האיש, הספריי והחידה: מי הוא אמן הרחוב המסתורי בנקסי?
קירות רבים ברחבי העולם מעוטרים בציורי הגרפיטי שלו, ויצירותיו זוכות לפופולאריות רבה, אבל אמן הרחוב בנקסי מקפיד לשמור על זהותו בסוד. עשרות תיאוריות כבר נשמעו, וכמה וכמה מועמדים סומנו כפוטנציאלים להיות בנקסי האמיתי, אבל האמן ממשיך להיות מסתורי - ומצליח לתעתע בכולם. סיפורה של אגדה אורבנית, עם פחית צבע ביד
מיה S האוסטרלית לא ידעה את נפשה מרוב התרגשות. בליל אוקטובר חשוך, במה שנחשב במלבורן עונת האביב, היא צעדה בסמטת הוז'ייר החשוכה, כשנתקלה בדמות שנראתה גברית, לבושה במעיל כהה, סווטשירט וקפוצ'ון, עומדת מול קיר ובו גרפיטי טרי, ואז אורזת את כליה ועומדת להסתלק מהמקום. היא מיהרה לדלוק אחרי האיש, לא לפני שעצרה והתמקדה בציור שהותיר על הקיר, ובו נראית אישה שלובשת חולצה ועליה הכיתוב "Fuck Off, אנחנו טיפשים". בתחתית היצירה ניתן היה לראות בבירור את שמו של החתום עליה.
"בנקסי! היי!", היא צעקה בעודה רצה אחריו, נחושה להיות זו שתחשוף את זהות אמן הרחוב האנונימי. הגבר המסתורי הסתובב אליה לשנייה, דחף את מצלמתה וזרק לה "Fuck off", כן - ממש כמו בציור שעל הקיר - ואז הסתלק מהמקום. הסרטון הקצר הגיע ליוטיוב, ולמשך מספר ימים עורר שוב את הדיון האינסופי בשאלת זהותו האמיתית של בנקסי, כנראה אמן הרחוב המסוקר והמבוקש ביותר בעולם כבר מספר שנים.
המון שאלות צפו בעקבות אותו סרטון, והן עסקו בעיקר בעניין האותנטיות שבו. החתימה שבתחתית היצירה דמתה במידת מה לזו שעל כמה מעבודותיו המוכרות בעולם של האמן, אבל אלו לא תמיד מלווים בחתימה בכלל. האופן בו עצרה הצלמת כדי להתמקד בציור שעל הקיר במקום להמשיך לרוץ אחר הדמות המתרחקת גם העלה חשד, אבל מבין שלל העדויות שנאספו במשך השנים, ניכר שהפעם היה מדובר באחת מפלילה במיוחד. במילים אחרות - מי שמגדירים עצמם כ"מומחי בנקסי" סברו שיש סיכוי של 50 אחוז שאכן מדובר בצייר החמקמק.
וידאו זה, כמו רבים אחרים, העלה את השאלה הגדולה יותר. זו שעוסקת ביכולתו של אמן בפרופיל תקשורתי כל כך גבוה, בטח כשמדובר ברוקסטאר של עולם אמנות הרחוב, לשמור על חשאיות ואנונימיות לקראת סוף העשור השני של שנות האלפיים. שאלת מיליון הדולר "מי הוא בנקסי?" הופכת כמעט משנית בדיון הזה, שעוסק לא רק ביכולת אלא גם ברצון של אדם להתבלט, להתפרסם אך לא להיחשף. לא עניין של מה בכך, בעולם של רשתות חברתיות שמאפשרות תיעוד וחשיפה של כמה שיותר פרטים על עצמנו, ובעיקר מעודדות לאקסיביציוניזם קיצוני.
אבל לפני הכל - קיצור תולדות הבנקסי (כי מתברר שרבים לא רק שלא יודעים מי זה - גם לא יודעים מה הוא אמור להיות ונחשפו אליו רק בשבוע שעבר, עם הידיעה על המלון את קירותיו עיטר בבית לחם). בנקסי פרץ בתחילת שנות ה-90', ועד מהרה הפך לשם דבר בסצנת אמנות הרחוב העולמית. יצירותיו, שהחלו לקשט את רחובות לונדון וערים אחרות בבריטניה, מתחו (ועדיין מותחות) ביקורת על קפיטליזם ותרבות הצריכה, ובאמצעות שילוב של הומור שחור וטכניקת שבלונות - הקנו לו טביעת אצבע ייחודית ומוכרת. במילים אחרות – מי שהתוודע לעבודותיו כבר ידע לזהות אותן (וכמובן שבשלב מסויים גם קמו לו לא מעט חקיינים די מוצלחים, יש לציין).
טרוריסט הקירות העדיף להשאיר את זהותו מעורפלת (בעיקר לנוכח העובדה שאמנות רחוב, לפחות לא באזוריה הממוסדים והמורשים, היא עדיין עניין בלתי חוקי שנתפס על ידי רוב המשטרים כאקט של ונדליזם), אבל בד בבד הפך מפורסם ומוכר יותר גם מחוץ לחוגי הסטריט-ארט. פופולאריות הפכה עם הזמן שיגעון, והטירוף סביב איש הצללים מומחש היטב בדוקו "בנקסי עושה את ניו יורק" (הטריילר מופיע כאן למטה, מיטיבי הלכת יוכלו להנות מהסרט עצמו).
היצירה הדוקומנטרית המהפנטת תיעדה חודש אחד בעיר הגדולה, אוקטובר 2013 אם להיות ספציפיים, בו אלפים מתושבי העיר קמו מדי יום ליצירה חדשה שבנקסי צייר בעיר, תוך שפיזר רמזים למקום הימצאה. מן "חפש את המטמון" ארטיסטי שהעביר מעריצים על דעתם, הביא את חובבי האמנות לבוז להנגשה הפופית של מה שגם כך נחשב לאמנות להמונים, הוריד אופורטוניסטים עסקיים לשפלים חדשים (שהרחיקו עד שבירת הקירות המצויירים ומכירתם למוזיאונים) ובאופן כללי היטיב לתאר את ההיסטריה.
וגם אחרי כל זה - עדיין לא התבררה זהותו של מי שכבר הספיק לצייר על גדר ההפרדה, יצר את פארק השעשועים המסואב-ערכית "דיזמלנד" שכולו אנטיתזה לעולם האוטופי של דיסנילנד, ובעברו אף הטריל את כלכלת בריטניה, עם אלפי שטרות מזויפים שעליהן דמותה של הנסיכה המנוחה דיאנה. משחק הניחושים נראה בשיאו בתקופה האחרונה, תאוריות קמות ומופרכות בכל יום, ולפני שנגיע לחשודים המרכזיים, נתחיל קודם במי מהם הוא לא בנקסי.
נתחיל בכך שהוא ככל הנראה לא אישה, כפי שטוען איש המדיה הקנדי כריס הילי, באותו דוקומנטרי ניו יורקי מלפני שתי פסקאות. מדובר באחת הסברות הפופולאריות באשר לזהותו של בנקסי - או לזהותם של הבנקסים, למען האמת, שכן לפי התאוריה בנקסי הוא למעשה קולקטיב של שבעה אמנים, המונהג על ידי אישה. לפי הילי, את פניה של אותה אישה (בלונדינית, מתברר) ניתן לראות בסרט המוקומנטרי המעולה (לא דוקומנטרי!) "Exit Through the Gift Shop".
מדובר באפשרות הגיונית. אך יש מי שטוען כי עבודה במסגרת קבוצה מנוגדת לחלוטין לאופיו של האיש מאחורי הציורים, ומדובר בקשקוש מוחלט.
עוד תאוריה שהופרכה הייתה זו שהתבססה על דיווחים בתקשורת הבריטית, לפיהם בנקסי נצפה מתחבא באתר פארק השעשועים הסאטירי "דיזמלנד", שהקים ב-2015. לפי הדיווחים, מעריציו של בנקסי זיהו שם את רובין גנינגהאם (זיכרו את השם הזה - הוא עוד ישוב אלינו בהמשך) - אדם שהדיילי מייל הכתיר ב-2008 כבנקסי האמיתי. בהמשך התברר כי היה מדובר בעובד עירייה לגיטימי, ולא באמן המסתובב בתוך יצירה שברא באקט היצ'קוקי משהו.
סיפור מוזר יותר, שלרגעים יצר את הרושם שבנקסי התרשל בשמירת הסוד, התפרסם בינואר 2015. על פי האגדה, צעיר בריטי מהעיר אוקסנהולם טוען שאדם לו עזר להרים מיכלי צבע שנפלו מתיקו, הציג את עצמו בפניו ברכבת כרובין באנקס (מתוחכם, אין ספק), וכאות תודה העניק לו ציור חתום של בנקסי וסיפר לו שמדובר ביצירה בשווי 20 אלף פאונד.
סיפור דומה פורסם באוקטובר 2014, כשגבר בן 35 מליברפול בשם פול הורנר הואשם בהיותו בנקסי. הוא נעצר באשמת השחתת רכוש ותכנון מעשה פשע על ידי כוח משימה אנטי-גרפיטי (יש דבר כזה). מאוחר יותר, איש יחסי הציבור של בנקסי הכחיש שמיוצגו נעצר ואישר כי מדובר היה במה שנהוג לקרוא לו היום - פייק ניוז, של אתר חדשות סאטירי. חשוד נוסף שהסיכויים כי הוא-הוא בנקסי מהמפורסם די קלושים הוא ט'יירי גואטה - או "מיסטר בריינווש" בשבילכם, האמן המפוקפק שכיכב ב"היציאה דרך חנות המתנות" וסימל את המסחור המגוחך של עולם אמנות הרחוב. למען האמת, יש סיכוי שמדובר באמן האמיתי, אבל חייבים להגיד שאם יום אחד יתגלה שהו אכן בנקסי, זו תהיה חתיכת אכזבה עבור מיליוני מעריציו.
אז מי הוא לעזאזל בנקסי? או לפחות - מי יכול להיות בנקסי? על פי חשדות שהועלו לאחרונה על ידי העיתונאי הבריטי קרייג וויליאמס, בנקסי הוא למעשה רוברטו דל ניה, איש ההרכב האלקטרוני מאסיב אטאק. וויליאמס ביסס את טענתו על סמיכות שמצא בין הערים שמאסיב אטאק מופיעה בהן לבין התגלות עבודותיו של בנקסי. כמובן שדל ניה הכחיש את הידיעות וטען שהן "מוגזמות". ועדיין, בהתחשב בעבודה שמדובר במוזיקאי שלקח חלק כבר בשני פרויקטים של בנקסי, לא מדובר בטענה מופרכת כל כך.
חשוד נוסף, שחשיפתו שיגעה את הרשת ב-2013, נצפה ברד הוקס בברוקלין עומד ומחלק הוראות לחבורת גברים שהעמיסו פסלי חיות על משאית. רבים נוטים עד היום להאמין שמדובר היה בבנקסי ועובדים ששכר לצורך הכנת המיצג "Siren of the Lamb", אך גם זה לא אושש רשמית.
וישנו אחד רובין גנינגהאם (42) שהזכרנו קודם. הוא, כך יטען מי שעוקב אחר בנקסי במשך שנים, האיש מאחורי הצללית והקול המעוות. למסקנה זו הגיעו ב-2008 גם קרימינולוגים מאוניברסיטת קווין מארי שבלונדון, שהשתמשו בטכניקה בשם "geographic profiling" (יצירת פרופיל גיאוגרפי), אשר הובילה אותם לגנינגהאם, בחור צעיר תושב בריסטול.
מדובר בטכניקה מתוחכמת שמהותה ניתוח נתונים סטטיסטיים כדי לאתר פושעים סדרתיים. המחקר שהצביע על גננינגהם מצא קשר בין 140 עבודות אמנות בלונדון ובסירטול, שנטען כי בנקסי הוא החתום עליהן, לבין עשרה שמות של אמני רחוב ששמם נקשר בתופעת בנקסי. מדובר בטכניקה שמשמשת, כאמור, לאיתור עבריינים ורוצחיים סדרתיים, ואחוזי ההצלחה שלה גבוהים למדי. גם מדענים משתמשים בשיטה זו כדי לעקוב אחר התפשטות מחלות מדבקות. הקשר בין המקומות בהן פעל וגר גנינגהאם לבין אלו שבהן התגלו ציורים של בנקסי נראה לא מקרי בהחלט. מכל הבנקסים האפשריים, גנינגהאם הוא המשכנע מכולם.
וזה מצחיק, עצוב וטראגי בו זמנית, שבמידה שאכן מדובר בבנקסי, זו המתודה ששימשה לחשיפתו. במרכז עבודותיו של האמן תמיד עמדה תמה ברורה אחת - ניצול של כוח, בין אם כלכלי או מדיני. זה יכול להיות כיבוש מלחמתי, העסקת עובדים בשכר זעום (רק שימו לב לפתיח של הסימפסונס שתרם לסדרה המצוירת הפופולארית) או מעקב פולשני אחר תושבים - אבל כל אלה מתארים את נחיתות עמדתו של האזרח הקטן מול מכונת הכסף המדינית הקפיטליסטית.
כבר שנים שתהליך המסחור של עבודותיו של בנקסי סותר לחלוטין את מהות עבודותיו (שמלכתחילה נחשבו על ידי אניני טעם ואקטיבסטיים כ"מחאה לייט"). אבל אם אכן תהליך "לכידתו" של האמן התבצע באמצעי מערב לא לחלוטין כשרים, אפשר לומר שההתעסקות בשאלת זיהויו והאופן בו זו נחשפה, הם בעצמם סוג של מיצג אמנותי רב אמירה. זה היה יכול להיות מעניין ומרתק אם זה לא היה גם קצת מזעזע. אולי יותר מכל העבודות שלו.
תערוכה של בנקסי תגיע בקרוב לישראל - לפרטים נוספים הקליקו כאן
