה כפנטזיה.
סוג של "משחקי הכס", אם תרצו - מאבקי כוח דרמטיים רבי עוצמה, דיאלוגים מלאי פאתוס, עושר עצום, תלבושות תקופתיות מושקעות, אנשים שמתים וחוזרים מהמתים בדרך לא דרך (יו נואו נות'ינג, סטיבן קרינגטון!) ואם דרקונים אחת – אלכסיס (מורל-קרינגטון-קולבי-דקסטר-ראוון), שהייתה הראשונה לזהות את העוצמה בשם משפחה רב-חולייתי. איך הגדיר את זה אחד השחקנים? "כולנו היינו יפים ועשירים ודפוקים רגשית, ואנשים התחברו לזה".
לא שהבנתי את זה בזמנו, כשהתחננתי להורים שלי שייתנו לי להשאר ערה כדי לצפות בקסם קורה. פשוט הופנטתי אל עולם של תככים, מותרות, כריות כתפיים ואלוהים, כמה הג'ף קולבי הזה חתיך. כשאבא של חברה שלי נהג לענות לטלפון ב"קרינגטון רזידנט שלום" או הודיע ש"הוא ייקח את השיחה הזאת בספרייה". פיספסתי לגמרי את הסרקזם והתרשמתי עד עמקי נשמתי.
"שושלת" נוצרה בתור קונטרה ל"דאלאס" של CBS. רשת ABC ניגשה לאהרון ספלינג עם בריף מאוד ברור – אנחנו רוצים משהו כמו "דאלאס", ושיהיה על נפט. ואכן שמה המקורי של הסדרה היה בפשטות "Oil", ושונה רק כדי למשוך אליו נשים. ספלינג החליט לקחת את זה רחוק יותר. בלייק קרינגטון היה איל נפט מדנוור שהתחתן עם קריסטל, המזכירה שלו, אשה פשוטה שאין לה שום נקודת קידוח בשלוף. במהלך העונה הראשונה קריסטל מנסה להשתלב בחברה הגבוהה. אלוהים יודע שלא קל להתרגל לאנסמבל כינורות וכלי נשיפה על אסיד שמלווים אותך לכל מקום.
אלכסיס של ג'ואן קולינס נכנסה לסדרה רק בעונה השנייה. הדמות שלה הופיעה לכמה פריימים ב"קליף האנגר" של העונה הראשונה, במשפט בו בלייק הואשם ברצח הבויפרנד של סטיבן, אבל זאת לא הייתה קולינס מהסיבה הפשוטה שהיא עוד לא לוהקה אז לתפקיד. קולינס נבחרה בגלל המבטא הבריטי שלה ותוכננה להופיע רק בשישה פרקים, אבל די מהר השתלטה על המסך והפכה לביצ'ית עם השורות הכי טובות.
בשידור חוזר
"
"
עם הזמן המניע המקורי שלה – להשיג חזרה את הלב של בלייק – הלך והתעמעם, אבל זה לא הפריע לה להמשיך לתעב את קריסטל ולריב איתה ריבים מלוכלכים, שכשצפית בהם לא היית יכול להימנע מלחשוב שאלכסיס בעצם נהנית. בריכת-הליליות, מדרון בוצי, הספה בסטודיו, הן ידעו האחת את השנייה בכל נקודה על הסט. היאללה מכות שלהן היה הדבר הכי עקבי ויציב בסדרה. קרבות הנשים האלה התפשטו גם לדמויות אחרות, כולל ריב של לינדה אוונס עם עצמה, כשגילמה את קריסטל מנסה להכניע את הכפילה שלה, ריטה.
במובן מסוים המכות היו הדבר היחיד שבאמת קרה ב"שושלת". 99% מהעלילה היו ערימה של ראשים מדברים בינם לבין עצמם, צודקים, זועמים, נחושים ולבושים נהדר, לפחות במונחים של אמצע האייטיז.
"קליף האנגר" היה כשמישהו יצא מהחדר בסערה או, לחילופין, משתעשע ברעיון, אבל המלתחה של נשות "שושלת" הייתה עניין רציני מאוד. נולן מילר עיצב לאורך תשע העונות כ-3,000 תלבושות. הוא התעקש שהדמויות לא יופיעו באותו האאוטפיט פעמיים, ושבסצנות של שני אנשים ויותר הם לעולם לא ילבשו את אותו הצבע.
התקציב שלו לפרק היה 35 אלף דולר וקולינס נהגה להלאים פה ושם פריטים מהמלתחה של אלכסיס ולא להחזיר אותם. חלק מהם מן הסתם מצאו את דרכם לליין האופנה שהיא הקימה – במקביל לליין דומה של לינדה אוונס - אחרי ש"שושלת" ירדה.
בהיותה ממתק הבריחה שהייתה, "שושלת" מעולם לא התיימרה להיות הגיונית במיוחד. כצופים היינו נכונים לבלוע הכל, וכאילו כדי לבדוק את הגבולות שלנו היא הפכה פחות ופחות רציונלית. זה התחיל בסטיות נרטיביות קטנות והגיע לשיא בעלילה שהתרחשה במולדביה, שעירבה את משפחת המלוכה המולדבית, דוברת האנגלית השוטפת ונטולת המבטא, כתגובה תסריטאית נואשת לצניחת הרייטינג. העונה הזאת הסתיימה בחתונה שנקטעה על ידי טבח אכזרי וחובק כל (חתונת הדמים תאכלי אבק!) שאותו שרדו למרבה הנוחות כל הדמויות הראשיות, למעט אולי הסדרה עצמה.
התכנון לעונה השביעית, אגב, היה שבלייק קרינגטון יאבד את הזיכרון ויתאהב באלכסיס, אבל ג'ון פורסיית הטיל וטו על כל עלילה שעירבה ניאוף, ובניגוד לסטיבן או פאלון או אדם, ההפקה ידעה שפורסיית אינו ניתן להחלפה. פורסיית המטושטש לא קנה את הזממים והתחבולות של ג'ואן קולינס (שאותה תיעב גם כשהמצלמה כבתה, אגב) ובשלב הזה כולם כבר היו עייפים מכדי להתרעם.
לשחקן הראשון שגילם את סטיבן הגיי לא היה כזה מזל. זאת הייתה אחת הפעמים הראשונות שדמות של גיי כיכבה בפריים טיים, אבל רשת ABC, שחזתה את טיפולי ההמרה עוד לפני שזה נהייה מיינסטרים, דרשה מההפקה להפוך את סטיבן להטרוסקסואל, מה שהוביל לפרישה של השחקן מטעמים אידיאולוגים ולליהוק של שחקן אחר במקומו. הסצנה שבה סטיבן החדש מוריד את התחבושות לאחר שהחלים מתאונת נפט מחרידה שאילצה אותו לעבור יותר ניתוחים פלסטיים ג'ואן קולינס היא אחת הסצנות הזכורות בסדרה.
הומוסקסואל אחר שהתפרסם בנסיבות יותר עגומות היה רוק האדסון, שגילם את המאהב של קריסטל. האדסון חלה באיידס כשלאף אחד עוד לא היה מושג מה זה, עובדה שהעלתה את מפלס ההיסטריה על הסט. נשיקות בוטלו, מגעים נחתכו החוצה ולינדה אוונס זינקה לקרון שלה אחרי כל סצנת אהבהבים עם האדסון, לצחצוח שיניים מאסיבי.
"שושלת" הסתיימה כשכל הדמויות הספיקו לקיים יחסים לוהטים האחת עם השנייה, ללא הבדלי דת, גזע או קשרי משפחה, וכבר לא נשאר להם עם מי לשכב. אולי זה לא מקרה שנותנת החסות הקבועה לתוכנית בארץ הייתה "קינג קויל", או כמו שהשחקנים נהגו לומר בראיונות, מזל שלקרינגטונים לא היה כלב.
במובן מסוים מדובר בהמשך טבעי לקריירה המוקדמת של לא מעט מהשחקנים הראשיים, שהגיעו לסדרה אנונימיים עם רקורד של פורנו רך. בפרק האחרון בסדרה בלייק נורה, אלכסיס ודקס נופלים מהמרפסת וקריסטל בבית חולים חסרת הכרה.
חודשים ארוכים נאלצנו לחכות כדי לדעת איך כל זה הסתיים, עד שהגיע פרק האיחוד שסגר את הקצוות בעלילה מופרכת והזויה משלו. רוב השחקנים התקשו לשחזר את ההצלחה חוץ מהת'ר לוקליר, שעברה למפעל אחר של ספלינג בצד השני של הכביש, "מלרוז פלייס", סדרה שאכן חשפה בפנינו עולמות קסומים נוספים של פחד ותיעוב בקומפלקס דירות מפואר, אבל תמיד תהיה לנו בלב פינה חמה לדנוור.
