זה קרוב, אפשר לקחת / טור
סימונה פיאניג'אני הסיק את המסקנות מכישלון המשחק הראשון. ולנסיה קבוצה טובה, לא גדולה. תשאלו את קינזי והלפרין. אריה מליניאק כבר מחכה לממפגש השלישי והמכריע בסדרת חצי גמר היורוקאפ
מודה ועוזב ירוחם. סימונה פיאניג'אני הבין שטעה במשחק מספר 1, הסיק את המסקנות המתבקשות מהכישלון, והוציא כבר בדקה החמישית את טרנס קינזי, השחקן המצטיין שלו בשני המשחקים. להוציא את קינזי זה לא מהלך נכון, כי ג'רום דייסון משחק הפוך כבר כמה משחקים, אבל להכניס שחקנים למשחק בשלב מוקדם זה נכון. לא תחנת רכבת, אבל להחזיק במגרש הרכב טרי, שומר, לוחץ ומהיר.
הפועל ירושלים ניצחה את ולנסיה והשוותה ל-1:1
בר טימור, שנכנס במקום קינזי, דחף את הקבוצה קדימה. סוף סוף ירושלים עברה לקצב שמתאים לה. עד סוף הרבע הראשון היו לירושלים תשעה שחקנים שנגעו בכדור. לא כולם שיחקו אותו זמן, לא כולם לקחו אותן זריקות, אבל הכניסה של יותם הלפרין, למשל, ניצחה עבור ירושלים את המשחק ברבע הרביעי.
יותם הוא סוג של שחקן שפחות מייצר מצבים עם הכדור, ושיפר העונה באופן דרמטי את המסירה. הלפרין היה נדבך משמעותי ברבע הרביעי המדהים (9:26 לירושלים), בלי לקחת כלום מקינזי וג'רלס. כשיש לך אתלט כמו בר טימור, מספיק להעיף את הכדור למתפרצת ויש לך סל בשלוש שניות. בלי הסלים הללו, לירושלים קשה אפילו מול קבוצות תחתית בליגה. כשהכדור לא בידיים של קרטיס ג'רלס, הקבוצה של פיאניג'אני מעבירה את הכדור גם בהתקפות מסודרות, ושחקנים מגיעים לזריקות בלי לחץ.
דייסון וג'רלס הגיעו לרגע השיא עד כה, כשהם רחוקים מהשיא שלהם. כל זמן שם מנסים לחזור לעצמם בתוך המשחק הקבוצתי, זה בסדר. הם שחקנים חשובים במערך של פיאניג'אני, אבל מי שמנסה לחזור למשחק בכוח, הוא מפסיד והקבוצה מפסידה. לזכותו של ג'רלס, שאני כידוע לא מאוהדיו השרופים, גם בחדירות לסל שהוא ניסה ונחסם, הוא עשה את הפעולה הנכונה.
ולנסיה קבוצה טובה, לא גדולה. קשה לערער קבוצה שמשחקת ביחד ומחלקת את הדקות והזריקות בין כולם. במשחק השלישי כולם חייבים לתרום, כי בלי דייסון ואליהו גם קינזי ופיטרסון לא יעמדו בעומס. הם נותנים מעל ומעבר, בזמן שהכדורסל של ליאור אליהו קשה לצפייה. זה לא הכדורים שלא נכנסים, אלא חוסר הבטחון שמשתקף בכל פעולה שהוא מנסה לבצע. מנסה ולא מצליח.
תקופות קשות הן חלק מקריירה של כל שחקן, אבל יש דרכים לצאת ממצבים כאלה. שחקן גבוה יכול להרוויח נקודות במתנה בריבאונד התקפה ובזריקות עונשין. ליאור לא מגיע לכדורים החוזרים, ולגבי זריקות
עונשין, נראה שהוא עצמו הרים ידיים. נשארו הגויאבות - זריקות מוזרות מחצי מרחק, שבנויות על רגש, וליאור איבד לגמרי את הטאץ'. מכניס את עצמו למצבי זריקה קשים ומסתבך.
טרנס קינזי הוא בינגו, לא חושש לקחת את הזריקות הקשות, ועושה עבודה נהדרת בהגנה. ריבאונד זו עבודה קבוצתית, ובירושלים הריבאונד בנוי יותר מדי על אמרה סטודמאייר. האיש הגדול מספק את הסחורה בענק, אבל צריך לקבל את הכדור כשהוא בתנועה, לפני שהשמירה הכפולה מצליחה להתארגן.
ומה יהיה במשחק מספר 3? אי אפשר לבנות על 4 מ-24 של הספרדים אצלם בבית, וגם לא על 11 מ-21 שלשות לירושלים בחוץ. אסור לאבד יתרון של 10 נקודות בשלוש דקות. צריכה להיות עוד אופציה לשחק כדור אחרון ברבע, חוץ מקטיושה של ג'רלס מ-10 מטר. זה קרוב, ואפשר לקחת.
לפנייה לכתב/ת 
